חברותא על מנחות· הרב יעקב שולביץ
פרק אחד עשר - שתי הלחם · דף ק:
ומקשינן עלה: אם כן במשנתנו איך הוא מניחו לשבת הבאה, והרי:
כי מטי ליליא דבי שימשא ליקדוש וליפסול, לכשיבוא ליל שבת הבאה - יתקדש, מאחר שכאילו כבר הגיע זמנו, וייפסל הלחם לכשיעבור עליו ליל השבת הבאה, ולמחרתו הלחם פסול!? (1) אמר תירץ רבינא:
הכא במאי עסקינן במשנתנו: בשקדם לפני ליל שבת הבאה וסילק את הלחם מהשולחן שלא יתקדש ליפסל בלינה, וסידרו שוב למחר.
רב אשי אמר תירץ: אפילו תימא שמשנתנו עוסקת בשלא קדם וסילק בליל שבת, ומכל מקום לא תיקשי: ליקדוש בליל שבת וליפסל:
כיון דסידרו שלא כמצותו שהרי סידרו קודם לזמנו, נעשה כמי שסידרו הקוף ואינו מתקדש בזה ליפסל. (2)
מתניתין:
שתי הלחם:
הרי הן נאכלות לא פחות משנים ימים מיום אפייתם כולל אותו יום; כלומר, הזמן המוקדם ביותר לאכילתם הוא היום השני לאפייתם, ולא יותר על שלשה ימים מיום אפייתם, כלומר, לעולם לא יתאחר זמן אכילתם מיום השלישי לאפייתם; (3) כיצד:
נאפות מערב יום טוב של שבועות [ולא ביום טוב, שאין אפייתן דוחה את יום טוב, וכפי שיתבאר הטעם בגמרא], ונאכלות (4) ביום טוב, הרי לשנים ימים.
וכאשר חל יום טוב להיות אחר השבת, הרי אלו נאכלות לשלשה, כי אפייתן אינה דוחה את השבת, ואפאום כבר מערב שבת.
לחם הפנים:
נאכל לא פחות מתשעה ימים מיום אפייתו, ולא יותר על אחד עשר יום מיום אפייתו; כיצד:
נאפה מערב שבת זו ונאכל בשבת שלאחריה - הרי לתשעה.
חל יום טוב להיות ערב שבת [הראשונה], הרי הוא נאכל לעשרה ימים, שאין אפייתו דוחה את יום טוב.
חלו שני ימים טובים של ראש השנה להיות בערב שבת הראשונה, נאכל לאחד עשר. (5)
ואינו דוחה, כלומר, משום שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן:
דוחה אפיית לחם הפנים את יום טוב, ואולם אינו דוחה את יום צום [יום הכפורים] שאם חל בערב שבת, נדחית אפייתו ליום חמישי.
גמרא:
אמר רבינא:
לדברי האומר: נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב -
לא תימא שלעולם מדאורייתא מיחזא חזו [מן התורה מותר] להקריבם אפילו ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו שלא להקריבם ביום טוב, כדי שלא ישהא את נדריו מלהקריבם עד יום טוב, כדי שיהא לו בשר מצוי ברגל. (6)
אלא מדאורייתא נמי לא חזו להקריבם ביום טוב היות ואין זמנם קבוע במועד, (7) והראיה ממשנתנו:
דהא שתי הלחם חובת היום הוא, וליכא למימר שמא ישהא, שהרי אינם ראויים לבוא קודם לכן -
ומכל מקום קתני: אינו דוחה - אפיית שתי הלחם - לא את השבת ולא את יום טוב, ובהכרח שקרבנות נדרים ונדבות שיכול הוא להקריבם לפני או לאחר יום טוב אין הם דוחים את יום טוב, והוא הדין שאפיית קרבן שתי הלחם אינה דוחה מטעם זה את יום טוב. (8)
הדרן עלך פרק שתי הלחם