אור ברסלב
חברותא על מנחות פרק אחד עשר - שתי הלחם › דף צו.

חברותא על מנחות· הרב יעקב שולביץ

פרק אחד עשר - שתי הלחם · דף צו.

דף צה:

מסוכן הוא, [על עצמו אמר], שאחזו בולמוס [חולי שמרעיב], ומאכילן אותו עד שיאורו עיניו אפילו ביום הכפורים.

ואילו רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו בדין תנור מקדש, (1) בגמרא פליגי, זה גמר מרבו כך, וזה גמר מרבו כך.

דיקא נמי שלא מן הכתוב למד רבי שמעון כדבריו, מדקתני במשנתנו: רבי שמעון אומר: לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי, ולשון "לעולם הוי רגיל לומר" משמע דמגמרא אמר כן.

ומסקינן: אכן שמע מינה, דבגמרא פליגי.

א. כתיב [ויקרא ו יג]: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האפה סולת מנחה תמיד, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תיעשה מורבכת תביאנה, תופיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לה'. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה, חק עולם לה' כליל תקטר"; ואלו הן חביתי כהן גדול שמביא הכהן הגדול בכל יום.

ב. שנינו במשנה לעיל תחלת פרק שתי מדות: חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול מחצה בבוקר ומחצה בין הערבים.

מתניתין:

חביתי כהן גדול:

לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים, ומשום שמידת חצי העשרון - שבה היה מודד לחביתי כהן גדול - נמשחה ותקדשה, ואם יעשה בחוץ הרי ייפסל ביוצא. (2)

ודוחות לישתן, עריכתן ואפייתן את השבת, שהרי אם יעשה כן מערב שבת ייפסל בלינה, ונמצא שהן מלאכות שאי אפשר לעשותן בערב שבת. (3) אבל טחינתן והרקדתן של החיטים לחביתי כהן גדול, היות ויכול הוא לעשות קודם השבת אינו דוחה את השבת, כי כלל אמר רבי עקיבא:

כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ושאי אפשר לה לעשותה מערב שבת - ואפילו שהיא מכשירי מצוה - דוחה את השבת.

וכן כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים, כלומר, עריכתן לישתן ואפייתן בכלי שרת בפנים, ואין בהן מעשה כלי בחוץ. (4) שתי (5) הלחם:

ארכם שבעה טפחים, ורחבם ארבעה טפחים, וקרנותיהם - הוא בצק שהיה מצמיד לכל זוית כעין קרנים - (6) היה ארכן ארבע אצבעות, ושיעורים אלו הלכה למשה מסיני הם.

לחם הפנים:

ארכם עשרה טפחים, ורחבם חמשה טפחים, וקרנותיהם שבע אצבעות.

רבי יהודה אומר:

הרי לך סימן שלא תטעה להחליף את השיעורים בין שתי הלחם ללחם הפנים: (7)

שתי הלחם: ז. ד. ד. [שבעה, ארבעה, ארבע].

לחם הפנים: י. ה. ז. [עשרה, חמשה, שבע].

בן זומא אומר [מסייע הוא]:

כתיב: "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד", ולמדנו מלשון "לחם פנים":

א. שיהו לו פנים הן דפנות הלחם, כפי שיתבאר בהמשך המשנה.

ב. ושיהו לו "פינים [זויות] " והן הקרנות כפי שנתבאר. (8)

א. אורך השולחן ורחבו מפורש בתורה [שמות כה כג]: "ועשית שלחן עצי שטים, אמתיים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. ועשית לו מסגרת [שפה] טופח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב".

ב. נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה במסכת כלים יז י, ומובא לקמן צז א:

לדעת רבי מאיר: כל האמות - בין של בנין ובין של כלים שהיו במשכן - היו בינוניות, כלומר, אמה בת ששה טפחים.

לדעת רבי יהודה: אמה של בנין ששה טפחים, ושל כלים חמשה טפחים; ובמחלוקתם זו נחלקו אף במשנתנו.

השולחן ארכו עשרה טפחים [אמתיים, באמה בת חמשה טפחים] ורחבו חמשה טפחים [אמה, באמה בת חמשה], ואילו לחם הפנים - כפי שנתבאר - ארכו עשרה טפחים, ורחבו חמשה טפחים -

הרי זה נותן ארכו של לחם - שהוא עשרה טפחים - כנגד רחבו של שולחן שהוא חמשה טפחים, ונותרו באורכו של לחם חמשה טפחים:

וכופל טפחיים ומחצה מכאן מקצה זה של השולחן מזדקפים טפחיים ומחצה, וטפחיים ומחצה מזדקפים מכאן מהקצה השני של השולחן - (9)

נמצא ארכו של לחם ממלא רחבו של שולחן, ורחבם של שתי המערכות - שהם כאחת עשרה טפחים - ממלא את ארכו של השולחן. דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: השולחן ארכו שנים עשר טפחים, שהם אמתיים באמה בת ששה טפחים, ורחבו ששה טפחים, שהם אמה אחת באמה בת ששה טפחים, ואילו לחם הפנים: ארכו עשרה ורחבו חמשה -

הרי זה נותן ארכו של לחם כנגד רחבו של שולחן, ונותרו ארבעה טפחים:

כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן; ואילו רחבן של שתי המערכות - שהם עשרה טפחים - אינו ממלא את ארכו של שולחן שהוא שנים עשר טפחים, אלא:

וטפחיים ריוח יש באמצע השולחן לארכו בין מערכת למערכת, כדי שתהא הרוח מנשבת בהם [בלחמים] כדי שלא יתעפשו.

אבא שאול אומר כדעת רבי מאיר, אלא שחלוק עליו בייעודם של אותם טפחיים הנותרים לאורך השולחן:

שם - בשני הטפחים ריוח - היו נותנין את שני בזיכי הלבונה של לחם הפנים.

אמרו לו: והרי כבר נאמר: "ונתת על המערכת לבונה זכה", ולא בסמוך להם!?

אמר להם: "על המערכת" מתפרש בסמוך למערכת, שהרי כבר נאמר [במדבר ב כ] כעין זה: "דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה ועליו מטה מנשה", (10) והיינו בסמוך.

וארבעה סניפין [תומכים], של זהב היו שם, מפוצלין פיצולין הרבה מראשיהן כדי להעמיד על הפיצולים את ראשי הקנים שבין לחם ללחם, שהיו סומכין בהם את דפנות הלחם: (11)

שנים לסדר זה, מזה אחד ומזה, ושנים לסדר זה מזה אחד ומזה.

ועשרים ושמונה קנים - כחצי קנה חלול, כלומר כמו קנה חתוך לארכו - היו שם, ליתנם בין הלחמים:

ארבעה עשר קנים לסדר זה, שלשה קנים מעל כל לחם, ומעל הלחם החמישי שני קנים בלבד, וארבעה עשר קנים לסדר זה.

לא סידור הקנים במערכת החדשה המסודרת בשבת, ולא נטילתם מעל המערכת הישנה המסולקת בשבת, דוחה את השבת, (12) אלא:

נכנס מערב שבת, ושומטן - שומט את הקנים שבין הלחמים - ונותנן לארכו של שולחן; (13) ובשבת מסלק את הלחם, ומסדר לחם אחר בלי קנים, ולמוצאי שבת נותן את הקנים בין הלחמים. (14)

כל הכלים שהיו במקדש ובמשכן, היה נתון ארכן לארכו של בית ממזרח למערב.

גמרא:

שנינו במשנה: כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים:

שאלו את רבי: זו מנין שהמנחות טעונות כלי? (15)

אמר להם: הרי הוא אומר [יחזקאל מו]: "ויאמר אלי: זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת, אשר יאפו את המנחה, לבלתי הוציא אל החצר החיצונה [שהרי קדשי קדשים נפסלים ביוצא] ", (16) הרי שהוקשה מנחה לאשם וחטאת, ללמד:

מנחה דומיא דאשם וחטאת, מה אשם וחטאת טעונין כלי שהרי אי אפשר בלי כלי, אף מנחה טעונה כלי. (17)

שנינו במשנה: השולחן ארכו עשרה... וכופל טפחיים ומחצה ומחצה מכאן, וטפחיים ומחצה מכאן... דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר... כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן:

אמר רבי יוחנן:

לדברי האומר: טפחיים ומחצה כופל, נמצא שולחן מקדש - מה שהונח עליו, כדי ליפסל בלינה - (18) עד חמשה עשר טפחים [שהם טפחיים ומחצה כפול ששה] למעלה בגובהו של שולחן, עד כנגד שפת הלחם העליונה.

לדברי האומר: טפחיים כופל, נמצא שולחן מקדש שנים עשר טפחים - טפחיים כפול ששה - למעלה. (19)

ומקשינן עלה: והאיכא קנים בין לחם ללחם ונמצא שהיה גובהה של המערכת יותר מאשר גובה הלחמים שבה!?

ומשנינן: לא היו הקנים על הלחם, אלא קנים שקועי משקע להו, עושה חריצים בלחם כשהוא בצק, ובאותן חריצים נותן את הקנים, נמצא שלא היו הקנים מגביהים את המערכת יותר מגובה הלחמים עצמם.

ומקשינן עלה: והרי מאי טעמא היה נותן קנים בין לחם ללחם משום איעפושי לחם, ואם כדבריך, סוף סוף קא מיעפש לחם!?

ומשנינן: דמגבהליה - לקנים - פורתאמעל הלחם, שלא היו משוקעים כולם בתוך הלחם אלא בולטים ממנו קימעא שלא יתעפש הלחם.

ומקשינן עלה: והאיכא ההוא פורתא, סוף סוף היה השולחן מקדש גם כנגד אותו המעט שמגביהים הקנים את המערכת!?

ומשנינן: כיון דלא הוי טפח - אין הגבהת הקנים מגיע לכדי גובה טפח - לא חשיב לגובה זה.

ומקשינן: והאיכא בזיכין שהיו מונחים על המערכת לדעת חכמים, והשולחן מקדש אף את הלבונה שבהם!? (20)

ומשנינן: הבזיכין בגוויה דלחם הוו יתבי ולבהדי לחם הוו קיימי [בתוכו של לחם היו יושבים, (21) ואינם בולטים מן הלחם].

תו מקשינן: והאיכא קרנות שהם מגביהים את המערכת!?

ומשנינן: לגוויה דלחם כייף להו [הקרנות היו מכופפות לתוך הלחם], ולחם עלייהו נח ליה.

תוכן העניינים

חברותא על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה