אור ברסלב
חברותא על נזיר פרק שמיני - שני נזירים › דף נט.

חברותא על נזיר· הרב יעקב שולביץ

פרק שמיני - שני נזירים · דף נט.

דף נח:

איכא דאמרי: כך אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:

המעביר שער בית השחי ושער בית הערוה, הרי זה לוקה משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".

וכך מקשינן: מדאמר רבי יוחנן בהדיא: "לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה", הרי משמע שעובר על לאו זה, ולוקה עליו מדאורייתא; ולפיכך מקשינן:

מיתיבי: העברת שיער בבית השחי ובבית הערוה אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים!?

וכך משנינן: הוא - רבי יוחנן הסובר שהוא לוקה מן התורה - דאמר כי האי תנא; דתניא:

המעביר שער בית השחי ושער בית הערוה, הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ולשון זה משמע שהוא מן התורה.

שואלת הגמרא: ותנא קמא, כלומר התנא של הברייתא הקודמת המתיר העברת שיער מן התורה:

האי "לא ילבש גבר שמלת אשה" מאי דריש ביה, כלומר: מה באה תורה לאסור אם לא לתקן בתיקוני אשה!?

ומפרשת הגמרא: הכתוב "לא ילבש" אינו בא לאסור לאיש לתקן בתיקוני אשה, אלא מיבעי ליה לכדתניא:

נאמר בתורה: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" מאי תלמוד לומר?

אם כפשוטו שלא ילבש איש שמלת אשה, ואשה שמלת איש, הרי אי אפשר לומר כך, שהרי כבר נאמר על זה בתורה: תועבה היא ["כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה"], ואין כאן תועבה.

אלא שלא ילבש איש שמלת אשה להיות דוגמת אשה וישב בין הנשים כדי לזנות עמהן, ואשה לא תלבש שמלת איש ותשב בין האנשים. (1)

רבי אליעזר בן יעקב חולק (2) ואומר:

מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר: "לא יהיה כלי גבר על אשה".

"ולא ילבש גבר שמלת אשה" מה תלמוד לומר: שלא יתקן איש בתקוני אשה, שלא יכחול ולא יפרכס ולא יעביר שער בית השחי ובית הערוה. (3) אמר רב נחמן: בנזיר כשהוא מגלח תגלחת מצוה - היות ומגלח הוא אף את ראשו - הרי הוא מותר לגלח אף את השיער שבאותן מקומות, כי אין זה חשוב נוי ותיקון.

חולקת הגמרא על דבריו: ולית הלכתא כוותיה דרב נחמן, ואף הנזיר אסור לגלח באותן מקומות.

אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא:

חזינא [ראינו] (4) לרבי יוחנן דלית ליה שיער בית השחי והערוה; והרי רבי יוחנן עצמו אמר שאסור להסירן!? (5)

אמר להון רבי שמעון בר אבא לאותם רבנן: מחמת זקנה נשרו שערותיו, ולא גילחם בידים.

ההוא גברא דאיתחייב נגידא [נתחייב מלקות] קמיה [לפני] דרבי אמי בבית דינו של רבי אמי:

וכשהפשיטוהו את בגדיו כדי להלקותו, (6) איגלאי בית השחי של אותו אדם וחזייה רבי אמי דלא מגלח [נתגלה שחיו והבחין רבי אמי שאינו מגלח שערותיו]. (7)

"אמר להון רבי אמי לאותם שהיו אמורים להלקותו: שיבקוה דין מן חבריא הוא [הניחוהו, כי מן החברים הוא]. (8)

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח שער בית השחי ובית הערוה.

אמר פשט ליה רבי חייא לרב: אסור. (9)

אמר תמה ליה רב לרבי חייא: והא קא גדיל השיער והולך וסופו שיצערנו, ואין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא להנצל מן הצער. (10) אמר ליה רבי חייא לרב: בר פחתי [בן גדולים]! (11) גבול יש לו לשיער שבאותן מקומות, ואינו הולך וגדל כשער הראש, אלא כל זמן שהוא גדל [כאשר השיער מגיע לגבול שהוא מצער את האדם] (12) הרי הוא נושר, ואין סופו להגיע לידי צער.

עוד בעא מיניה רב מרבי חייא:

מהו לחוך ולהתחכך באותן מקומות (13) כדי להשיר שער?

אמר ליה רבי חייא לרב: אסור. (14) שב רב ושאל: לחכך בבגדו באותן מקומות כדי להשיר שיער מהו?

אמר ליה רבי חייא לרב: מותר, כיון שאינו נוגע בשיער אלא בבגדו. (15)

איכא דאמרי: הכי בעא מיניה רב מרבי חייא: בתפלה בבגדו - מאי? כשהוא מתפלל מהו לחכך בבגדו כדי שיפלו הכינים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו. (16)

אמר ליה רבי חייא לרב: אסור.

חולקת הגמרא על רבי חייא: ולית הלכתא כוותיה דרבי חייא. (17)

תוכן העניינים

חברותא על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה