חברותא על סוטה· הרב יעקב שולביץ
פרק שביעי - אלו נאמרין · דף לח.
במקדש: אומר את השם הקדוש שבפסוקים אלו (תחילת העמוד) ככתבו [בשם הוי"ה].
ובמדינה: אומרו בכנויו [באדנות].
במדינה: כהנים נושאין את ידיהן כנגד כתפיהן.
ובמקדש: נושאין את ידיהן על גבי ראשיהן [למעלה מראשיהן], משום שמברכים את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם. (1)
חוץ מכהן גדול, שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, מפני שהשם כתוב בו.
רבי יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ -
שנאמר: "וישא אהרן את ידיו (2) אל העם ויברכם", ומשמע שנשאום למעלה מראשם. (3)
גמרא:
תנו רבנן:
מה שציותה תורה: "כה תברכו", היינו בלשון הקודש.
אתה אומר: שבלשון הקודש בלבד מברכים אותה.
או אינו אלא, אפילו בכל לשון?
הרי אתה למד גזירה שוה "ברכה ברכה" מלויים:
נאמר כאן בברכת כהנים - "כה תברכו".
ונאמר להלן - בברכות וקללות דלויים - "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים".
מה להלן בלויים בלשון הקודש דוקא, וכמבואר במשנה הקודמת, אף כאן בברכת כהנים בלשון הקודש דוקא.
רבי יהודה אומר: אינו צריך ללומדו בגזירה שוה, כי הרי הוא אומר בברכת כהנים: "כה", ולמדנו: עד שיאמרו בלשון הזה שנכתב בלשון הקודש. (4)
תניא אידך:
מה שציותה תורה: "כה תברכו", היינו שיברכו הכהנים בעמידה של הכהנים. (5)
אתה אומר בעמידה מברכים הכהנים, או אינו אלא אפילו בישיבה?
הרי אתה למד בגזירה שוה "ברכה ברכה" מלויים:
נאמר כאן בברכת כהנים: "כה תברכו", ונאמר להלן - בברכות וקללות דלויים - "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים".
מה להלן - בברכות וקללות דלויים - הוא דוקא בעמידה, (6) אף כאן בברכת כהנים - בעמידה.
רבי נתן אומר: אינו צריך ללומדו - שהכהנים בעמידה - בגזירה שוה:
כי הרי הוא אומר בפרשת עקב [דברים י ח]: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה', לעמוד לפני ד' לשרתו [בעבודה] ולברך בשמו [ברכת כהנים] ".
מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה.
ומשרת גופיה מנלן שהוא בעמידה? דכתיב בפרשת שופטים [דברים יח ה]: "כי בו [בכהן] בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים"? (7)
תניא אידך:
מה שאמרה תורה "כה תברכו" היינו בנשיאות כפים, שיגביהו הכהנים את ידיהם.
אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? הרי אתה למד בגזירה שוה "ברכה ברכה" מברכת אהרן ביום השמיני למילואים:
נאמר כאן - בברכת כהנים - "כה תברכו", ונאמר להלן - בברכת אהרן - "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם".
מה להלן בברכת אהרן בנשיאות כפים, שהרי נאמר: "וישא אהרן את ידיו", אף כאן בברכת כהנים בנשיאות כפים.
קשיא ליה לרבי יונתן על לימוד זה: (8)
אי מה להלן בברכת אהרן היתה נשיאות הכפים בכהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור.
אף כאן לא יהא כהן נושא את כפיו אלא בכהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור!? (9)
רבי נתן אומר: אינו צריך ללמוד נשיאות כפים בברכת כהנים מגזירה שוה, כי יש לפרוך עליה כדפריך רבי יונתן, אלא בהיקש הוא נלמד:
כי הרי הוא אומר: "כי בו (10) בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים", מקיש בניו של אהרן לו, מה הוא בירך בנשיאות כפים, אף בניו מברכים בנשיאות כפים, ושוב לא תיקשי: מה הוא כהן גדול, שהרי אין משיבין על ההיקש. (11)
והרי כתיב: "כל הימים", ולמדת, שלאו דוקא כהן גדול ועבודת ציבור. (12)
ואיתקש ברכה לשירות, כלומר: אל תאמר שלא הוקשו בניו לו אלא לענין שירות, שהרי ברכה הוקשה לשירות, כמבואר בפסוק שבפרשת עקב "לשרתו ולברך בשמו".
ותניא אידך:
זה שאמרה תורה: "כה תברכו את בני ישראל", הוא בשם המפורש כשמברכים אותה בבית המקדש.
אתה אומר בשם המפורש מברכים אותה, או אינו אלא בכינוי [באדנות]. (13)
תלמוד לומר: "ושמו את שמי על בני ישראל" ומשמע: שמי המיוחד לי. (14)
יכול אף בגבולין [במדינה] כן!?
הרי אתה למד גזירה שוה "שימה שימה" מבית המקדש:
שהרי נאמר כאן בברכת כהנים: "ושמו את שמי", ונאמר להלן בבית המקדש: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה".
מה להלן בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה.
רבי יאשיה אומר: אינו צריך ללמוד בגזירה שוה שאין מברכים בשם המפורש אלא בבית המקדש:
כי הרי הוא אומר [שמות כ כא]: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך [אשרה שכינתי עליך] ".
וכי אכן "בכל מקום" סלקא דעתך שיהיו מזכירים את השם ככתבו, והרי הכתוב אומר: [שמות ג טו] "זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר", לא כשם שאני נכתב אני נקרא; ועוד, וכי בכל מקום שכינה באה ושורה!?
אלא מקרא זה מסורס [מהופך] הוא: "בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך, שם אזכיר את שמי".
והיכן "אבוא אליך וברכתיך" בבית הבחירה, היינו באהל מועד שבמדבר, ובשילה ובבית המקדש שבירושלים. (15)
תניא אידך:
נאמר: "כה תברכו את בני ישראל", אין לי אלא שמברכים הכהנים את בני ישראל, אבל גרים נשים ועבדים משוחררים מנין שהכהנים מברכים אותם? תלמוד לומר: "אמור להם", ומיתור הכתוב יש ללמוד שמברכים לכולהו בני ישראל.
תניא אידך:
זה שאמרה תורה: "כה תברכו", ברכה זו תהא פנים של הכהנים כנגד פנים של העם.
אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף? (16)
תלמוד לומר: אמור להם, שיברכו את העם כאדם האומר לחבירו, שהם מדברים פנים אל פנים.
תניא אידך:
זה שאמרה תורה: "כה תברכו" היינו בקול רם.
או אינו אלא בלחש? תלמוד לומר: "אמור להם", כאדם שאומר לחבירו. (17)
אמר אביי: נקטינן [קבלה בידינו ומסורת מאבותינו]:
לשנים שעולים לדוכן קורא החזן "כהנים", ואילו לאחד לבדו העולה אינו קורא החזן "כהן ".
שנאמר: "אמור להם" לשנים.
ואמר רב חסדא: נקטינן: כהן הוא זה שקורא "כהנים", ואין ישראל קורא "כהנים".