אור ברסלב
חברותא על יבמות פרק אחד עשרה - נושאין על האנוסה › דף קא.

חברותא על יבמות· הרב יעקב שולביץ

פרק אחד עשרה - נושאין על האנוסה · דף קא.

דף ק:

שנינו במשנה: היו שניהם כהנים וכו' ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה:

תנו רבנן:

הכה את זה [את הבעל הראשון] לאחר שהתרו בו אל תכה, וחזר והכה את זה [את הבעל השני] בהתראה, ונמצא שהיכה ממה נפשך את אביו, אלא שאין כל התראה "התראת ודאי".

או שקילל את זה וחזר וקילל את זה, ונמצא שקילל ממה נפשך את אביו.

וכל שכן אם קילל את שניהם בבת אחת, או שהכה את שניהם בבת אחת, שחבטן במקל בהכאה אחת. (1)

הרי זה הספק חייב מיתה כדין מכה אביו ומקלל אביו.

רבי יהודה אומר: אם קילל או היכה את שניהם בבת אחת הרי זה חייב.

אבל אם קילל או הכה את שניהם בזה אחר זה, הרי זה פטור, כי היות ואי אפשר להתרות בו על כל הכאה בתורת ודאי אלא בתורת ספק - התראת ספק לא שמה התראה, לדעתו של רבי יהודה.

והתניא: רבי יהודה אומר: הרי זה פטור אפילו אם קילל או הכה את שניהם בבת אחת!?

ומשנינן: תרי תנאי אליבא דרבי יהודה, תנאים הם שנחלקו בדעתו של רבי יהודה אם חייב או פטור.

ומפרשת הגמרא: מאי טעמא דמאן דפטר [מה טעמו של הפוטר לדעת רבי יהודה]?

אמר רבי חנינא:

כי נאמר ברכה [קללה] למטה אצל אביו ואמו שנאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר ברכה [קללה] למעלה שנאמר: איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו.

מה ברכה שלמעלה שאין בה שותפות עם אחר.

אף ברכה שלמטה שאין בה שותפות, אבל יש בה שותפות אינו חייב. (2) ואיתקש הכאה לקללה, שנאמר: בפרשת ואלה המשפטים [כא, טו - יז]: ומכה אביו ואמו מות יומת. [וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת]. ומקלל אביו ואמו מות יומת, (3) ללמד: מה קללה אינה חייב עליה אלא אם כן אין בה שותפות, אף הכאה איטנו חייב עליה אלא אם כן אין בה שותפות.

שנינו במשנה: עולה במשמרו של זה ושל זה:

תמהה הגמרא: וכי מאחר דאינו חולק בקדשים, למה עולה!?

תמהה הגמרא על התמיהה: והרי ודאי שהספק עולה לעבוד דהאמר אותו ספק: בעינא דניעביד מצוה, רצוני בעשיית מצות העבודה!?

אלא כך תיקשי: "עלה" - דמשמע אם רצה עולה - לא קתני, אלא "עולה" בעל כרחו לעבוד במשמר של כל אחד ואע"ג שאינו חולק בקדשים. (4)

אמר רב אחא בר חנינא, אמר אביי, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אכן משום פגם כל משפחה כופין אותו בני כל משפחה לעבוד במשמרתם, שלא יאמרו פסול הוא.

שנינו במשנה: אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד:

ותמהה הגמרא: מאי שנא שאם היו שני הבעלים משני משמרות דלא נוטל הספק ולו חלק אחד, הרי בודאי דהוא משום דאזיל הולך הספק להא משמרה של בעל הראשון ומדחו ליה אצל משמרתו של הבעל השני, ואזיל להא משמרה דבעל שני, ואף הם מדחו ליה אצל משמרתו של הבעל הראשון.

ואם כן: משמר אחד נמי, יש לנו לומר, שהיות ומחולק היה המשמר לכמה בתי אבות, שכל בית אב עובד ביומו: (5)

אזיל הספק להאי בית אב של הבעל הראשון ומדחו ליה לבית אב של הבעל השני, ואזיל להאי בית אב ומדחו ליה!?

אמר רב פפא: הכי קאמר: אם היו שניהם משמר אחד ובית אב אחד, הרי זה הספק נוטל חלק אחד.


הדרן עלך פרק נושאין על האנוסה

תוכן העניינים

חברותא על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה