חברותא על סוכה· הרב יעקב שולביץ
פרק שני - הישן תחת המטה · דף כא:
תניא כוותיה דרבא: רבי יהודה אומר: לא היו מביאין דלתות כל עיקר, מפני שדעתו של תינוק גסה עליו, שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו, ויטמא בקבר התהום; אלא מביאין שוורים המצרים שכריסותיהן רחבות, והתינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהן, הגיעו לשילוח ירדו ומלאום, ועלו וישבו להן על גביהן.
קא סלקא דעתין לפרש טעם רבי יהודה במשנתנו המתיר לישון תחת המיטה בסוכה, שהוא משום שהמיטה אינה אוהל העשוי בידי אדם (1), ולפיכך תמהינן:
והרי מטה דיש בה כמה אגרופים מן החבלים ולקרקע [רש"י], ותנן: רבי יהודה אומר: נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים, ומשום שאינו אוהל העשוי בידי אדם; ואמאי, הרי הוכחנו כי אוהל הרחב כמלוא אגרוף, אף כשאינו עשוי בידי אדם הוי אוהל?! (2)
ומשנינן: שאני מטה הואיל ולגבה עשויה לישון על גבה ולא תחתיה ו"מבטל תחתיה מתורת אוהל" [ריטב"א], ולפיכך מותר לישון תחתיה לדעת רבי יהודה. (3)
ותמהינן: והרי שוורים נמי לגבן עשוים, ואמאי הוו אוהל להגין מפני הטומאה?!
כי אתא רבין, אמר רבי אלעזר: שאני שוורים, הואיל ואף על גב שלגבן הן עשויים הרי הם עושים מעשה אוהל מתחתיהם, שהרי הם מגינים על הרועים שמכניסין ראשיהן תחת כריסן בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. (4) אי הכי מטה נמי נימא אוהל היא, הואיל ומגינה על מנעלים וסנדלים שתחתיה?!
אלא אמר רבא חילוק אחר בין שוורים למיטה: שאני שוורים הואיל ועשויים להגין על בני מעיין שלהן שידרתה מגינה עליהן, שנאמר: עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים "תסוככני", הרי ש"סכך" הוא; ולפיכך אע"ג שלגבה עשויה, חשוב אוהל. (5)
ואי בעית אימא: שוורים הוי אוהל מעיקר הדין, ואף על גב שלגבן הן עשויין (6), ובמיטה נמי לא מתבטל ממנה שם אוהל מפני שלגבה עשויה; וטעמו של רבי יהודה המתיר לישון בסוכה טעם אחר הוא -
רבי יהודה לטעמיה, דאמר: סוכה דירת קבע בעינן, והוה ליה מטה דירת עראי, וסוכה אהל קבע, ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע "להסיר שם הסוכה מכאן" [לשון רש"י].
ותמהינן: והא רבי שמעון דאמר נמי: סוכה דירת קבע בעינן, ואתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, וכמו שאמר במשנתנו: למדנו שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו?!
ומבארת הגמרא: בהא פליגי: מר רבי שמעון סבר: אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע; ומר רבי יהודה סבר: לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע.
שנינו במשנה: אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו וכו':
תניא: אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים:
למדנו: שעבדים פטורים מן הסוכה. (7)
ולמדנו: שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.
ומקשינן: ולימא רבי שמעון: "מדבריו" של רבן גמליאל למדנו שני דברים?! ומפרשינן: מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, אגב שהשמיענו רבי שמעון שני דברים שלמדנו מדברי רבן גמליאל; נקט לשון "שיחה", כדי להשמיענו כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה, אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב:
מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד, שצריך לשומעם שיתנו להן לב, שנאמר: אשרי האיש וגו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו - דבר קל שבו - לא יבול -
ואילו היה אומר "מדבריו", לא היינו יודעים אלא ש"דברי תורה" שהוא מתכוין ללמד לאחרים הן בלבד צריכים לימוד - ולא "שיחתו".
מתניתין:
הסומך סוכתו בכרעי המטה [רגלי המטה] כלומר: בדופנותיה -
כגון שהיו דופנות המיטה מקיפים אותה משלש רוחות וקרקעית המטה קבועה באותן דפנות; והיה ראשן האחד של הדפנות עומד בארץ וראשן השני עולה למעלה, וסיכך על גבי דפנות המטה - הרי הסוכה כשרה. (8) רבי יהודה אומר: אם עומד הסכך על דפנות המיטה, ונמצא שאינה יכולה הסוכה לעמוד בפני עצמה ללא המיטה, הרי הסוכה פסולה.
גמרא:
מאי טעמא דרבי יהודה?
פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל:
חד אמר: מפני שאין לה קבע, שהרי הסוכה מיטלטלת על ידי המיטה; ורבי יהודה לשיטתו, הסובר: סוכה דירת קבע בעינן. (9)
וחד אמר: מפני שמעמידה לסכך הסוכה בדבר המקבל טומאה [המיטה כלי היא ומקבלת טומאה]; ואף שלא למדנו אלא לעיקר הסכך שלא יהא מקבל טומאה, מכל מקום הואיל ועיקר הסכך הן מעמידיו, הוי כאילו מסכך בדבר המקבל טומאה [רש"י]. (10)
מאי בינייהו?
איכא בינייהו: כגון שנעץ שפודין של ברזל - כלי המקבל טומאה - וסיכך עליהם: למאן דאמר: לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע; ואילו למאן דאמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה.
אמר אביי: לא שנו אלא סמך הסכך על דפנות המיטה עצמה -
אבל סיכך על גב המטה, העמיד מיטות סביב הסוכה כדפנות, וסיכך באמצען על גבי יתדות, הרי הסוכה כשרה. (11) ומפרשינן: מאי טעמא?
למאן דאמר לפי שאין לה קבע, הרי יש לה קבע; למאן דאמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה.