חברותא על מגילה· הרב יעקב שולביץ
פרק שני - הקורא למפרע · דף כא.
שנינו במשנתינו: ולעריפת העגלה.
מנלן?
אמרי דבי רבי ינאי: משום ד"כפרה" כתיב בה ["כפר לעמך ישראל"] - כקדשים, והקרבת קדשים, הא ילפינן לעיל דביום היא.
שנינו במשנתינו: ולטהרת מצורע.
מנלן?
דכתיב: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו".
שנינו במשנתינו: כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו'.
מנלן? דאמר מר: קצירה וספירה - בלילה, והבאה - ביום [וילפינן לה במס' מנחות ס"ו ע"א מקראי].
שנינו במשנתינו: ולהקטר חלבים ואברים.
מנלן?
דכתיב: "על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר".
שנינו במשנתינו: זה הכלל, דבר שמצותו ביום כשר כל היום.
והוינן בה: האי דקתני זה הכלל - לאתויי מאי?
ומבארינן: לאתויי סידור בזיכין וסלוק בזיכין (119) [שתי כפות מלאות לבונה] הבאים עם לחם הפנים, שנעשה דווקא ביום, וכרבי יוסי.
דתניא: רבי יוסי אומר: אם סילק את המערכה הישנה של לחם הפנים בשחרית [בשחר], וסידר את המערכה החדשה ערבית (120) - אין בכך כלום, אף על פי שהיה במשך היום זמן שהיה השלחן בלא לחם.
ומה אני מקיים "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד", דמשמע שצריך שיהא תמיד לחם על השלחן?
מהאי קרא ילפינן שלא ילין (121) השולחן בלילה בלא לחם [ורבנן פליגי התם אדרבי יוסי, וסברי דאף ביום אסור שיהא השלחן בלא לחם].
שנינו במשנתינו: דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה.
והוינן בה: האי כללא - לאתויי מאי?
ומבארינן: לאתויי אכילת פסחים, שמצותה כל הלילה, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה.
דתניא, כתיב: "ואכלו את הבשר בלילה הזה". אמר רבי אלעזר בן עזריה: נאמר כאן: "בלילה הזה", ונאמר להלן גבי מכת בכורות: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה". מה להלן - עד חצות, כדכתיב התם: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו'", אף כאן - עד חצות דווקא מותר לאכול את קרבן הפסח, ותו לא (122).
הדרן עלך פרק הקורא למפרע