אור ברסלב
חברותא על חגיגה פרק ראשון - הכל חייבין › דף יא:

חברותא על חגיגה· הרב יעקב שולביץ

פרק ראשון - הכל חייבין · דף יא:

דף יא.

ומשנינן: לא נצרכא אלא (תחילת העמוד) לערוות בתו מאנוסתו [שנולדה לו בלי שישא את אמה], שאף היא ערווה כמו בתו מן הנשואין, הן שאסורה עליו, והן לחייב אותו עליה, דלא כתיבא בהדיא בתורה. (4)

ומנין אנו לומדים דין בתו מאנוסתו?

דאמר רבא: אמר לי רבי יצחק ברבי אבדימי, אתיא בגזירה שוה:

כתיב גבי בתו ובת בתו מן הנשואין: ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה. שארה "הנה", "זימה" היא.

וכתיב גבי בת בתו מן האונסין: ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן, כי ערותך "הנה".

וכתיב גבי חמותו: איש אשר יקח את אישה ואת אמה "זימה" היא באש ישרפו אותו ואתהן.

ואתיא תחילה בגזירה שוה, "הנה" [האמור בבת בתו מן האונסין] מ"הנה" [האמור בבת בתו מן הנשואין], כדי ללמד איסור בתו מן האונסין בגזירה שוה, כך: כשם שב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהנישואין, דימה שם הכתוב את דין בתו מאשתו לדין בת בתו ובת בנו [כדכתיב: ערות אשה ובתה לא תגלה].

כך ב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהאונסין, אסר שם הכתוב את בתו מאנוסתו כמו שאסר בת בנו ובת בתו.

[אף שאין מפורש בתורה אלא בת הבן ובת הבת מהאונסין].

ומאחר שלמדנו בגזירה שוה "הנה הנה" אונסין מנשואין, הרי ה"זימה" האמורה בנשואין נחשב הדבר כאילו היא כתובה גם באונסין, וכיון שכך:

אתיא עוד בגזירה שוה "זימה" [שאנו אומרים כאילו היא כתובה באונסין] מ"זימה" האמורה בחמותו, כדי ללמד שעונש בתו מאנוסתו הוא בשריפה, כמו בחמותו.

שנינו בסוף המשנה והן הן גופי תורה:

ומשמע, אותם הדינים המפורשים רק הן גופי תורה, ולפיכך תמהינן:

וכי הני [המפורשים], אין, אכן גופי תורה הן, ואילו הנך [שאין דיני התורה מפורשים כל כך] לא גופי תורה הם?! ומשנינן: אלא אימא: הן [המפורשים], והן [שאינם מפורשים] - כולם גופי תורה הם.


הדרן עלך פרק הכל חייבין

תוכן העניינים

חברותא על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה