אור ברסלב
חברותא על יבמות פרק שביעי - אלמנה לכהן גדול › דף ע.

חברותא על יבמות· הרב יעקב שולביץ

פרק שביעי - אלמנה לכהן גדול · דף ע.

דף סט:

אבל דיימא מיניה, כלומר: ידוע לנו שבא עליה הארוס [תוספות], אע"ג דדיימא נמי מעלמא, בתריה דידיה שדינן ליה. (1)

אמר רבא: מנא אמינא לה?

דקתני במשנתנו: ילדה תאכל.

והרי היכי דמי?

אילימא דדיימא מיניה (2) ולא דיימא מעלמא, וכי אטו צריכא למימר דתיכול! (3)

אלא לאו דדיימא נמי מעלמא, ומכל מקום תולים את העובר בביאה הידועה; ואם כן אתה למד בקל וחומר לארוסה שבא עליה ארוס בודאי שאנו תולים את העובר בארוס אף שדיימא מעלמא, כי:

ומה התם - במשנתנו - דלהאי [לכהן שזינתה עמו] איסורא הוא ולהאי [לאחר] איסורא, כלומר: אף לזה שזינתה עמו הרי היא אסורה, מכל מקום בתריה דידיה שדינן ליה ואין חוששים לזנות של אחרים, הכא - גבי ארוס שבא עליה בודאי - דלהאי [לאחר] איסורא הוא, ולהאי [לארוס] התירא, לא כל שכן שלא נחוש לזנות של אחרים.

אמר ליה אביי לרבא: לעולם אימא לך: כל היכא דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מיניה [ידועה לנו ביאת הארוס], אמר רב הולד ממזר.

ומתניתין - ששנינו: ילדה תאכל - בדלא דיימא כלל, כלומר: לא דיימא מאחרים.

שנינו במשנתנו: העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע, כיצד: בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד, היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל תאכל בתרומה:

ומפרשינן: מאי טעמא?

יש לפרש בשני אופנים:

האחד: מאי טעמא עבד הוא.

השני: מאי טעמא אינו חשוב זרע לפסול ולהאכיל.

כי אמר קרא: האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הרי למדנו שהוא עבד, ואינו חשוב זרע של אביו.

שנינו במשנה: ממזר פוסל ומאכיל:

תנו רבנן: כתיב: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה "וזרע אין לה" ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל.

אין לי אלא זרעה שהוא פוסל אותה בתרומת בית אביה, וכמו שנאמר: "וזרע" אין לה.

אבל זרע זרעה - וכגון שמת הזרע הראשון ונשאר זרע זרעה - מנין שהוא פוסלה?

תלמוד לומר: וזרע אין לה, מכל מקום. (4)

אין לי אלא זרע כשר - שיש לה מן הישראל - שהוא פוסלה.

אבל זרע פסול - שיש לה מן הישראל - מנין?

תלמוד לומר: וזרע אין לה, עיין עלה.

ותמהינן: והא אפיקתיה [כבר הוצאתו למקרא זה לדרשה אחרת] ללמד על זרע זרעה שהוא פוסלה?!

ומשנינן: זרע זרעה לא איצטריך קרא, כי בני בנים הרי הן כבנים, (5) כי איצטריך קרא ד"ובן אין לו": לללמדך זרע פסול שהוא פוסל מן התרומה.

שנינו במשנה: כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל, וילדה הימנו בת והלכה הבת ונישאת לעבד או לעובד כוכבים וילדה הימנו בן הרי זה ממזר:

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: כמאן היא משנתנו הסוברת: עבד הבא על בת ישראל הרי הולד ממזר?

כרבי עקיבא, דאמר: יש ממזר מביאת חייבי לאוין, והרי בעבד הבא על בת ישראל איכא לאו ד"לא תהיה קדשה", ובגוי הבא על בת ישראל יש לאו ד"לא תתחתן בם", ומטעם זה הולד ממזר.

ודחינן: אפילו תימא רבנן החולקים וסוברים אין ממזר מחייבי לאוין, בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל מודו שהולד ממזר.

דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו [רבי] הסובר בעלמא: אין ממזר מחייבי לאוין:

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, [ונתבאר כל זה בסוגיא לעיל דף מה].

שנינו במשנה: היתה אם אמו [של הממזר] בת ישראל לכהן תאכל בתרומה וכו'. כהן גדול פעמים שפוסל, כיצד בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול וכו' ופוסל אם אמו:

תנו רבנן: הריני כפרת בן בתי שהוא כוזא [כלי קטן] כלומר: גרוע הוא שהוא ממזר שמאכילני בתרומה, ואיני כפרת בן בתי שהוא כדא [כלי חשוב] כלומר, שהוא כהן גדול שפוסלני מן התרומה.


הדרן עלך פרק אלמנה לכהן גדול

תוכן העניינים

חברותא על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה