אור ברסלב
חברותא על מגילה פרק ראשון - מגילה נקראת › דף ב:

חברותא על מגילה· הרב יעקב שולביץ

פרק ראשון - מגילה נקראת · דף ב:

דף ב.

והכי קשיא ליה: ומי אמר רבי יהודה דבזמן הזה, הואיל ומסתכלין בה, אין קורין אותה אלא בזמנה?

ורמינהי ממתניתין דלקמן: אמר רבי יהודה: אימתי הכפרים מקדימין ליום הכניסה, במקום שנכנסין בשני ובחמישי לעיירות לדין. אבל מקום שאין נכנסין בשני ובחמישי, אין בו קולא לבני הכפרים, ואין קורין אותה - אלא בזמנה.

משמע, דבמקום שנכנסין בשני ובחמישי מיהא - קרינן ביום הכניסה, ואפילו בזמן הזה, ולא חיישינן להא דמסתכלין בה?!

וסלקא אדעתין, דמשום הכי - מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה.

ותמהינן: ומשום דקשיא ליה דרבי יהודה דמתניתין - אדרבי יהודה דברייתא, מוקים לה לברייתא כרבי יוסי בר יהודה, הא בברייתא תני דרבי יהודה אמרה?! (32)

ומבארינן: רב אשי שמיע ליה, דאיכא דתני לה לברייתא כרבי יהודה, ואיכא דתני לה כרבי יוסי בר יהודה. ומדקשיא ליה דרבי יהודה דברייתא - אדרבי יהודה דמתניתין, תריץ ואמר: מאן דתני לה כרבי יהודה - לאו דווקא. מאן דתני לה כרבי יוסי בר יהודה - דווקא, דודאי רבי יוסי בר יהודה אמרה. ובאמת פליג רבי יוסי בר יהודה - ארבי יהודה דמתניתין, וסבר, דאין קורין אותה - אלא בזמנה.

שנינו במשנתינו: כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר וכו'.

מנהני מילי, דהמוקפין חומה קורין בט"ו?

אמר רבא, דאמר קרא: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וגו' עושים את יום ארבעה עשר". והרי נאמרו במקרא קודם לכן שני ימים: ארבעה עשר וחמשה עשר. ומדאמר קרא דפרזים [ערים שאין מוקפות חומה, ונקראות "פרזים" משום שמתוך שאין להן חומה - ישיבתן נפוצה ופרוצה] עושין בארבעה עשר, מכלל דמוקפין - עושין בחמשה עשר, דשדייה לקרא ד"חמשה עשר" - אמוקפין.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארבעה עשר, אבל מוקפין כלל וכלל לא עושין (33), והאי דאמר קרא חמשה עשר - שדי ליה אשושן, שעושין בט"ו כדרך שעשו בשעת הנס?

ומתרצינן: וכי בני מוקפין לאו ישראל נינהו, דאמרת דלא יעשו את ימי הפורים כלל?!

ועוד, הא "מהודו ועד כוש" כתיב [ואף על גב דלא כתיב האי לישנא בעניינא דעשיית ימי הפורים, הא כתיב "בכל מדינות המלך אחשורוש", דהיינו נמי מהודו ועד כוש], ואם כן, על כרחך דגם במוקפין עושין את ימי הפורים! וכיון דרק בני פרזים עושין בי"ד, שמעינן מינה, דבני מוקפין - עושין בט"ו.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארביסר, כדכתיב במגילה, ואילו מוקפין עושין בארביסר, וגם בחמיסר, כדכתיב: "להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה", דמשמע, שיעשו את הפורים שני ימים!? ומתרצינן: אי הוה כתב קרא: "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר" - הוה משמע כדקאמרת, דיעשו את שני הימים. אבל השתא דכתיב: "את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר", אתא מלת "את" בתרא - ופסיק (34) , למימר דהני - פרזים - בארבעה עשר, והני - מוקפין - בחמשה עשר.

ומקשינן: ואימא דפרזים עושין בארביסר, ואילו מוקפין, שלא נקבע זמנם בפירוש, אי בעו - יעשו בארביסר, אי בעו - יעשו בחמיס ר?

ומתרצינן: אמר קרא "בזמניהם". ודרשינן: זמנו של זה - פרזים, לא זמנו של זה - מוקפין. ואם כן, על כרחך דזמנם של מוקפין - בחמשה עשר דווקא (35).

ומקשינן: ואימא דיעשו מוקפין בתליסר, וקרא דכתיב "חמשה עשר" - נימא דמיירי בשושן, שיעשו הם בט"ו כבשעת הנס? ומתרצינן: כיון שלא מצינו שייחד הכתוב זמן למוקפין, מסתברא דיעשו כבני שושן, שעושין בחמשה עשר כבשעת הנס.

אשכחן עשייה דמשתה ויום טוב, דפרזים עושין בי"ד. דהא קרא ד"על כן היהודים הפרזים וגו' עושים את יום ארבעה עשר וגו'" - בעשיה מיירי.

אבל זכירה - קריאת המגילה - מנלן?

ואמרינן: ילפינן לה מהקישא. דאמר קרא: "והימים האלה נזכרים ונעשים", איתקש זכירה - לעשייה, דעבדינן לתרוויהו בחד יומא (36).

ואמרינן: מתניתין דאמרה דכרכין המוקפין חומה שקורין בט"ו, היינו דווקא מוקפין מימות יהושע בן נון - דלא כי האי תנא:

דתניא: רבי יהושע בן קרחה אומר: כרכין המוקפין חומה מימות אחשורוש - קורין בחמשה עשר.

מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה?

משום דמדמינן כי [כמו] שושן. מה שושן - מוקפת חומה מימות אחשורוש, וקורין בה בחמשה עשר, אף כל עיר שמוקפת חומה מימות אחשורוש - קורין בה בחמשה עשר.

ותנא דידן, דתלה במוקפין מימות יהושע בן נון, מאי טעמא?

יליף גזירה שוה "פרזי" - "פרזי" (37). כתיב הכא במגילה: "על כן היהודים הפרזים", וכתיב התם בכיבוש ממלכת עוג על ידי משה ויהושע: "ויתן ה' אלקינו בידינו גם את עוג וגו' ונלכד את כל עריו וגו' ערים בצרות חומה גבוהה וגו' לבד מערי הפרזי הרבה מאד".

מה להלן, בכיבוש ממלכת עוג - מיירי בערים מימות יהושע בן נון (38), אף כאן, במגילה, מיירי בפרזים מימות יהושע בן נון. ואם הוקפה לאחר מכן, לא חשיבא מוקפת לענין מגילה.

והוינן בה: בשלמא רבי יהושע בן קרחה - לא אמר כתנא דידן, דבעינן מוקפין מימות יהושע, משום דלית ליה גזירה שוה ד"פרזי"

- "פרזי", שלא למד האי גזירה שוה מרבותיו [ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא אם למדה מרבותיו].

אלא תנא דידן, מאי טעמא לא אמר כרבי יהושע בן קרחה דיליף משושן?

ותמהינן: מאי טעמא?! משום דהא אית ליה גזירה שוה ד"פרזי" - "פרזי", דהכי יליף מרביה, למילף הך גזירה שוה!

ומבארינן, הכי קאמר הגמרא: אי ילפת לה מגזירה שוה, אלא שושן, היאך קבעוה בחמשה עשר? דעבדא כמאן (39) ? לא כפרזים, שהרי פרזים עושין בי"ד ! ולא כמוקפין, שהרי לא ידעינן בה שהוקפה מימות יהושע (40) ?!

אמר רבא, ואמרי לה שאמרה כדי [שם חכם (41)]: שאני שושן, הואיל ונעשה בה נס, שניתן להם להרוג בשונאיהם שני ימים, ועל כרחם לא נחו עד ט"ו, להכי קבעו כך לדורות.

ומקשינן: בשלמא לתנא דידן, דסבירא ליה דבעינן מוקפת מימות יהושע בן נון, ורק שושן שאני, היינו דכתיב: "מדינה ומדינה ועיר ועיר". דמשמע דיש מנהג חלוק במדינות, ומנהג חלוק בערים. דהאי דכתיב "מדינה ומדינה" - לחלק בין המוקפות חומה, דהיינו בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון, שקורין בט"ו - למוקפת חומה מימות אחשורוש, שקורין בי"ד (42).

והאי דכתיב "עיר ועיר" נמי - לחלק בין הפרזים, דהיינו, בין שושן - לשאר עיירות, דשושן, אף על פי שאינה מוקפת מימות יהושע, קורין בה בט"ו.

אלא לרבי יהושע בן קרחה, דאמר, דאף מוקפות מימות אחשורוש - קורין בט"ו, בשלמא קרא ד"מדינה ומדינה", לחלק בין מוקפין מימות אחשורוש - לשאינן מוקפין אתא, דהיינו, בין שושן - לשאר עיירות.

אלא "עיר ועיר" למאי אתא, הא לדידיה אין עוד חילוק בין מוקפת למוקפת, או בין פרזים לפרזים?

אמר לך רבי יהושע בן קרחה: ולתנא דידן מי ניחא? הא לדידיה נמי תקשי! דכיון דאית ליה גזירה שוה ד"פרזי" - "פרזי", לחלק בין מוקפות מימות יהושע - לפרזים, קרא ד"מדינה ומדינה", דאמרת דאתא לחלק בין מוקפת מימות יהושע, למוקפת מימי אחשורוש - למה לי, הא ילפינן לה מגזירה שוה?

אלא, האי קרא ד"מדינה ומדינה" - לדרשה אחריתא הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא. דאמר רבי יהושע בן לוי: כרך וכל הסמוך לו - אף על פי שאינו נראה עמו, וכל הנראה עמו - אף על פי שאינו סמוך [כדמפרש לקמן] - נידון ככרך.

ולהכי סמך קרא "עיר ועיר" ל"מדינה", למימר דעיר הסמוכה למדינה - תהא כמותה (43).

ועד כמה חשיב סמוך, שיהא נדון ככרך?

אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: כמחמתן לטבריא והיינו שיעור מיל (44) . ותמהינן: ולימא בפירוש מיל, ואמאי קאמר: כמחמתן לטבריא?

ומבארינן: הא קא משמע לן, דשיעורא דמיל כמה הוי - כמחמתן לטבריא (45) .

והשתא מייתינן עוד מימרות דרבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא, אגב הך דאמר לעיל בשיעור מיל [ולהלן בדף ג' ע"א, יתבאר המשך המקרא ד"מדינה ומדינה"]:

ואמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: האותיות מנצפ"ך (46) , שהן האותיות הכפולות שבא"ב [שיש להן שתי צורות, צורה אחת כשהאות באה באמצע מילה, וצורה אחרת כשבאה בסוף מילה], הצופים - נביאי הדורות (47) - אמרום (48) .

וסלקא אדעתין השתא, דהם חידשום.

ותמהינן: ותסברא? והכתיב: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (49), ודרשינן מהאי קרא שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, משעת נתינתה, דדווקא אלה הן המצוות, ותו לא! (50) ועוד, האמר רב חסדא: מכיון שהיו האותיות חקוקות בלוחות משני עבריהם [כדכתיב: "מזה ומזה הם כתובים" (51)],

תוכן העניינים

חברותא על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה