חברותא על חגיגה· הרב יעקב שולביץ
פרק ראשון - הכל חייבין · דף יא:
ומשנינן: לא נצרכא אלא (תחילת העמוד) לערוות בתו מאנוסתו [שנולדה לו בלי שישא את אמה], שאף היא ערווה כמו בתו מן הנשואין, הן שאסורה עליו, והן לחייב אותו עליה, דלא כתיבא בהדיא בתורה. (4)
ומנין אנו לומדים דין בתו מאנוסתו?
דאמר רבא: אמר לי רבי יצחק ברבי אבדימי, אתיא בגזירה שוה:
כתיב גבי בתו ובת בתו מן הנשואין: ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה. שארה "הנה", "זימה" היא.
וכתיב גבי בת בתו מן האונסין: ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן, כי ערותך "הנה".
וכתיב גבי חמותו: איש אשר יקח את אישה ואת אמה "זימה" היא באש ישרפו אותו ואתהן.
ואתיא תחילה בגזירה שוה, "הנה" [האמור בבת בתו מן האונסין] מ"הנה" [האמור בבת בתו מן הנשואין], כדי ללמד איסור בתו מן האונסין בגזירה שוה, כך: כשם שב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהנישואין, דימה שם הכתוב את דין בתו מאשתו לדין בת בתו ובת בנו [כדכתיב: ערות אשה ובתה לא תגלה].
כך ב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהאונסין, אסר שם הכתוב את בתו מאנוסתו כמו שאסר בת בנו ובת בתו.
[אף שאין מפורש בתורה אלא בת הבן ובת הבת מהאונסין].
ומאחר שלמדנו בגזירה שוה "הנה הנה" אונסין מנשואין, הרי ה"זימה" האמורה בנשואין נחשב הדבר כאילו היא כתובה גם באונסין, וכיון שכך:
אתיא עוד בגזירה שוה "זימה" [שאנו אומרים כאילו היא כתובה באונסין] מ"זימה" האמורה בחמותו, כדי ללמד שעונש בתו מאנוסתו הוא בשריפה, כמו בחמותו.
שנינו בסוף המשנה והן הן גופי תורה:
ומשמע, אותם הדינים המפורשים רק הן גופי תורה, ולפיכך תמהינן:
וכי הני [המפורשים], אין, אכן גופי תורה הן, ואילו הנך [שאין דיני התורה מפורשים כל כך] לא גופי תורה הם?! ומשנינן: אלא אימא: הן [המפורשים], והן [שאינם מפורשים] - כולם גופי תורה הם.
הדרן עלך פרק הכל חייבין