חברותא על מנחות· הרב יעקב שולביץ
פרק חמישי - כל המנחות באות מצה · דף ס.
הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. הילכך, נתינת לבונה אפילו על כלשהו מנחה פוסלת אותה. והא דבעינן נתינת לבונה בשיעורא דכזית הוא משום דילפינן נתינת לבונה מ"ונתן לכהן את הקודש".
ואיכא דאמרי: אמר רב יצחק בר יוסף: בעי רבי יוחנן: נתן משהו שמן על גבי כזית מנחה מהו? מי בעינן שימה של כזית שמן כנתינה של כזית לבונה, או לא בעינן בשימת השמן שיעורא של כזית אלא משהו שמן פוסל את מנחת החוטא?
ומסקינן: תיקו!
שנינו במשנה: נתן שמן על שיריה אינו עובר בלא תעשה.
תנו רבנן: נאמר במנחת חוטא "לא ישים ולא יתן". יכול בשני כהנים, שאחד שם שמן והשני נותן לבונה, הכתוב מדבר, שבאופן ששני כהנים עשו כל אחד מעשה נפרד אז כל אחד מהם לוקה על לאו נפרד, אבל אם כהן אחד ישים שמן ויתן לבונה לא ילקה אלא על לאו אחד? - תלמוד לומר "עליה", לומר לך: בגופה של מנחה הכתוב מדבר, שהלאווין מתייחסים למנחה, ולא בכהן תליא חילוקא דמילתא, וכיון שנעשו בה שני הדברים, לא שנא עשאם כהן אחד ולא שנא עשאום שני כהנים מיחייב תרתי. (20)
יכול לא יתן כלי עם שמן או לבונה על גבי כלי שבו נמצאת המנחה, (21) שגם בהכי קרינן לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, ואם נתן פסל? - תלמוד לומר "עליה" - בגופה של מנחה הכתוב מדבר, שאין לבלול את השמן או את הלבונה במנחה עצמה, ולא שיהיה איסור ליתן כלי עם שמן או לבונה מעליה.
מתניתין:
יש מנחות שהן טעונות הגשה, ואין טעונות תנופה.
ויש מנחות שהן טעונות תנופה ולא הגשה.
ויש מנחות שהן טעונות הגשה ותנופה.
ויש מנחות שאינן טעונות לא תנופה ולא הגשה.
ואלו הן המנחות שהן טעונות הגשה ואין טעונות תנופה:
א. מנחת הסולת.
ב. והמחבת.
ג. ומרחשת.
ד - ה. והחלות והרקיקין של מנחת מאפה תנור.
ו. מנחת כהנים. ז. ומנחת כהן משיח.
ח. מנחת נכרים.
ט. מנחת נשים.
י. ומנחת חוטא.
רבי שמעון אומר: מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן הגשה, לפי שאין בהן קמיצה, אלא הן מוקטרות כליל וכל שאין בהן קמיצה - אין בהן הגשה. (22)
גמרא:
אמר רב פפא: כל היכא דתנן - עשר תנן [וכדמבארינן בדף הקודם].
מאי קא משמע לן? - לאפוקי מדרבי שמעון, דאמר מנחת מאפה תנור, אפילו מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא, קא משמע לן דלא. אלא מביא או חלות או רקיקין.
שנינו במשנה פלוגתייהו דרבנן ורבי שמעון אם יש מצות הגשה במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח.
ומבארינן: מנא הני מילי? והיינו: מאי טעמייהו דרבנן ודרבי שמעון?
דתנו רבנן: נאמר במנחת מרחשת "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה', והקריבה אל הכהן, והגישה אל המזבח.
והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, והקטיר המזבחה".
אילו נאמר בתחילת הפסוק "והבאת אשר יעשה מאלה לה'" [ולא כדכתיב "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה'"], הייתי אומר שהיות ובהמשך נאמר דין הקטרת הקומץ ["אזכרתה"], הרי הכי הוא משמעות הכתוב:
אין לי שטעון הגשה אלא קומץ בלבד.
מנחה, לפני שנקמצה, מנין שהיא טעונה הגשה?
תלמוד לומר "והבאת את המנחה... והגישה".
מנחת חוטא מנין שהיא טעונה הגשה?
תלמוד לומר "את המנחה", לרבות מנחת חוטא להגשה.
ואיכא לתמוה, אמאי איצטריך קרא למנחת חוטא - והלא דין הוא שתהיה מנחת חוטא טעונה הגשה, בלימוד של "במה הצד":