אור ברסלב
חברותא על יבמות פרק חמישי - רבן גמליאל › דף נג:

חברותא על יבמות· הרב יעקב שולביץ

פרק חמישי - רבן גמליאל · דף נג:

דף נג.

שנינו במשנתנו: חלץ ועשה מאמר ונתן. וכו'.

והוינן בה: בשלמא חלץ ועשה מאמר ביבם אחד ובימה אחת, שפיר איצטריך לומר שאינו כלום -

כי סלקא דעתך אמינא, נגזור אפילו לרבי עקיבא הסובר שאין קידושין תופסים בחלוצה, על מאמר דבתר חליצה, להחמיר ולהצריכה גט, אטו משום מאמר דקמי חליצה, שצריכה גט למאמרו, בנוסף לחליצתו, וקא משמע לן דלא גזרינן.

אלא חלץ ונתן גט - למה לי לשנות זאת במשנה?

כי מה יועיל גט זה, והרי היא מותרת לשוק גם בלעדיו, והוא אסור בקרובותיה גם בלעדיו.

ומשנינן: ולטעמיך, שהקשית כך, אימא סיפא:

בעל ועשה מאמר, בעל ונתן גט -

למה שנה זאת התנא?

בשלמא בעל ונתן גט - איצטריך, כי סלקא דעתך אמינא, נגזור גט דבתר בעילה אטו גט דקמי בעילה, קא משמע לן דלא גזרינן.

אבל בעל ועשה מאמר - למה לי לומר זאת? והרי לא הוסיף המאמר כלום אחר הבעילה!

אלא מה יש לך לתרץ, כי איידי היות דתנא "חלץ ועשה מאמר", תנא נמי במקביל לו "בעל ועשה מאמר", אף על פי שאין בו צורך.

אם כן, כך נתרץ גם את שאלתך: ואיידי דבעי למיתני "בעל ונתן גט", תנא נמי במקביל לכך "חלץ ונתן גט", אף על פי שאין בו צורך.

שנינו במשנתנו: בזמן שהיא וכו'.

מתניתין, דלא כי האי תנא - דתניא, אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה -

בתחלה - אין אחריה כלום.

באמצע ובסוף - יש אחריה כלום.

ושלש מחלוקת בדבר -

א. תנא קמא סבר: ביאה דאיכא למיגזר - גזרינן.

חליצה דליכא למיגזר - לא גזרינן.

ב. ורבי נחמיה, שאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום, סבר: ביאה נמי ליכא למיגזר.

ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה -

כיון דחליצה דאורייתא - מידע ידעי.

ודקאמרת, ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה -

כיון דביאה דאורייתא - הא מידע ידיעי.

ג. ואבא יוסי בן חנן סבר לה כרבנן, דגזרי בביאה.

וגזר חליצה משום ביאה.


הדרן עלך פרק רבן גמליאל

תוכן העניינים

חברותא על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה