אור ברסלב
חברותא על יבמות פרק חמישי - רבן גמליאל

חברותא על יבמות· הרב יעקב שולביץ

פרק חמישי - רבן גמליאל

פרק רביעי - החולץ

ארבעה דברים נאמרו בענין יבום וחליצה, שנים מן התורה, ושנים מדרבנן. ואלו הם:

יבום או חליצה, מן התורה.

מאמר או גט, מדרבנן.

תיקנו חכמים שיהיו קידושי מאמר בכסף ובשטר קונים ביבמה, מחד.

ופסול גירושין של יבמה, על ידי שנותן לה היבם גט, מאידך.

המאמר שעושה היבם ביבמתו, פועל שלשה ענינים:

א. אוסר אותה על שאר האחים.

ב. מחייב אותה בגט, אם בא להוציאה [בנוסף לחליצה].

ג. אוסר את קרובותיה עליו כדין קרובות אשתו.

ואילו הגט שנותן היבם ליבמתו פועל שני ענינים:

א. אוסר אותה מדרבנן על כל האחים.

ב. המגרש עצמו נאסר בקרובותיה.

במשנה זו יתבאר תחילה, מחלוקת בין חכמים לרבן גמליאל, ביבם אחד שחזר ועשה את אותו ענין בשתי יבמותיו, או שני יבמים שחזרו ועשו את אותו ענין ביבמה אחת הנופלת לפניהם.

ולאחר מכן מבארת המשנה לדברי הכל, את הדין של יבם אחד שעשה ביבמתו האחת ענין אחד מתוך ארבעת הדברים, וחזר ועשה בה דבר נוסף אחר, מתוך הארבעה - מהו תוקפו של המעשה השני.

והמשנה מבארת מהי משמעותו של המעשה הנוסף, במי שעשה מאמר ביבמה, ואחר כך חזר ועשה בה את אחד משלשת הדברים האחרים:

או שנתן לה גט אחר המאמר, או שחלץ לה אחר המאמר, או שבא עליה אחר המאמר - מהו תוקף המעשה השני.

ואחר כך מבארת המשנה מהו תוקף המעשה השני במי שנתן ליבמה גט, ואחר כך עשה את אחד משלשת הדברים האחרים, שעשה בה מאמר, או בא עליה, או חלץ בה.

וממשיכה המשנה לבאר במי שחלץ ליבמה, ואחר כך עשה בה מאמר או נתן לה גט או בא עליה.

ומסיימת, במי שבא על יבמה, וחזר ועשה בה מאמר או נתן לה גט או חלץ לה.

ובקצרה:

מאמר, ואחריו: גט, או חליצה, או ביאה.

גט, ואחריו: מאמר, או חליצה או ביאה.

חליצה, ואחריה: מאמר, או גט או ביאה.

ביאה, ואחריה: מאמר, או גט או חליצה.

וכל זה מדובר ביבם אחד וביבמה אחת.

לפני שמתחילה המשנה לבאר את דין היבם האחד, העושה שני דברים ביבמתו האחת, היא מקדימה את מחלוקת רבן גמליאל ורבנן, במי שחוזר ועושה את אותו הדבר בשתי יבמות הנופלות לפניו משני אחים.

או אם נפלה יבמה אחת לפני שני אחים, ועשה בה אח אחד מעשה, וחזר ועשה בה האח השני את אותו המעשה.

מתניתין:

רבן גמליאל אומר:

א. אין גט שניתן היבם ליבמה מועיל כלום, אחר שכבר נתן גט ליבמה האחרת.

ואין המגרש נאסר בקרובותיה של היבמה השניה שנתן לה גט, כדין המגרש יבמתו, לפי שלא הועיל גטו כלום.

וטעמו של רבן גמליאל הוא, מחמת שהוא מסתפק אם גט ביבמה מועיל לפגוע בזיקה אם לאו.

ולכן, ממה נפשך, אין גיטו של השני כלום:

אם הגט של הראשון מועיל להפקיע את הזיקה, פקעה הזיקה משתי היבמות בגט הראשון, והגט השני לא פעל כלום.

אם לא הועיל הגט הראשון להפקיע את הזיקה, ולא פעל דבר לדחות את היבמה שנתן לה גט, הרי גם הגט השני לא הועיל לעשות זאת.

ולכן אין השניה גרושתו, ואין הוא נאסר בקרובות השניה.

וכן אם היו שני יבמים ויבמה אחת, וחזר השני ונתן לה גט לאחר שכבר נתן לה אחיו גט, אין היא נחשבת גרושת השני, כי לא הועיל דבר בגטו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ב. כמו כן מסתפק רבן גמליאל אם מאמר קונה או לא קונה:

ולכן, לא מועיל כלום מאמר שעושה אדם ביבמתו אחר מאמר שעשה כבר ביבמה האחרת.

כי אם מאמר קונה אין המאמר השני קונה, כי אפשר לקנות יבמה אחת ולא שתיים.

ואם מאמר אינו קונה, לא הועיל המאמר השני יותר מהראשון.

ולכן הוא אינו נאסר בקרובותיה של השניה, והיא אינה צריכה גט.

וכן אם חזר ועשה בה אחיו מאמר, אין היא צריכה ממנו גט, והוא לא אסר אותה על אחיו, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ג. ולא מועילה כלום בעילה שעושה היבם ביבמתו אחר בעילה שעשה ביבמה האחרת, ואין הוא נאסר בקרובותיה.

ד. ולא חליצה מועילה כלום אחר חליצה ביבמה האחרת.

וחכמים חולקים ואומרים:

א. יש גט אחר גט, לפי שהגט שנותן ליבמה האחת אינו מפקיע את כל הזיקה לגמרי, שהרי עדיין היא צריכה חליצה, ולכן מועיל הגט השני ליבמה השניה, להוריד את הזיקה שנשארה עדיין כלפיה, והמגרש אסור בקרובותיה.

וכמו כן, אם היתה יבמה הנופלת לפני שני יבמים, לא הפקיע גיטו של הראשון את כל הזיקה, והיא נשארה עדיין כלפי היבם השני, ולכן גיטו מועיל להפקיע את הזיקה כלפיו, וגם הוא אסור בקרובותיה.

ב. ויש מאמר אחר מאמר. שמועיל מאמרו ביבמה השניה להצריכה גט ולהאסר בקרובותיה.

ג. אבל לא מועיל שום דבר, אחר בעילה, ולא אחר חליצה - כלום!

ועתה עוברת המשנה לענין אחר, שאינו קשור למחלוקת של רבן גמליאל וחכמים, אלא הכל מודים בו [וכפי שהתבאר בהקדמה למשנה זו].

ומבארת המשנה, כיצד הוא הדין ביבם אחד וביבמה אחת, שחזר היבם ועשה בה מעשה אחר מעשה?

א. עשה בה מעשה נוסף אחר מאמר:

עשה מאמר ביבמתו, ונתן לה גט, הרי אני קורא בו [מדרבנן] "כיון שלא בנה, שוב לא יבנה", ולכן אסור לו לכונסה, אלא - צריכה הימנו חליצה.

עשה בה מאמר וחליצה - צריכה הימנו גט למאמרו, בנוסף לחליצה.

עשה מאמר, ובעל - הרי זו כמצותה

ב. עשה בה מעשה נוסף אחר גט:

נתן גט, ועשה מאמר - צריכה גט למאמרו, וחליצה להתירה מדין תורה.

ואפילו לרבן גמליאל צריכה הימנו גט, כי על הצד שגט אינו מפקיע את הזיקה לגמרי, הועיל בה המאמר.

נתן גט ובעל - צריכה גט לביאתו, וחליצה.

לפי שאסור לו לקיימה מדין "כיון שלא בנה שוב לא יבנה", ואין ביאתו בה נחשבת לקנין גמור לפי שקדם לה גט, והיא נחשבת לביאה פסולה, ולכן צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו.

נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום.

ומשנתנו רבי עקיבא היא, שאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולכן אפילו יקדשה במאמר, או יבוא עליה, לא יתפסו בה קידושין, לפי שאיסור חלוצתו הוא לאו מן התורה.

זאת, אף על פי ש"חליצה פסולה" היא, שהרי אם רצה לייבמה אינו יכול, לפי שכבר קדם לה גט.

ג. עשה בה מעשה נוסף אחר חליצה:

חלץ ועשה מאמר.

חלץ ונתן גט.

חלץ ובעל.

אין אחר חליצה כלום, וכפי שאומר זאת התנא בהמשך.

ולא מועיל בחלוצה מאמר וביאה, כי משנתנו בשיטת רבי עקיבא היא, הסובר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין, והחלוצה אסורה על היבם בלאו, ולכן לא תופסים בה לא מאמר ולא בעילה.

ד. עשה בה מעשה נוסף אחר בעילה:

או בעל ועשה מאמר.

או בעל ונתן גט

או בעל וחלץ -

אין אחר בעילה כלום.

כי משבעל אותה יכול הוא לגרשה בגט ולהחזירה, ואין חליצה אחר ביאה עושה כלום לאוסרה עליו.

ופה אומר התנא את הכלל המובא מקודם [ויבואר בגמרא מדוע איחרו לומר עד כאן]:

אין אחר חליצה כלום!

דף נ:

ועתה חוזרת המשנה להסביר את דברי חכמים במחלוקתם עם רבן גמליאל, בחלק הראשון של המשנה, במי שעשה מעשה אחד וחזר ועשה את אותו המעשה, שסוברים חכמים שיש גט אחר גט, היות והגט אינו מגרש לגמרי, ויש מאמר אחר מאמר, היות והמאמר אינו קונה לגמרי, אך אין כלום אחר חליצה או בעילה.

ומבארת המשנה: זה שאמרו חכמים, החולקים על רבן גמליאל, שיש אחר הגט כלום, ויש אחר מאמר כלום -

אחת יבמה אחת ליבם אחד, ואחת שתי יבמות ליבם אחד.

כיצד?

עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין, וחליצה לאחת מהן

לפי שקנה גם המאמר השני ביבמה השניה.

ואי אפשר לייבם אפילו אחת מהן, כי כיון שכל אחת מהן כבר אגודה אליו במאמר, הרי זה כבונה שני בתים, מדרבנן, ובית אחד הוא בונה ואינן בונה שני בתים.

מאמר בזו וגט לזו -

פסל גיטה של השניה את מאמרה של הראשונה.

וצריכה הראשונה גט למאמרו וחליצה לזיקתו, ומועילה החליצה גם לשניה.

מאמר בזו ובעל את זו -

אי אפשר לקיים את שתיהן, כי בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים, ובעלת המאמר נחשבת אגודה לו מדרבנן.

ולכן צריכות ב' גיטין, וחליצה.

ואפילו זאת שנבעלה צריכה את החליצה בנוסף לגט, היות וביאתה היתה "פסולה", שהיה אסור לה להתייבם בגלל מאמרה של השניה.

מאמר בזו וחלץ לזו -

בעלת המאמר הראשונה צריכה גט למאמרו, בנוסף לחליצה לזיקתו.

גט לזו וגט לזו -

צריכות הימנו חליצה אחת, ואינו צריך לחלוץ לשתיהן, על אף שהיא חליצה פסולה [שהרי אינה ראויה ליבום], ואסור גם בקרובות השניה.

גט לזו ובעל את זו -

אסור לקיים את זו שבעל, שמחמת הגט היא אסורה ב"לא יבנה", וצריכה אפילו זו שנבעלה גט וגם חליצה, לפי שביאתה היתה פסולה.

גט לזו ומאמר בזו - צריכה השניה גט למאמרו, ושתיהן חליצה לזיקתו.

גט לזו וחלץ לזו -

אין אחר חליצה כלום! ואפילו אם יקדש את צרתה לא יתפסו בה קידושין, כי גם צרתה אסורה ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין תפיסת קידושין בחייבי לאוין.

חלץ לזו וחלץ לזו,

או חלץ לזו ועשה מאמר בזו,

או חלץ לזו ונתן גט לזו.

או חלץ לזו ובעל לזו.

לא עשה כלום, לפי שאין אחר חליצה כלום.

או בעל את זו ובעל את זו.

או בעל את זו ועשה מאמר בזו.

או בעל את זו ונתן גט לזו.

או בעל את זו וחלץ לזו -

לא עשה כלום, לפי שאין אחר בעילה כלום.

וגם כאן מתאחר התנא ומביא את הכלל הקודם באיחור, וכפי שיבואר בגמרא:

אין אחר חליצה כלום.

ומבהיר התנא שכל האמור הוא בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.

ועתה שוב חוזר התנא למקרה של יבם אחד שחוזר ועושה מעשה נוסף באותה היבמה, כדי להשמיענו בהמשך הדברים את החילוק בין ביאה "באמצע" בין שני מעשים, לבין חליצה באמצע, ולהשמיע מחלוקת בין רבי נחמיה וחכמים:

חלץ ועשה מאמר, באותו היבמה, או חלץ ונתן גט, או חלץ ובעל.

או בעל ועשה מאמר, באותה היבמה, או בעל ונתן גט או בעל וחלץ -

כי אין אחר חליצה - כלום!

וזאת,

בין היתה החליצה בתחלה, לפני המעשים האחרים, כגון.

בין היתה החליצה באמצע, בין מאמר לגט.

כגון שהיו לפניו שתי יבמות, ונתן בתחילה גט לאחת, וחלץ ב"אמצע" לשניה, ולבסוף חזר ועשה מאמר בבעלת הגט עצמה [או בחלוצה].

היות ומשעה שחלץ היא נאסרת ב"לא יבנה", ולפי רבי עקיבא אין בה תפיסת קידושין.

בין בסוף.

אם עשה חליצה אחר מאמר וגט, למרות שהיא חליצה פסולה, שהרי אינו יכול עתה לייבמה, מועילה החליצה באופן מוחלט, ואם יחזור ויקדש אותה לא יתפסו בה קידושין, ואינה צריכה גט, וכרבי עקיבא.

ואולם, הבעילה -

רק בזמן שהיא בתחלה - אין אחריה כלום.

אבל ב"אמצע", כגון גט לזו ובעילה לזו ומאמר בשלישית, הרי הוא אסור בקרובות השלישית -

ובסוף, כגון גט לזו, ומאמר לזו, וחזר ובא על אחת מהן, הרי זו ביאה פסולה, שאינו יכול לייבמה בגלל הגט הראשון, וביאה פסולה מחייבת חליצה בנוסף לגט -

יש אחריה של ביאה כלום.

רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף - אין אחריה כלום. שיוצאת גם אחרי ביאה פסולה שכזאת בגט בלבד.

גמרא:

ומדייקת הגמרא: עד כאן לא פליגי חכמים ורבן גמליאל, אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר.

אבל גט אחד ביבמה, מועיל הגט לפוסלה מצד "לא יבנה" מדרבנן, ומאמר אחד ביבמה מהני מדרבנן להצריכה גט בנוסף לחליצה.

ומבארת הגמרא את הטעם לשתי תקנות אלו:

מאי טעמא אמור רבנן שגט ביבמה מהני לפוסלה אפילו ב"לא יבנה", והרי רק חליצה מועילה בה, ומדוע שיחשב הגט מדרבנן לקרוא בה "כיון שלא בנה שוב לא יבנה"? -

משום דמהני גט בעלמא, באשה הנשואה לבעלה.

דאי אמרת לא מהני גט ביבמה לאוסרה משום "לא יבנה", אמרי אינשי בטעות, לפי הבנתם המוטעית:

הן גט מהני ביבמה להוציאה, והן חליצה מהני ביבמה להוציאה.

ומדגט לא מהני למנוע את החזרתה של היבמה ליבם לאחר שגירשה, חליצה נמי לא מהני למנוע את החזרתה ליבמה לאחר שחלץ לה.

ואתי למיבעל אחר חליצה.

ומאי טעמא אמור רבנן שמאמר ביבמה מהני לאסור את היבמה השניה מדין "בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים", והרי מן התורה אין המאמר נחשב לבנין בית? - משום דמהני קידושי אשה בעלמא.

דאי אמרת לא מהני מאמר ביבמה, אמרי אינשי:

הן מאמר מועיל ביבמה לקנות אותה, והן ביאה מועילה בה לקנות אותה.

ומדמאמר לא מהני לאסור את היבמה השניה ביבום -

ביאה נמי לא מהניא לאסור את השניה ביבום.

ואתי למיבעל גם את היבמה השניה אחר ביאה ביבמה הראשונה, ונמצא בונה שני בתים!

ומאי טעמא אמור רבנן שביאה פסולה, יש אחריה כלום?

כגון, אם עשה מאמר בזו וביאה בזו, והיא ביאה פסולה, שהרי לא יכול לייבמה בגלל המאמר שבחברתה, אין היא יוצאת בגט בלבד אלא רק ביחד עם חליצה.

וכמו כן, אין ביאתה פוטרת את חברתה מהחליצה, אלא בעלת המאמר צריכה גט וחליצה.

והרי מדאורייתא פטרה הביאה מהזיקה בין אותה ובין את חברתה.

אמרי לתרץ:

אי ביאה פסולה משום שביאה אחר הגט היא -

כגון שנתן גט לזו ובעל את זו, ולכן היא ביאה פסולה, וצריכה לאחריה גם גט וגם חליצה, גזרו עליה שלא יפטור אותה גט בלבד -

גזירה ביאה אחר הגט, משום ביאה אחר חליצה.

כי אם יראו האנשים שגם אחר הגט נחשבת הביאה ליבום מעולה, ולא גוזרים עליה שתחזור ותחלוץ, והם מדמים את החליצה לגט, יבואו להתיר גם לבוא עליה אחר החליצה.

ולכן גזרו שתחזור ותחלוץ, ואז יבינו האנשים שהגט אינו מועיל ביבמה, ולא יבואו לדמות את המצב שאחרי הגט למצב שאחר חליצה.

ואי ביאה פסולה לפי שביאה אחר מאמר היא -

תוכן העניינים

חברותא על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה