חברותא על נדרים· הרב יעקב שולביץ
פרק תשיעי - רבי אליעזר · הקדמה
בפרק זה מתבארים הלכות התרת נדרים.
במסכת חגיגה [י א] אומרת המשנה שהיתר נדרים הוא מהדברים ה"פורחים באויר", ואין להם על מה שיסמכו, לפי שאינם מפורשים במקרא, אלא הם נלמדים מדרשת הפסוקים.
הגמרא מביאה כמה דרשות, וביניהן את הדרש מהפסוק "לא יחל דברו", הוא אינו מוחל את דברו, אבל אחרים מוחלים לו.
ומכאן למדו חכמים, שהנודר הרוצה להתיר את נדרו, צריך לבוא לפני חכם, ולהשאל על נדרו, כדי שיתירנו החכם.
ומצינו בדברי הראשונים שני אופנים שמכחם יכול החכם להתיר לו נדרו:
א. על ידי חרטה, שמתחרט הנודר על שנדר את הנדר.
ב. על ידי פתח, שמוצא לו החכם צד של טעות בנדר, שאם היה יודע הוא לא היה נודר.
ויש הסוברים שהחרטה עצמה היא פתח של טעות לנדר, שאילו היה יודע הנודר שהוא יתחרט על נדרו, הוא לא היה נודר אותו. (1)
ובמשנה להלן יתבאר שנחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם אפשר לחכם להתיר את הנדר גם בפתח של דבר לא צפוי, הנקרא "נולד", וכפי שיבואר במשנה.