חברותא על נזיר· הרב יעקב שולביץ
פרק רביעי - מי שאמר בתרא · דף כג:
"אח נפשע מקרית עוז":
[אח:] זה לוט בן אחיו של אברהם, [שנפשע - פירש - מקרית עוז: "עוז" נדרש כמו "עז", והיינו קשה כצור] שפירש מאברהם שנקרא "צור", שנאמר [ישעיה נא א]: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם".
"ומדינים כבריח ארמון":
שהטיל מדינים [מדנים] בינו ובין ישראל (1) כבריחין וארמון כבריחין שנועלים את הארמון, שהחיצונים אינם יכולים ליכנס לפנים, וכך אין עמוני ומואבי יכולים להתערב בישראל שנאמר: (2) "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'".
דרש רבא ואיתימא רבי יצחק:
מאי דכתיב [משלי יח א]: "לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע"?
"לתאוה - של עבירה - יבקש נפרד": זה לוט שנפרד מאברהם וביקש תאוה, וכמו שנאמר: הפרד נא מעלי וגו'. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, ומה ראה שם: תאוה, וכמבואר לעיל עמוד א' שכל הפסוק כולו על שם עבירה נאמר.
"ובכל תושיה [בכל התורה, בתורה שבכתב ובעל פה] יתגלע [לשון גילוי] ", שנתגלה קלונו שבא על בנותיו בבתי כנסיות [שקורין בהם בתורה שבכתב], ובבתי מדרשות [הדורשים תורה שבעל פה].
שנאמר בתורה שבכתב: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.
דתנן בתורה שבעל פה: "עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם".
אמר עולא:
תמר זינתה (3) וזמרי זינה, (4) מה בין זה לזה?
תמר זינתה ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע מיהודה הצדיק, וכמו שנאמר: כי ראתה כי גדל שלה - בנו של יהודה - והיא לא ניתנה לו לאשה, ויצאו ממנה מלכים היא מלכות בית דוד שבא מפרץ בנה של תמר, (5) ונביאים, שהרי אמוץ [אביו של ישעיה הנביא] היה נביא, (6) ואמוץ ואמציה המלך שהיה מזרע דוד אחים היו.
ואילו זמרי זינה לשם עבירה, ונפלו עליו כמה רבבות מישראל, שנאמר: "ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף". (7)
אמר רב נחמן בר יצחק:
גדולה עבירה לשמה [עבירה הנעשית לשם מצוה] ממצוה שלא לשמה -
עד שלא סיימה הגמרא להביא את כל דבריו, מקשה הגמרא עליו שאמר, שעבירה לשמה גדולה ממצוה שלא לשמה, ואם כן משמע שמצוה שלא לשמה אינה חשובה:
והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן!? (8)
אלא אימא: גדולה עבירה לשמה כמצוה שלא לשמה! (9)
דכתיב בשירת דבורה וברק בן אבינועם אחר מות סיסרא: (10)
"תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני מנשים באוהל תבורך. מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב [לשון ביאה הוא] בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".
ויעל עשתה עבירה ונתכוונה לשם מצוה, כדי להתיש את כחו של סיסרא שתוכל להורגו.
מאן "נשים שבאוהל" שרה רבקה רחל ולאה. (11)
אמר רבי יוחנן:
שבע בעילות בעל אותו רשע [סיסרא] באותה שעה:
שנאמר שבע פעמים לשון כריעה נפילה ושכיבה: "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".
ומקשינן: והא קמתהניא מבעילה דידיה [והרי נהנתה יעל מן העבירה] ולמה הכתוב משבחה!? (12)
אמר תירץ רבי יוחנן:
כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר בדברי הקב"ה ללבן כשרדף אחר יעקב: "השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע" -
ולכאורה תיקשי: בשלמא "רע" שפיר ציוה אותו הקב"ה שלא ידבר עם יעקב, אלא "טוב" אמאי לא ידבר עם יעקב!?
אלא לאו שמע מינה: טובתו של לבן רעה היא אצל יעקב, כי שמא יזכיר בתוך דבריו שם עבודה זרה, והתורה אמרה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", כלומר: לא יישמע על ידך שם אלהים אחרים אפילו מפי אחרים.
שמע מינה שרעה היא אצל צדיקים, והטעם ביעל משום שהטיל בה זוהמא. (13)
גופא: אמר רב יהודה אמר רב:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן.
שבשכר ארבעים ושתים קרבנות (14) שהקריב בלק הרשע שלא לשמן אלא כדי שיוכל בלעם לקלל את ישראל, זכה ויצאה ממנו רות שהיתה אמה של מלכות; הרי שקיבל שכר אפילו על מצוה שלא לשמה. (15)
ומנין שיצאה רות מבלק מלך מואב?
ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו [כלומר מזרעו] של עגלון מלך מואב היתה, ועגלון היה מזרעו של בלק שהיה מלך מואב.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה?
דאילו בתו הבכירה של לוט דקריתיה [שקראה את שמו של בנה שנולד מאביה] "מואב" [כמו "מאב"] -
אמר ליה רחמנא למשה [דברים ב ט]: "ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה", מלחמה הוא דלא, אבל צעורי צעריה [רק מלחמה אל תעשה עמו, אבל תצערנו].
ואילו בתו הצעירה של לוט דקריתיה "בן עמי", אמר ליה הקב"ה למשה [דברים ב יט]: "וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם", ומשמע: אפילו צעורי לא תצערינהו כלל.
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה:
לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה להתעבר מאביהן -