אור ברסלב
חברותא על יומא פרק שישי - שני שעירי › דף סה:

חברותא על יומא· הרב יעקב שולביץ

פרק שישי - שני שעירי · דף סה:

דף סה.

וכי מקרבנות צבור קא אמרת שיש קושיא על דברי?!

הרי יש לחלק בין חיוב הבאת השקלים, לבין קרבנות צבור הבאים מתרומת הלשכה: שאני [שונים] קרבנות הצבור שמראש חדש ניסן ואילך אינם באים מהתרומה של השנה שעברה, (116) וכדברי רבי טבי שאמר בשם רבי יאשיה: דאמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: אמר קרא [במדבר כח יד] בענין עולת ראש חדש:

"זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה". הוזכרו בפסוק לשונות חדש מיותרים, ומכאן דרשו חכמים: חדש והבא לי את קרבנות השנה מתרומה חדשה. הלכך מודה רבי יהודה בשעירי יום הכיפורים שאבדו, שאינם קרבים לשנה הבאה. (117)

ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו. הא תינח, תירוצו של רבא אמנם מתרץ לענין השעיר שבא מכספי תרומת הלשכה, אבל לענין הפר שבא מכספו של הכהן הגדול, מאי איכא למימר - מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?

ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר, אטו [שמא] יבואו להקריב גם את השעיר [הבא מתרומת הלשכה] בשנה הבאה.

ותמהינן על דברי רבא: וכי משום גזירה חכמים אמרו שימותו?! הרי משום גזירה היה די בכך שנאמר שהפר ירעה, ויביא אחר בדמיו לכשיסתאב.

ועוד, אפילו לענין השעיר קשה: הא דרבי טבי אמר רבי יאשיה [שאמר שקרבנות הצבור אינם באים מהתרומה הישנה] מצוה בלבד היא, אבל אם הקריב מהתרומה הישנה יצא בדיעבד.

דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן ומכאן והלאה, מצוה להביא מן החדש [מתרומת השנה החדשה]. ואם הביא מן הישן יצא בדיעבד, אלא שחסר מצוה.

ומאחר שבדיעבד אם הקריב את קרבנות הצבור מהתרומה הישנה יצא ידי חובתו, אין ראוי להמית את השעיר משום דבר שאינו אלא מצוה. (118)

ונדחה תירוצו של רבא. ומעתה חוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?

אלא אמר רבי זירא תירוץ אחר:

לפי שאין הגורל שנעשה בשנה זו, קובע משנה לחברתה, לפיכך אי אפשר להקריב את השעיר שנשאר השנה בשנה הבאה. (119)

ומקשינן: ונייתי, נביא שעיר נוסף בשנה הבאה ונגריל עליהם כבתחילה! ומתרצינן: אין עושים כן, משום גזירה, שחששו חכמים שאם יביאו בשנה הבאה את השעיר שנשאר מהשנה, שמא יהיו אנשים שלא יראו שהגרילו על השעירים מחדש, ויאמרו: הגורל קובע משנה לחברתה גם בלא שהגרילו שנית. (120)

ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו, והא תינח, התירוץ של רבי זירא אמנם מתרץ לענין שעיר שמתקדש על ידי גורל.

אבל לענין פר [שאינו צריך גורל] מאי איכא למימר - מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?

ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר אטו [שמא] יבואו להקריב גם את השעיר לשנה הבאה.

ותמהינן: וכי משום גזירה אמרו חכמים שימותו?! די היה שנאמר שהפר ירעה [ויביא אחר בדמיו]! (121)

ונדחה תירוצו של רבי זירא, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?

והתשובה דלהלן אמרוה רבנן [תלמידי אביי] קמיה דאביי: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר לשנה הבאה, משום שחששו שמא ימות הכהן הגדול בשנה זו, ויקריבו את פרו, והרי זה חטאת שמתו בעליה שאסור להקריבה.

ומקשינן: הא תינח תירוץ זה אמנם מתרץ לענין הפר השייך לכהן הגדול [ויש חשש שהוא ימות]. אבל לענין השעיר ששייך לציבור מאי איכא למימר - מדוע אינו קרב לשנה הבאה?

ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את השעיר אטו [שמא] יקריבו גם את הפר.

ותמהינן: וכי משום גזירה אמרו חכמים שימותו?! די היה שנאמר שהשעיר ירעה [ויביאו אחר בדמיו]!

ונדחה תירוץ זה, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?

אלא צריך לומר תירוץ אחר:

חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את השעיר לשנה הבאה משום חטאת שעברה שנתה. שחששו שמא עד יום הכיפורים הבא תעבור שנה שלימה משנולד שעיר זה. וחטאת אינה כשרה אלא בתוך השנה הראשונה לחייה. (122) ומיד הגמרא תמהה על התרצן: מדוע אתה קורא לזה גזירה?! הרי ודאי שעד יום הכיפורים הבא עוברת שנה שלימה, וממילא היא גופה [השעיר עצמו] חטאת שעברה שנתה היא, ואסור להקריבה מן התורה!

והתרצן מיישב את דבריו: הא לא קשיא. יש אופן שעד יום הכיפורים הבא, השעיר לא יפסל מדאורייתא משום חטאת שעברה שנתה. כדברי רבי דלהלן:

דתניא: המוכר בית בבתי ערי חומה, יכול לגאול אותו עד מלאת שנה. ונאמר בענין זה [בויקרא כה ל]: "שנה תמימה".

"תמימה" - מלמד, שהוא מונה שלש מאות וששים וחמשה יום, כמנין ימות שנת החמה. ושנת החמה ארוכה משנת הלבנה 1 1 יום. (123) ואפילו אם עיברו את השנה [שאז שנת הלבנה ארוכה משנת החמה], לעולם הולכים אחר שנת החמה.

וחכמים אומרים: בשנה פשוטה [שאינה מעוברת] מונה שנים עשר חדש מיום ליום, כמו שישראל מונים על פי חדשי הלבנה.

תוכן העניינים

חברותא על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה