אור ברסלב
חברותא על כתובות פרק תשיעי - הכותב לאשתו › דף צ.

חברותא על כתובות· הרב יעקב שולביץ

פרק תשיעי - הכותב לאשתו · דף צ.

דף פט:

חזינן: אם הגט נכתב קודם לכתובה, הרי שהכתובה השניה נכתבה כשנשאה בשנית וגובה שתי כתובות.

ברם אם הכתובה קודמת לגט, אינה גובה אלא כתובה אחת, משום שהמגרש את אשתו והחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה.

מתניתין:

קטן שהשיאו אביו, וכתב אביו לאשתו כתובה בקטנותו, וגדל, כתובתה קיימת. משום שעל מנת כן קיימה בגדלותו.

וכן גר שנתגיירה אשתו עמו (142), וכתב לה כתובה בגיותו - כתובתה קיימת, משום שעל מנת כן קיימה:

גמרא:

אמר רב הונא: לא שנו במשנתנו שחייב לה כתובה, אלא מנה מאתים, שהם תנאי בית דין, אבל תוספת שכתב לה בקטנותו או בגיותו - אין לה, כיון שהשטר שכתב לה בקטנות אינו תקף (143).

ורב יהודה אמר: אפילו תוספת יש לה, שעל מנת כן קיימה.

ומקשינן לדעת רב יהודה: מיתיבי, שנינו בתוספתא - קטן שהגדיל וגר שנתגייר שחידשו [כלומר הוסיפו על כתובתן כשגדלו או נתגיירו] - נוטלת מה שחידשו.

ומדייקינן - חידשו, אין!, לא חידשו, לא!, וקשיא לדעת רב יהודה שאמר אף בלא חידשו נוטלת תוספת כתובה.

ומשנינן: אימא, נפרש כוונת המשנה, לומר שנוטלת אף מה שחידשו. ואין הכי נמי, נוטלת גם תוספת, כדעת רב יהודה.

ומקשינן: והא לא תני הכי, ובודאי כונת המשנה לומר, דוקא אם חידשו נוטלת מה שחידשו, אך אם לא חידשו - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה.

ומסקינן: תיובתא דרב יהודה. [הופרכו דברי רב יהודה].

ומבארת הגמרא, מה גרם לרב יהודה לומר את דבריו - רב יהודה, מתניתין אטעיתיה. הוא סבר, הא דאמרינן המשנה "כתובתה קיימת" - אכולה מילתא קאי, דההינו גם לגבי תוספת. ולא היא! אלא רק על עיקר כתובה קאי, אבל תוספת שכתב לה בקטנותו ובגיותו אין לה.


הדרן עלך פרק הכותב לאשתו

תוכן העניינים

חברותא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה