חברותא על מנחות· הרב יעקב שולביץ
פרק עשירי - שתי מדות · דף צד.
בחיים, כאשם מצורע וכבשי עצרת, ובשחוטין כחזה ושוק של שלמים -
ובדבר שיש בו רוח חיים, ובדבר שאין בו רוח חיים כשתי הלחם, לחמי תודה (1) ולחמי נזיר - (2)
מה שאין כן בסמיכה, שאינה נוהגת אלא בדבר שיש בו רוח חיים ובעודה בו.
גמרא:
תנו רבנן: "קרבנו" האמור בענין סמיכה: (3) לרבות הוא בא את כל בעלי הקרבן לסמיכה, לומר שיסמכו כולם; ולכך הצרך הכתוב ללמדנו כן -
משום שיכול הייתי לומר לא כן, כי: והלא דין הוא שלא יניפו כולם מקל וחומר מתנופה:
ומה תנופה שנתרבתה להיות נוהגת אף בשחוטין, מכל מקום נתמעטה בחוברין שאחד מניף לכולם -
סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין, אינו דין שתתמעט בחוברין להיות אחד סומך לכולם -
לפיכך תלמוד לומר "קרבנו" לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.
ומקשינן: ותתרבה תנופה בחוברין להיות כולם מניפים מקל וחומר מסמיכה:
ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין, נתרבתה בחוברין וכדמרבינן מ"קרבנו" -
תנופה שנתרבתה בשחוטין, אינו דין שנתרבתה בחוברין!?
ומשנינן: משום דלא אפשר שתהיה תנופה נעשית בכל בעלי הקרבן, שהרי: היכי ליעביד [כיצד יעשו]:
לינפו כולהו בהדי הדדי [יניפו כולם כאחד, ידו של זה תחת ידו של זה], קא הויא חציצה. (4) שמא תאמר: ליניף וליההדר ליניף יניפו כמה פעמים, אף זה אי אפשר:
כי "תנופה" אחת אמר רחמנא [ויקרא ז ל: "ידיו תביאנה את החזה להניף אותו תנופה לפני ה'"] ולא "תנופות" הרבה. (5) ומקשינן: וכי סמיכה בשחוטין ליתא [וכי לא מצאנו סמיכה בשחוטים]!?
והתנן במסכת תמיד לג ב: בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את קרבן התמיד, כי דין הוא שהכהן הגדול יכול להקריב בכל שעה כל קרבן שהובא להקרבה:
היה הכהן הגדול עולה בכבש של המזבח והסגן שלו בימינו, הגיע למחצית הכבש, אוחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו [מסייע לו לעלות], שכבר נתייגע בעליית חצי הכבש - (6)
והושיט לו הראשון מבין שלשה עשר הכהנים העוסקים בתמיד (7) את הראש והרגל שהם הנקטרים בתמיד תחילה, וסומך עליהם כהן גדול וזורקן על המערכה שעל המזבח.
הושיט השני לראשון, מושיט הכהן השני מבין שלשה עשר הכהנים לכהן הראשון את ששתי הידים של התמיד, ונותנו הראשון לכהן גדול, והוא סומך עליהם וזורקן על המערכה.
משהושיט השני את שתי הידים נשמט השני והלך לו.
וכך היו מושיטין לו הכהנים הנוספים את שאר כל האברים של התמיד, כל אחד מהם מוסר לכהן הראשון, שהיה מוסר לכהן הגדול, והוא סומך עליהם וזורקן על המזבח.
ובזמן שהוא - הכהן הגדול - רוצה, הוא סומך על האברים ואחרים מקבלים אותם וזורקין על המזבח.
הרי מבואר שיש סמיכה גם בשחוטים!?
אמר תירץ אביי: התם, הסמיכה המבוארת שם אינה מן התורה, אלא משום יקרא דכהן גדול [חשיבותו של הכהן הגדול], שתהא הקטרתו מעולה משאר הקטרות. (8)
הדרן עלך פרק שתי מדות