חברותא על סוטה· הרב יעקב שולביץ
פרק חמישי - כשם שהמים · דף לא.
שנאמר (תחילת העמוד) "במקהלות [כשנקהלו על הים] ברכו אלהים ה' ממקור ישראל", אפילו אותם שבמקור אמן.
והוינן בה: [והא לא חזו, הרי העוברים לא ראו קריעת ים סוף, וכיצד אמרו שירה? (39)
ומשנינן: אמר רבי תנחום: כרס של אמן נעשה להן כאספקלריא המאירה, וראו].
שנינו במשנה: דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב אלא מאהבה שנאמר "הן יקטלני לו אייחל", ועדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה.
והוינן בה: מדוע הדבר שקול? וליחזי האי "לא" אי בלמ"ד אל"ף כתיב - "לא" הוא.
אי בלמ"ד וי"ו כתיב - "לו" הוא?
ומשנינן: וכי כל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף, "לא" הוא? אלא מעתה "בכל צרתם לא צר", דכתיב בלמ"ד אל"ף, הכי נמי ד"לא" הוא, ומשמעו שאינו חושש לצרתם?
וכי תימא הכי נמי? והכתיב "ומלאך פניו הושיעם"! (40)
אלא, על כרחך, משמע הכי ומשמע הכי, אפשר לפרשו גם כאילו כתוב בוי"ו, והוא הדין כשכתוב בוי"ו אפשר לפרשו כאילו כתוב באל"ף [פיהמ"ש לרמב"ם], ועל כן גם בענין איוב הדבר אינו מוכרע אם עבד מאהבה או מיראה.
תניא: רבי מאיר אומר: נאמר "ירא אלהים" באיוב, ונאמר "ירא אלהים" באברהם בעקידה "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
ודרשינן מה "ירא אלהים" האמור באברהם - מאהבה.
אף "ירא אלהים" האמור באיוב - מאהבה.
והוינן בה: ואברהם גופיה, מנלן שמאהבה עבד?
ומשנינן: דכתיב "זרע אברהם אוהבי".
והוינן בה: מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה מה ההבדל ביניהם?
ומשנינן: איכא, הא דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה.
שזה העושה מיראה זכותו תלוי להגן על צאצאיו רק עד לאלף דור.
וזה העושה מאהבה זכותו תלוי עד לאלפים דור. (41)
והראיה, דהכא, בעושה מאהבה, כתיב "ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי".
והתם, בעושה מיראה, כתיב "שומר הברית והחסד לאהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור". ו"שומרי מצותיו" היינו מיראה. (42)
ומקשינן: התם נמי כתיב "לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור", ומשמע שגם מאהבה רק לאלף דור? (43)
ומתרצינן: האי לדסמיך, והאי לדסמיך ליה.
ה"אלפים" סמוך ל"לאהבי", ואילו האלף סמוך ל"ושומרי מצותיו".
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא.
חד אמר ליה לרבא: אקריון בחלמאי הקרו לי בחלומי את הפסוק "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
וחד אמר ליה: אקריון לי בחלמאי "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך".
אמר להו רבא: תרוייכו רבנן צדיקי גמורי
אתון! מר שהקרו לו "ויעלצו בך אוהבי שמך", עובד מאהבה.
ואילו מר שהקרו לו "אשר צפנת ליראיך", עובד מיראה.
הדרן עלך פרק כשם שהמים