אור ברסלב
חברותא על מגילה פרק רביעי - בני העיר › דף לב.

חברותא על מגילה· הרב יעקב שולביץ

פרק רביעי - בני העיר · דף לב.

דף לא:

ומבארינן: משום דאיכא דאפכי להו, דאמרי דרבי יהודה אמר כדברי רבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי יהודה, להכי לא אמר רבי זירא: "הלכה כרבי יהודה".

תנו רבנן: העולה לקרוא בתורה, פותח את הספר, ורואה היכן צריך לקרות, וגולל את הספר, ומברך. וחוזר ופותח - וקורא. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה, ואינו גולל שוב (181), ומברך, וקורא.

מאי טעמא דרבי מאיר?

כדעולא.

דאמר עולא: מפני מה אמרו, שהקורא בתורה לא יסייע למתורגמן?

כדי שלא יאמרו הרואים שתרגום כתוב בתורה, ויבואו לכתוב תרגום בתורה.

והכא נמי, צריך לגלול הספר כשמברך, כדי שלא יאמרו: ברכות כתובין בתורה.

ורבי יהודה אמר לך: גבי תרגום - איכא למיטעי ולמימר שכתוב בתורה, ולהכי לא יסייע למתורגמן. אבל גבי ברכות - ליכא למיטעי בהכי.

אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה - פותח ורואה, ומברך וקורא. ואין צריך לגלול קודם שמברך (182).

ולימא: הלכה כרבי יהודה?

ומבארינן: משום דאיכא דאפכי להו. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלוחות [רש"י כתב דיש מפרשים שהם העשויין לספרים שלנו שאינן בגליון. ותוס' הביאו מהערוך דהיינו הגליונים הריקים שבס"ת למעלה ולמטה ובין דף לדף. עיי"ש (183)],

וכן הבימות, דהיינו בימה שהיו עושין למלך, והיה קורא בתורה עליה (184) [במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות, במוצאי שנת השביעית, כדאמרינן במס' סוטה דף מ"א ע"א, עיי"ש] - אין בהן משום קדושה (185) .

אמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: הגולל ספר תורה - צריך שיעמידנו על התפר. דהיינו, כנגד התפר, שמקום התפר יהיה באמצע (186). משום ששם ראוי להדקו יפה (187).

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: היחיד, שקורא בספר תורה, וגולל את ספר התורה מענין לענין, והספר מונח לו על ברכיו, גוללו מבחוץ, דהיינו, שגולל את העמוד שחוצה לו - כלפי פנים.

ואין גוללו מבפנים כלפי חוץ, שמא כשיאחז את העמוד הפנימי לגוללו, יתפשט העמוד החיצון - ויפול לארץ (188).

וכשהוא מהדקו לאחר שגמר לגללו - מהדקו מבפנים כלפי חוץ, ואינו מהדקו מבחוץ כלפי פנים, לפי שאז מכסה את הכתב בזרועותיו, והרי מצוה להראות את הכתב אל העם כשמהדקו (189).

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: עשרה שקראו בתורה [לפי שאין קורין בתורה בפחות מעשרה בני אדם - נקט "עשרה שקראו בתורה", אבל אין הכוונה שכולן קראו בתורה], הגדול שבהם - גולל (190) ספר תורה, לפי שהוא כבודו. וגם דכיון שהוא גדול שבהם - ראוי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמרינן להלן [תוס'].

הגוללו לספר התורה - נוטל שכר כולן.

דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה, הגולל את ספר התורה - קיבל שכר כולן.

ותמהינן: שכר כולן סלקא דעתך, וכי הוא נוטל את שכר המצוה של הציבור?

ומבארינן: אלא אימא הכי: קיבל שכר כנגד כולן.

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, דהיינו, אם אדם חושב להתחיל לעשות דבר, ושמע קול אומר: "הין", או ששמעו שאומר: "לאו", שיכול ללכת אחר אותו קול, ואין בזה משום ניחוש (191) ?

שנאמר: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו וגו'".

והני מילי, היכא דשמע קל גברא, ואפילו במתא, וקל איתתא בדברא דווקא (192). משום שקול זה אינו מצוי, ועל כרחך דבת קול באה אליו (193).

והוא דאמר: "הין הין", והוא דאמר: "לאו לאו", שכופל דבריו, אז אמרינן דהיא בת קול (194).

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה (195), עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'". (196) מתקיף לה אביי: וכי משום דלא ידע לבסומי קלא, "משפטים לא יחיו בהם" - קרית ביה [דהוא סיפא דקרא דלעיל (197)]?!

אלא, כדרב משרשיא. דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת, ואין נוחין זה את זה בהלכה, שאינן מתעסקים זה עם זה בהלכה, כדי ללמוד זה מזה (198), עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (199) .

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה (200) ערום (201) , בלא המטפחת שסביבו - נקבר ערום.

ותמהינן: נקבר ערום ממש סלקא דעתך?

ומבארינן: אלא אימא הכי: נקבר ערום - בלא מצות. ותמהינן: ואכתי, בלא מצות סלקא דעתך? וכי משום שאחז ספר תורה ערום - הפסיד את כל המצוות שעשה?

אלא אמר אביי: נקבר ערום - בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה, כגון אם קרא בתורה, ואחז הספר ערום - אין לו שכר מצות קריאה [תוס', עיי"ש].

אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא, משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת על הספר, דהיינו, שיאחז את הספר, ויגלול המטפחת עליו. ואל יגלל ספר תורה בתוך המטפחת, דהיינו, שלא יניח המטפחת בחיקו, ויגלול הספר בתוכה.

שנינו במשנתינו: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", מצותן - שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן: כתיב: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". ולמה הוצרך לכתוב כאן: "וידבר משה", וכי כל המצוות כולן - לא אמרן משה לישראל?

אלא, ילפינן מהא, דמשה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום (202): הלכות פסח - בפסח. הלכות עצרת - בעצרת. הלכות חג - בחג (203) .

שכך היה עושה משה, שהיה מדבר עמהן בהלכות כל מועד ומועד - בזמנו, להודיע חוקי האלקים ותורותיו.

וקבלו וקיימו שכר המצוות עליהם ועל בניהם - בזה ובבא [לשון רש"י].


הדרן עלך פרק בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

סוף הספר

תוכן העניינים

חברותא על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה