אור ברסלב
חברותא על מגילה פרק ראשון - מגילה נקראת › דף טז.

חברותא על מגילה· הרב יעקב שולביץ

פרק ראשון - מגילה נקראת · דף טז.

דף טו:

אלא, מלמד (תחילת העמוד) ששמשי [סופר המלך, ושונא ישראל היה (689)] מוחק מה שהיה כתוב בספר הזכרונות, משום שלא רצה שייעשה כבוד למרדכי, וגבריאל כותב מחדש את מה שנמחק (690).

אמר רבי אסי: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל - אינו נמחק, על ידי שבא גבריאל מלמעלה - וכותב, כתב שלמעלה, שגבריאל כבר שם - לא כל שכן שלא יהא נמחק!? (691)

"ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר". אמר רבא: לא מפני שאוהבין את מרדכי אמרו כך, אלא מפני ששונאים את המן (692) .

כתיב: "והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו". תנא: לו הכין (693) , לצורך עצמו (694) (695).

כתיב שאמר אחשורוש להמן: "מהר קח את הלבוש וגו' ועשה כן למרדכי".

אמר ליה המן לאחשורוש: מנו [מיהו] מרדכי?

אמר ליה: "היהודי".

אמר ליה: הא גברי טובא ששמם מרדכי איכא ביהודאי!

אמר ליה: "היושב בשער המלך".

אמר ליה המן: סגי ליה למרדכי בחד דיסקרתא [כפר], אי נמי בחד נהרא ליטול ממנו מכס.

אמר ליה: הא נמי הב ליה למרדכי, "אל תפל דבר מכל אשר דברת" (696) .

"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס". אזל, אשכחיה למרדכי דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו [הראה להם] הלכות קמיצה (697) לרב נן.

כיון דחזייה מרדכי להמן, דאפיק לקבליה [שיצא לקראתו], וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא - למיקטל נפשי קא אתי! זילו מקמיה, די לא תכוו בגחלתו.

בההיא שעתא נתעטף מרדכי, וקם ליה לצ לותא.

אתא המן ויתיב ליה קמייהו, ואוריך [המתין] עד דסליק מרדכי לצלותיה.

אמר להו: במאי עסקיתו?

אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא - ומתכפר ליה (698) . אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא (699) דידי (700) .

אמר ליה מרדכי: רשע! עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי?! [דהא אמרן לעיל, שקנה מרדכי את המן בככרות לחם, ואם כן, כל נכסיו שייכים למרדכי].

אמר ליה המן: קום לבוש הני מאני, ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא. אמר ליה: לא יכילנא, עד דעיילנא לבי בני [שאכנס לבית המרחץ לרחוץ], ואשקול למזייא (701) [ואספר את שערי], דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.

שדרה אסתר, ואסרתינהו (702) לכולהו בי בני, ולכולהו אומני [ספרים] (703).

עייליה איהו, המן, לבי בני - ואסחיה [הרחיצו]. ואזיל ואייתי זוזא [מספריים] מביתיה, וקא שקיל ביה מזייה דמרדכי (704).

בהדי דקא שקיל ליה למזייה, אינגד ואיתנח [נאנח].

אמר ליה מרדכי: אמאי קא מיתנחת?

אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני [בלן] וספר?! אמר ליה: רשע! ולאו ספר של כפר קרצום היית?! (705)

תנא: המן, ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה.

בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה.

אמר ליה המן למרדכי: סק [עלה] לסוסיא ורכב!

אמר ליה: לא יכילנא למיסק, דכחישא חילאי [תש כחי] מימי תעניתא.

גחין המן, וסליק מרדכי על גביה לסוסיא.

כי סליק - בעט ביה בהמן.

אמר ליה המן: מי לא כתיב לכו "בנפל אויבך אל תשמח"?

אמר ליה: הני מילי בישראל (706). אבל בדידכו - באומות העולם - כתיב: "ואתה על במותימו תדרוך". (707)

"ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דהמן, דהות קיימא אאיגרא [על הגג]. סברה, האי דרכיב אסוסיא - אבוה הוא, והאי דמסגי קמיה - מרדכי הוא (708).

שקלה עציצא [כלי חרס] דבית הכסא (709), ושדיתיה ארישא דאבוה.

דלי המן לעיניה, וחזת ברתיה דאבוה הוא! נפלה מאיגרא לארעא מחמת צערה על מה שעשתה לאביה - ומתה (710) .

והיינו דכתיב: "וישב מרדכי אל שער המלך", ואמר רב ששת: ששב לשקו ולתעניתו (711) (712) . וכתיב בתריה: "והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש", והיינו, אבל - על בתו שמתה, וחפוי ראש - על שאירע לו (713) . "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו' ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו". קרי להו "אוהביו", וקרי להו "חכמיו"?! (714)

אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה, ואפילו באומות העולם (715) - נקרא חכם (716) .

והיינו דבר החכמה שאמרו לו חכמיו:

"אם מזרע היהודים מרדכי וגו'". והכי אמרו ליה: יש זרע ביהודים, שאם הוא בא מהם - לא תוכל לו. דאי משאר שבטים קאתי מרדכי - יכלת ליה. ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה קאתי - לא יכלת ליה (717) .

ומנלן דאינו יכול להם?

יהודה - דכתיב: "ידך בערף אויביך". אינך, שאר שבטים - דכתיב בהו: "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך".

"כי נפל תפול לפניו". דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה?

אמרו לו: אומה זו משולה לעפר, ומאידך משולה גם לכוכבים. שכשהן יורדין - יורדין עד עפר. וכשהן עולין - עולין עד לכוכבים.

"וסריסי המלך הגיעו ויבהילו" - מלמד שהביאוהו בבהלה (718) , ולא הספיק לרחוץ יפה מטינופו (719).

"כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך". הכי אמרה לו אסתר: צר זה - המן - אינו שוה [אינו חושש (720)] בנזק של מלך. דאיקני [נתקנא] בה בושתי - וקטלה. השתא איקני בדידי - ומבעי למקטלי!

"ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה". הני "ויאמר" "ויאמר" תרי זימני למה לי?

אמר רבי אבהו: בתחלה - דבר עמה על ידי תורגמן. כיון דאמרה ליה: מדבית שאול קאתינא, ומזרע מלכים אנא, מיד: "ויאמר לאסתר המלכה" בעצמו (721).

"ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה". אמר רבי אלעזר: מדהוה סגי לה למימר "המן הרע הזה", ואמרה נמי "איש צר ואויב" (722) - מלמד שהיתה מחווה ידה כלפי אחשורוש, ונתכוונה לומר כלפיו "איש צר ואויב" (723), ובא מלאך וסטר את ידה, והסיטה כלפי המן (724) . "והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן". מקיש שיבה - לקימה. מה קימה - בחימה היתה, אף שיבה - בחימה (725) .

ואמאי שב בחימה?

דאזל לגינה, ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני. ואמר להו: מאי עובדייכו?

אמרו ליה: דפקדינן המן למעבד הכי (726).

אתא לביתיה, "והמן נופל על המטה". "נופל"? הא "נפל" מיבעי ליה למימר!?

אמר רבי אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה, שהיה נופל ורוצה לזקוף, והמלאך מפילו. אמר אחשורוש: ויי מביתא - ויי מברא [מבחוץ]. "ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?! (727)

"ויאמר חרבונה (728) וגו' גם הנה העץ אשר עשה המן עומד (729) בבית המן וגו'" (730). אמר רבי אלעזר: אף חרבונה רשע - באותה עצה, לתלות את מרדכי - היה (731). כיון שראה שלא נתקיימה עצתו, מיד ברח.

והיינו דכתיב: "וישלך עליו ולא יחמול", שהקדוש ברוך הוא משליך פורענות על הרשע בלי חמלה. וסיפיה דקרא: "מידו ברוח יברח", שבני סיעתו וחבריו של הרשע בורחים ממנו.

"וחמת המלך שככה". מדכתיב: "שככה", ולא כתיב: "שכה", משמע ששכו שתי חימות. שתי שכיכות הללו למה? (732) אחת - של מלכו של עולם, ששככה חמתו על שהשתחוו לצלם. ואחת - של אחשורוש, שגזר מתחילה להשמיד את היהודים [מהרש"א].

ואמרי לה: אחת - של אסתר, שכעס אחשורוש על מה שעשה המן לאסתר, ואחת - של ושתי, על מה שעשה לושתי (733).

כתיב ביוסף, כשנתודע לאחיו: "לכלם נתן לאיש חליפות שמלות (734), ולבנימן נתן שלש מאות כסף (735) וחמש חליפות".

תוכן העניינים

חברותא על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה