חברותא על זבחים· הרב יעקב שולביץ
פרק שביעי - חטאת העוף
חטאת העוף ועולת העוף הם שני "קרבנות העוף" הבאים מהתורים או מן בני היונה. בפרק הקודם מבוארים חילוקי הדינים בין שני הקרבנות האלה:
א. חטאת העוף נעשית למטה מחוט הסיקרא, ואילו עולת העוף נעשית למעלה מחוט הסיקרא.
ב. בחטאת העוף עומד הכהן על רצפת העזרה בסמוך לקרן הדרומית מערבית של המזבח. ואילו בעולת העוף עולה הכהן בכבש עד שבא לו לקרן הדרומית מזרחית, ושם הוא עושה את מעשה העולה.
ג. בחטאת העוף מולק הכהן סימן אחד, קנה או ושט, ואינו מבדיל את הראש מהגוף. ואילו בעולת העוף הוא מולק את שני הסימנים, ומבדיל את הראש מגוף העוף. (1)
ד. בחטאת העוף מזה הכהן מדם העוף אל המזבח, ולאחר מכן ממצה את דמו אל קיר המזבח. ואילו בעולת העוף אינו מזה מהדם, אלא ממצה את הדם מגוף העוף אל קיר המזבח.
משנתנו באה ללמד אילו שינויים שנעשו בחטאת העוף ובעולת העוף פוסלים אותם, ואילו שינויים משאירים אותם בכשרותם.
מתניתין:
[א] דין השינויים בחטאת העוף -
חטאת העוף שעשאה כדינה, למטה מחוט הסיקרא, שהוא המקום הראוי לה, ועשאה כמעשה חטאת, שמלק סימן אחד, ולא הבדיל, והזה מדמה, ולאחר מכן מיצה את דמה על קיר המזבח, ועשה את כל העבודות לשם חטאת, הרי היא כשירה, שכך היא מצוותה. (2)
אבל אם שינה, ולא עשאה כהלכתה, וכגון:
א. עשאה כמעשה חטאת, אבל שינה במחשבת עבודתו, ועשאה לשם עולה, הרי היא פסולה, כדין בהמת חטאת ששחטה לשם עולה, שמחשבת שינוי קודש פוסלת בחטאת.
ב. עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה [ובגמרא יתבאר באיזה מעשה ממעשי החטאת הוא שינה ועשה כמעשה עולה], אך חישב בעשייתה לשם חטאת.
ג. וכן אם עשאה לחטאת העוף כמעשה עולה וגם עשאה לשם עולה (3) בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה!
ד. עשאה לחטאת העוף, אשר דינה להעשות למטה מחוט הסיקרא, למעלה, והיתה עשייתו כמעשה כולן, כאחת מכל העשיות של חטאת המבוארות כאן במשנה, והיינו, אפילו עשאה לחטאת העוף כמעשה חטאת ולשם חטאת אלא שעשאה למעלה - הרי היא פסולה. (4)
[ב] דין השינויים בעולת העוף -
עולת העוף שעשאה כהלכתה למעלה מחוט הסיקרא, ועשה את כל מעשיה כמעשה עולה, שמלק את שני הסימנים, והבדיל את ראש העוף מהגוף, ולא הזה מהדם אלא רק מיצה אותו אל קיר המזבח, הרי היא כשירה!
אבל אם שינה בה ולא עשאה כהלכתה, וכגון:
א. עשאה לעולת העוף כמעשה עולה, אלא שחישב בעבודתה שעושאה לשם חטאת, הרי היא כשירה, כדין כל הזבחים שנזבחו שלא לשמם [חוץ מהפסח והחטאת], שהם כשרים, ובלבד שלא עלתה לבעליה לקיום חובתם, אלא צריכים להביא קרבן עולה אחר, ולהקריבה לשם עולה.
ב. אבל אם שינה בעשייתה, שעשאה כמעשה חטאת [ובגמרא מפרש באיזה מעשה שינה], הרי על אף שעשאה לשם עולה, הרי היא פסולה.
ג. וכן אם שינה גם בעשיה וגם במחשבת העבודה, שעשאה לעולת העוף כמעשה חטאת, לשם חטאת
בכל המקרים הללו, הרי היא פסולה.
ד. עשאה לעולת העוף למטה, כמעשה אחת מכולן, מכל הצורות המבוארות במשנה, והיינו, אפילו עשאה לעולת העוף כמעשה עולה ולשם עולה אלא שעשאה למטה, הרי היא פסולה.
דף סו:
שנינו במשנה, חטאת העוף ששינה בעשייתה ועשאה כמעשה עולה, הרי היא פסולה.
גמרא:
והוינן בה: דשני במאי? באיזה עשייה היה השינוי הפוסל?
אילימא דשני במליקה, שמלק את שני הסימנים, והבדיל את הראש מהגוף כמו בעולת העוף, בעוד שבחטאת העוף צריך למלוק סימן אחד בלבד, אי הכי, נימא מתניתין דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון.
דאי רבי אלעזר ברבי שמעון, האמר: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. והיינו, שאם הבדיל, לא פסל!?
ותמהה הגמרא על הדיון בדבר הזה: הרי ודאי חולק התנא במשנה על רבי אלעזר ברבי שמעון! וכי לאו אוקימנה לה כבר בפירקין דלעיל, בסתמא דמתניתין, דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון, דהא תנן בסתמא: הבדיל בחטאת, פסל!?
ומתרצינן: לא! גם אם לעיל תנן בסתמא דלא כרבי אלעזר ברבי שמעון, במשנתנו כאן אין הכרח לכך, כי מצית לאוקמי כגון דשני בהזאה, שלא היזה את דם חטאת, אלא מיצה את דמה על קיר המזבח כמעשה העולה, ומשום כך פסלה. אבל אם ישנה רק בכך שיבדיל, לא יפסול, אלא תהיה כשרה בדיעבד, וכרבי אלעזר ברבי שמעון.
הכא נמי מסתברא, להעמיד את השינוי שעשה בחטאת כמעשה עולה בכך ששינה בהזאה -
מדקתני סיפא: עשאה לחטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא כ"מעשה כולן", הרי היא פסולה. ו"כמעשה כולן" היינו אפילו עשאה כמעשה חטאת לשם חטאת. ובכל זאת פסל, משום שעשאה למעלה. ועתה יש לנו לדון, דשני במאי? דהיינו, באיזה מהעבודות שעשה למעלה פסל בכך את החטאת [למרות שעשאה כמעשה חטאת ולשם חטאת]?
אילימא דשני במליקה, שמלק את חטאת העוף למעלה מחוט הסיקרא. אמאי פסלה בכך? האמר מר גבי חטאת העוף [בפרק הקודם]: מליקה - בכל מקום במזבח, כשירה?!
אלא לאו, כל פסולה הוא משום דשני בהזאה, שהזה את דמה של חטאת העוף למעלה, ומשום שהיתה ההזאה למעלה נפסלה החטאת.
ומדסיפא איירי בשינוי בהזאה [שהיזה אתה למעלה], רישא נמי איירי דשינה בהזאה. והיינו, שלא היזה את דם חטאת העוף, אלא מיצה אותו שם.
ודחינן: מידי איריא!? הא כדאיתא, והא כדאיתא! הרי יתכן שברישא השינוי הוא במליקה ולא בהזאה, ובסיפא השינוי הוא בהזאה למעלה. כי אין האוקימתא של הסיפא מחייבת להעמיד כך גם ברישא.
שנינו במשנה: עולת העוף שעשאה כמעשה חטאת, פסולה.
והוינן בה: דשני במאי? איזה מעשה עשה בעולה כמעשה חטאת ופסלה בכך?
אילימא דשני במליקה, שמלק סימן אחד ולא הבדיל, וכמעשה החטאת, אם כן הא דקתני סיפא [במשנה הסמוכה]: וכולן, כל חטאות העוף ועולות העוף ששינה בעשייתן ונפסלו, על אף שאסורים באכילה אין הם מטמאין בבית הבליעה, שאין הן נחשבים כנבילת עוף טהור המטמאת באכילתה בבית הבליעה אלא הועילה מליקתן [הפסולה!] לטהרם מידי נבילה, וכאילו נשחטו כהלכה, וכמו כן מועלין בהן גם לאחר המליקה, משום שהמליקה הפסולה בחטאת לא התירה את אכילת החטאת לכהנים, וכל קרבן שלא היתה לו שעת היתר לאכילה לא פקע ממנו איסור מעילה שהוחל עליו משהוקדש מחיים [כי רק משהותר הקרבן לאכילה פוקע ממנו איסור מעילה]. ודין זה שמועלין אחרי המליקה הפסולה נאמר בכולן, כולל עולת העוף שעשאה למטה כחטאת העוף ולשם חטאת העוף -
נימא דהאי סיפא דלא כרבי יהושע. דאי כרבי יהושע האמר [במשנה הסמוכה]: המולק עולת העוף למטה, שלא כדינה, אלא כדין חטאת העוף, ועשאה נמי לשם חטאת העוף, הרי כיון ששינה את שמה ואת מעשיה לחטאת, היא נעשית חטאת, והרי היא כשירה, ומותרת לאכילה לכהנים, וממילא שוב אין מועלין בה. ואילו אנן אמרינן שעדיין מועלין בה!?
ואלא, אם רצונך להעמיד את משנתנו כרבי יהושע, יש לך להעמיד באופן ששינה במיצוי. והיינו, שתחילה מלק את עולת העוף כהלכתה, למעלה, והבדיל את הראש מהגוף. ורק בשעה שבא למצות את הדם התחיל לשנות ולעשותה כמעשה חטאת, שירד למטה, ובמקום למצות את הדם אל הקיר, הוא הזה מהדם עליו כמעשה חטאת, ולאחר מכן מיצה ועשה זאת לשם חטאת. ובהכי מיפסלא אפילו לרבי יהושע, ולא הותרה לאכילת כהנים. והילכך ממשיכים למעול בה אפילו לרבי יהושע.
וטעם החילוק שמחלק רבי יהושע בין מליקה שנעשית כמעשה חטאת, לבין הזאה ומיצוי שנעשו כמעשה חטאת, הוא, שאם מלק בעולת העוף סימן אחד למטה, ולשם חטאת, הוא עקר ממנה במליקה זאת שם עולה שיש עליה, והחיל עליה שם חטאת, ומעתה היא נחשבת לחטאת העוף, משום שכל עבודתו בסימן אחד למטה היא עבודה של "מעשה חטאת" בלבד, כי מליקה בעולת העוף למטה אינה נחשבת מליקה, לפי שמקום מליקתה של עולת העוף הוא רק למעלה, וסימן אחד הרי הוא מליקה רק בחטאת ולא בעולה, שהיא צריכה מליקת שני סימנים. הילכך, מיד בחיתוך הסימן הראשון על ידי מליקה למטה ולשם חטאת, נעקר מהעוף שם עולה וחל עליו שם חטאת, והרי היא כשירה לאכילה, ותו ליכא מעילה.
אבל אם התחיל לעשותה כמעשה עולה, שמלק אותה למעלה בהבדלת הראש מהגוף, תו לא מהני השינוי שיעשה לאחר מכן כמעשה חטאת, בהזאת דמה למטה לפני המיצוי, לעקור ממנה שם עולה ולהחיל עליה שם חטאת, שהרי תחילת עשייתה היתה כמעשה עולה.
אלא שעדיין תיקשי: אימא סיפא [במשנה הסמוכה]: עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, רבי אליעזר אומר: מועלים בה משום שאין בה היתר אכילה לכהנים. רבי יהושע אומר: אין מועלין בה.
והוינן בה: דשני במאי? דהיינו, באיזה עבודה עשאה כמעשה חטאת לשם חטאת?
אילימא במיצוי, שהזה מדמה כמעשה חטאת לפני שמיצה אותו, אימר הא דאמר רבי יהושע שאפשר לעקור שם עולה ולהחיל שם חטאת הוא רק היכי דשני במליקה, שתחילת עשייתו היתה כמעשה חטאת, ולא במקום שהתחיל לעשות מעשה עולה ורק בהמשך שינה למעשה חטאת.
ואלא, מאי אית לך למימר, שהסיפא מדברת בכגון שהתחיל לשנות ולעשות כמעשה חטאת מיד, במליקה, ואם כן תיקשי לפי זה, שהרי אתה מעמיד את רישא וסיפא דמתניתין במליקה, ומציעתא אתה מעמיד במיצוי!? שהרי העמדנו את רישא דמתניתין בחטאת שעשה בה כמעשה עולה, שמלק והבדיל, ודלא כרבי אלעזר ברבי שמעון שמכשיר חטאת שהבדיל את ראשה [והיינו כסתם מתניתין דפרקין דלעיל דאפקה מרבי אלעזר ברבי שמעון]. ואת מציעתא אתה מעמיד בעולת העוף שעשאה כמעשה חטאת במיצוי, כדי להעמיד את משנתנו כרבי יהושע. ואילו סיפא דמתניתין [במשנה הסמוכה], בעולת העוף שעשאה כמעשה חטאת, שנעקר ממנה שם עולה וחל עליה שם חטאת, אתה מעמיד במליקה, ותיקשי, וכי אפשר להעמיד את חלקי המשנה באוקימתות חלוקות?
ומשנינן: אין, אכן עדיף להעמיד את רישא וסיפא במליקה, ומציעתא במיצוי וכרבי יהושע, ודלא כרבי אליעזר החולק על רבי יהושע, כיון שרבי אליעזר שמותי [מנודה] הוא, ואין הלכה כמותו.
מתניתין:
א. וכולן, חטאת העוף ועולת העוף, על אף שנפסלו משום ששינה בעשייתן, בכל זאת הועילה מליקתן לטהרם מידי נבילה. הלכך, אין הם מטמאין את מי שאוכלם בעת שבולעם בבית הבליעה [שאין הם נחשבים כנבלת עוף טהור המטמאה את האוכל אותה בהגיעה לבית הבליעה, לפי שהועילה מליקתם לטהרם, על אף שלא התירה אותם לאכילה].
וכמו כן מועלין בהן, בכל הפסולין דלעיל, משום שלא הותרו לאכילה. שכך הוא הדין בכל הקדשים, שמועלים בהם כל עוד הם לא הותרו לאכילה.
חוץ מחטאת העוף שעשאה כהלכתה - למטה, כמעשה חטאת, לשם חטאת. והיינו, רק במקום שהקרבן כשר, והותר לאכילה, רק אז פוקע ממנו איסור מעילה.
ב. עולת העוף שעשאה שלא כהלכתה, למטה, כמעשה חטאת, שמלק סימן אחד ולא הבדיל, והזה, ומיצה את דמה, ועשה את עבודותיה במחשבה לשם חטאת -
רבי אליעזר אומר: הרי היא עולת העוף פסולה שאין בה היתר אכילה לכהנים, ולפיכך מועלים בה. רבי יהושע אומר: הרי היא נעשית לחטאת העוף, כיון שמתחילתה נעשית כמעשה חטאת ולשם חטאת, נעקר ממנה שם עולה, וחל עליה שם חטאת.
הילכך כשרה היא, והותרה לכהנים לאכילה כדין חטאת העוף, ולפיכך אין מועלין בה.
אמר רבי אליעזר: הרי יש לנו לדון בקל וחומר: ומה אם חטאת, שיש בה קולא, שאין מועלים בה כשעשאה לשמה [שהרי אז הותרה לאכילה לכהנים], בכל זאת כששינה את שמה ועשאה לשם עולה פסלה [ואין בה היתר אכילה, והילכך] מועלים בה אפילו לרבי יהושע. אם כן, עולה, החמורה הימנה, שמועלים בה אפילו כשעשאה לשמה, כששינה את שמה מעולה לחטאת אינו דין שימעלו בה!?
אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: לא תדון קל וחומר שכזה. כי אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה שמועלים בה, היינו משום שכן שינה את שמה של החטאת, שחישב בה לשם עולה, שהיא דבר שיש בו מעילה, הילכך מועלים בה. תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת, שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה, הילכך אין מועלים בה.
דף סז.
אמר לו רבי אליעזר: והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום שלא כהלכתן, שהרי שחיטתן בצפון, ושחטן לשם קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום בעזרה, יוכיחו, שכן כאן שינה את שמן של קדשי הקדשים לדבר שאין בו מעילה [שאין מעילה בבשרם של קדשי קלים הנאכלים, חוץ מאימוריהם] ואף על פי כן מועלים בהם מפני שנפסלו מחמת שחיטתם בדרום. ואם כן, אף אתה אל תתמה על העולה, שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה [היינו לחטאת העוף, הנאכלת], שימעלו בה.
אמר לו רבי יהושע: לא תוכיח מכאן! כי אם אמרת בקדשי קדשים ששחטן בדרום, ושחטן לשם קדשים קלים, שמועלים בהם, היינו משום שכן שינה את שמן של קדשי הקדשים בדבר שיש בו גם איסור וגם היתר, שהרי באימורי קדשי קלים יש איסור מעילה, תאמר בעולה שעשאה לשם חטאת, ששינה את שמה לדבר שכולו היתר, שחטאת העוף נאכלת כולה על ידי הכהנים ואין מקריבים ממנה אימורין.
גמרא:
תניא: אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: אשם ששחטו בצפון לשם שלמים יוכיח כדברי, ששינה את שמו משם אשם, שהוא קדשי קדשים, לשם שלמים שהם קדשים קלים, ומועלים בו לפני זריקת דמו [לאחר הזריקה אין בו מעילה שהרי אשם הוא מהקרבנות הנאכלים], ואף אתה אל תתמה על העולה, שאף על פי ששינה את שמה שעשאה לשם חטאת, שימעלו בה.
אמר לו רבי יהושע: לא תביא מכאן ראיה. כי אם אמרת באשם ששינה את שמו לשם שלמים אך לא שינה את מקומו, ששחטו בצפון העזרה כהלכתו. תאמר בעולה, ששינה את שמה וגם שינה את מקומה, שעשאה למטה במקום החטאת במקום שיעשנה למעלה במקום העולה.
אמר לו רבי אליעזר: אשם ששחטו בדרום [שלא במקומו בצפון] לשם שלמים יוכיח, ששינה את שמו מאשם לשלמים ושינה את מקומו מצפון לדרום ומועלים בו. אף אתה אל תתמה על העולה שעשאה לשם חטאת שאף על פי ששינה את שמה מעולה לחטאת ושינה את מקומה מלמעלה למטה, שימעלו בה.
אמר לו רבי יהושע: לא תוכיח מידי גם מכאן, כי אם אמרת באשם ששינה את שמו לשלמים ושינה את מקומו לדרום, אך לא שינה את מעשיו, שעשאו כמעשה האשם, הילכך מועלים בו. תאמר בעולה שעשאה לשם חטאת, ששינה את שמה, ושינה את מקומה, ושינה את מעשיה.
אישתיק רבי אליעזר ולא ענה לרבי יהושע.
אמר רבא: אמאי אישתיק רבי אליעזר? ונימא ליה: אשם ששחטו בדרום לשם שלמים בשינוי בעלים [שחישב לעשותו לשם אדם אחר ומחשבה שכזאת נחשבת כשינוי מעשה] יוכיח כדברי, שהרי שינה את שמו, מאשם לשלמים, ושינה את מקומו מצפון לדרום, ושינה את מעשיו [וכדאמרינן ששינוי בעלים חשיב כשינוי מעשה], ומועלין בו.
ומדיק מכאן רבא: מדלא קאמר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע הכי - שמע מינה נחית רבי אליעזר לטעמיה דרבי יהושע. והיינו, משמע שקיבל רבי אליעזר את דעתו וטעמו של רבי יהושע, כדאמר רב אדא בר אהבה בהסבר טעמו של רבי יהושע: אומר היה רבי יהושע: עולת העוף שנעשת למטה, כמעשה חטאת לשם חטאת - כיון שמלק בה סימן אחד לשם חטאת למטה, הרי קדם בכך "מעשה החטאת", שהוא חיתוך סימן אחד למטה, למעשה העולה, שהוא חיתוך שני סימנים. ובכך עקר מעולת העוף את שמה, והחיל עליה שם חטאת העוף. הילכך נמשכת העולה ונעשית מעשיה כמעשה חטאת העוף. והיינו, שעשייתה של העולה נחשבת כעשיית קרבן חטאת, ונפקא מינה לכך שאינה נפסלת המליקה, והיא יוצאת מידי מעילה, ודינה כדין קדשים שמתו, אך אין היא מכפרת, וכפי שיבואר להלן. (5)
ופרכינן: אי הכי, שאפשר לעקור במעשה של קרבן אחר ולשם קרבן אחר את שמו הראשון של הקרבן ולהחיל עליו את השם האחר, חטאת העוף נמי שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה נימא נמי הכי, דמכי מליק בה סימן אחד למעלה ייעקר ממנה שם חטאת העוף, שהרי נעשית למעלה, ולשם עולת העוף, [וחיתוך סימן אחד הוא חלק ממעשה העולה], ונימא דבאידך סימן תימשך מלהיות חטאת, ותהוי עולת העוף?!
וכי תימא הכי נמי, שרבי יהושע יסבור כן גם בחטאת העוף שנעשית למעלה לשם עולה וכמעשה עולה, שנמשכת החטאת ונעשית לעולה,
האמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: כך היא הצעה של משנה. מאי לאו, כך היא הצעה של משנתנו, ותו לא! והיינו, שרק בצורה המבוארת במשנתנו נחלקו רבי יהושע ורבי אליעזר, ולא בחטאת העוף שנעשתה למעלה כמעשה עולה, דהתם מודה רבי יהושע שפסולה!?
ודחינן: לא. הכי קאמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: כך היא הצעה של כולה משנה. דהיינו, דפליג רבי יהושע על רבי אליעזר גם בחטאת שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה, ומכשיר אותה.
רב אשי אמר: לעולם לא פליג רבי יהושע בחטאת העוף שעשאה לעולה לשם עולה אלא פסיל בה. כי בשלמא עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שפיר נעקר ממנה שם עולה וחייל שם חטאת, כיון דהא, חטאת, הכשירה במליקה בחיתוך סימן אחד, והא, חטאת העוף, הכשירה במליקה בחיתוך שני סימנים, הרי כשחתך סימן אחד למטה עשה בה מעשה חטאת, שהרי מעשה עולת העוף למטה ליתא. ומאידך, אין היא נפסלת מדין מליקת עולת העוף למטה משום שחיתוך סימן אחד בעולת העוף אינו נחשב כ"מעשה עולה", הילכך לא פסיל חיתוך הסימן האחד של העולה למטה.
והשתא יכילנא למימר: כיון דמלק בה סימן אחד למטה, וקדמה בכך עשיית מעשה החטאת לפסול של עשיית העולה למטה, הרי היא נמשכת ויוצאת משם עולה ונעשית חטאת העוף. (6)
אלא [אבל], חטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה, כיון דאמר מר: מלקה לחטאת העוף בכל מקום במזבח כשרה. הרי מכי מלק בה חד סימן, על אף שהיתה המליקה למעלה, הרי היא מליקת חטאת, ואינה עוקרת ממנה את שם החטאת, ואם כן בחיתוך הסימן הראשון מיד הוי לה חטאת העוף דאיפסלא משום שעשאה מעשה חטאת לשם עולה ו"שלא לשמה" פוסל בחטאת, ואם כן כי הדר מליק באידך סימן היכי ממשכה והויא עולת העוף לאחר שכבר נפסלה מדין חטאת העוף שנעשתה שלא לשמה!?
והשתא הדרינן לביאורי מילתא דרב אדא בר אהבה.
גופא: אמר רב אדא בר אהבה: אומר היה רבי יהושע - עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת העולה ונעשית חטאת העוף. (7)
דף סז:
ומקשה הגמרא על רב אדא בר אהבה, מהמשנה במסכת קינים:
תא שמע שלא כך היא שיטתו של רבי יהושע, ממה ששנינו במשנה בפרק שלישי [משנה ג] במסכת קינין [וסתם משנה במסכת קינין רבי יהושע היא, כמו שיתבאר לקמן]:
שתי נשים שילדו, והתחייבו להביא קרבן יולדת, שתי תורים או שני בני יונה, האחד לחטאת והשני לעולה.
ואותן שתי נשים, האחת מהן כבר הקריבה את חטאתה, ונשאר עליה חיוב קרבן עולה בלבד. והשניה הקריבה את עולתה, ונשארה חייבת חטאת, ולפיכך הן קנו "קן", ובו שתי תורים או שני בני יונה, וקבעו בשעת הלקיחה ש"פרידה" (8) אחת מהזוג תהא חטאת לזו, עבור האשה שחייבת חטאת, וה"פרידה" השניה מהזוג תהא עולה לזו, עבור האשה שחייבת עולה.
וטעה הכהן, ועשה הכהן המקריב את שתיהן, את עוף החטאת ואת עוף העולה, למעלה מחוט הסיקרא, ועשאן לשם עולה, הרי מחצה מאותו הקן כשר. והיינו העוף שנקבע לעולת העוף. ומחצה הקן, אותו עוף שהוא חטאת, הרי הוא פסול.
ואם טעה הכהן, ועשה הכהן את שתיהן למטה, הרי מחצה [עוף החטאת] כשר, ומחצה [עוף העולה] פסול.
עשה אחת מהן למעלה, ואחת עשה למטה, ולא ידע איזו עוף הוא החטאת ואיזו עוף הוא העולה, הרי שתיהן, החטאת והעולה, פסולות, מספק. לפי שאני אומר שמא חטאת קרבה למעלה לשם עולה, ונפסלה בכך, ושמא עולה קרבה למטה, ונפסלה בכך.
ועתה דנה הגמרא בדברי המשנה, ומדייקת ממנה שלא כדברי רב אדא בר אהבה: מדוע נפסלת זאת שנעשתה למטה מספק, שמא עולה היא? והרי לדבריך, אליבא דרבי יהושע עולה שנעשתה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת הרי היא חטאת כשירה, ואם כן, ממה נפשך אפשר לצאת בה ידי חובה, כי נהי נמי דעולה היא זו שקרבה למטה, תימשוך מלהיות עולה, ותהוי מהשתא חטאת העוף, ותצא בה ידי חובה היולדת השניה, שחייבת קרבן חטאת? ותרצינן: אימור דאמר רבי יהושע שהעולה נמשכת ונהיית לחטאת, בחד גברא, בבעל הקרבן עצמו, שיוצא בו ידי חובת חטאת, אבל בתרי גברי, מי אמר רבי יהושע שניתן למשוך עולה של חבירו לחטאת שלו?!
ומביאה הגמרא ראיה אחרת נגד רב אדא בר אהבה, ממשנה נוספת במסכת קינים:
תא שמע מהא דתנן במסכת קינים [ג ד]: שתי נשים שהיו חייבות קרבן העוף: האחת - שתי חטאות ועולה אחת. והשניה - חטאת אחת ושתי עולות. וביחד הם ששה עופות. ולקחו שתי הנשים ביחד שלשה קינין ובהם שלשה זוגות, של שתי תורים או של שני בני יונה, והיו אותם שלשה קינין:
האחד - חטאת ועולה, שקבעו שתי הנשים ביניהן בשעת לקיחת הקינים, במפורש, איזו פרידה ומאיזה קן תהיה לאשה זו לקרבן חטאת, ואיזו פרידה מאיזה קן תהיה לאשה זו לקרבן עולה.
השני - קן "סתומה", שלא ייחדו את הפרידות בשעת לקיחתן המשתופת לחטאת ולעולה, ולא ייחדו אותם איזה עוף יעלה לאשה זו, ואיזה יעלה לזו. (9)
והשלישי - קן "מפורשת", שפירשו בה איזו פרידה מהקן תהיה לעולה ואיזו תהיה לחטאת, אך לא פירשו למי תעלה כל פרידה לקרבן.
עשה הכהן את כולן למעלה לשם עולה, לפי שהיה סבור שכולן עולות, הרי מחצה [העולות] כשר, ומחצה [החטאות] פסול.
ואם עשה כולן למטה, משום שהיה סבור שכולן חטאות, הרי מחצה [החטאות] כשר, ומחצה [העולות] פסול.
עשה חציין למעלה, שנטל מכל קן פרידה אחת, מבלי לדעת אם היא העולה או החטאת, וחציין למטה, שאת השניה הנותרת מכל קן עשה למטה מבלי לדעת מה היא, אינה כשירה אלא הקן הסתומה.
כי בשני הקינים האחרים יש לחשוש שמא עשה את העולה למטה, ואת החטאת למעלה לשם עולה, ופסלם בכך. אבל הקן הסתומה, שלא פירשו בה איזו לחטאת ואיזו לעולה, הרי עשיית הכהן היא הקובעת אותן לחטאת או לעולה, הילכך שתי הפרידות שבקן זו כשירות.
והיא, הקן סתומה, מתחלקת ביניהן. שאחת משתי הנשים יוצאת בעוף שנעשה על ידי הכהן למטה, ידי חטאתה. והשניה יוצאת בעוף שעשה הכהן למעלה, ידי עולתה.
ועתה, הן תקחנה קן נוסף, ויתנו עליה, ויאמרו: מי משתינו שיצאה ידי חובת חטאת בקן הראשונה, תצא עתה ידי חובת עולתה בקן השניה. ומי משתינו שיצאה ידי חובת עולתה בראשונה, תצא ידי חובת חטאתה בשניה.
ומדייקת הגמרא: ואילו הקנים האחרים, שיש בכל אחד מהם שני עופות "מפורשין", איזו לעלה ואיזו לחטאת, לא הוכשרה בהם אפילו פרידה אחת.
ואמאי לא הוכשרה הפרידה שנעשתה למטה לחטאת?
והרי נהי נמי דעולה קרבה למטה, תימשוך, ותיהוי חטאת העוף?!
וכי תימא לתרץ ולומר כי הא מתניתין היא דלא כרבי יהושע, הרי אי אפשר לומר כן.
כי, ומי מצית אמרת הכי!? והרי סתם מתניתין דמסכת קינין, רבי יהושע היא.
והראיה שכך הוא, לפי שמצינו בסוף מסכת קינין את המשנה דלהלן, ובסופה, "אמר רבי יהושע - זו היא שאמרו". ומוכח שסתם משנה במסכת קינים לדברי רבי יהושע היא.
כי הא תנן התם: האשה שאמרה בנדר "הרי עלי להביא קן [שתי תורים או שני בני יונה] לעולה, אם אלד זכר", וילדה זכר. הרי היא מביאה שתי קינים: קן אחת שיש בה שתי פרידות לעולה כדי לקיים נדרה, וקן אחת שיש בה שתי פרידות, אחת לעולה ואחת לחטאת לחובתה, כדי לצאת ידי חובת קרבן יולדת. ונמצא שבשתי הקינין האלו יש שלש עולות העוף, וחטאת העוף אחת.
נתנתן לכהן. והכהן צריך לעשותן את שלש העולות למעלה, ואת החטאת האחת למטה.
לא עשה הכהן כן, אלא שינה, משום שהיה סבור שהביאה שני קינין לחובתה, האחד ללידתה והשני להטהר מטומאת זיבה, ולכן עשה שתים למעלה [אחת מכל קן] לשם עולה, ושתים למטה [אחת מכל קן] כמעשה חטאת לשם חטאת, ולא נמלך הכהן באשה לדעת על מה הביאתם, ולכן הביא שתים לחטאת למטה, ונמצא שפסל את עולת העוף שעשאה למטה. ולפיכך, צריכה שתביא עוד פרידה אחת לעולה, ויקריבנה הכהן למעלה. (10)
במה דברים אמורים שיוצאת ידי חובה בהבאת פרידה אחת נוספת בלבד, כשהיו שני הקינין ממין אחד. שאז אמרינן, בקן הראשון שהקריב הכהן, אחד למעלה ואחד למטה, יצאה ידי חובת קרבן לידה, שהרי הכהן המקריב הקריבו לשם חובה, שהיה כסבור ששני הקינים הם לשם חובה, ובשני יצאה ידי חובת נדרה רק בפרידה האחת שלמעלה, ועדיין חסר לה לקיום נדרה את הפרידה לעולה שנעשתה למטה, ונפסלה משום שנעשתה למטה.
אבל אם היו שני הקינין משני מינין, האחד שתי תורים והשני בני יונה, ומתעורר עתה ספק אם קן התורים היה האחרון, שהוא נדבה, ונפסל הגוזל שעשאו למטה. או שמא קן בני היונה היה האחרון ובו נפסל הגוזל שעשאו למטה. אין יוצאים בהבאת תור אחר נוסף או בן יונה אחד נוסף, שאין אחד מהם משלים את השני, לפי שאינו בן מינו. אלא, תביא שתים, האחד תור והשני בן יונה, ותצא באחד מהם ידי חובת נדרה, והשני יעלה לה לנדבה.
ואם בשעה שנדרה, פירשה נדרה, אם תורים אם בני יונה היא נודרת להביא, ולאחר מכן שכחה מה נדרה, והיה המעשה כדלעיל, שהיתה חייבת גם קן של יולדת וגם להביא נדרה, הרי היא צריכה להביא שלשה קינין. האחד לחובתה כיולדת [שאותו היא יכולה להביא לפי רצונה, תורים או בני יונה], ועוד שני קנים, קן אחד של תורים וקן אחד של בני יונה, למילוי נדרה, מספק, שהרי שכחה מה נדרה.
ואם הביאה שני קינים בלבד אל הכהן, האחד לחובתה והשני לקיום נדרה, ועשה הכהן אחד מכל קן למעלה לעולה ואחד מכל קן למטה לחטאת, הרי נפסל הגוזל של עולה בקן השני שהביאה לקיום נדרה, משום שנעשה לחטאת למטה.
הילכך, אם היו שני הקינים שהביאה אל הכהן מאותו המין, הרי חסר לה רק גוזל אחד של עולה שנפסל למטה. ולכן, די לה שתביא גוזל אחד נוסף מאותו המין שהביאה אל הכהן. אך כמו כן עליה להשלים גם את הספק של נדרה, שאין היא זוכרת אם נדרה תורים או בני יונה, הילכך תביא קן נוסף לעולה, ממין אחר ממה שכבר הביאה.
והיינו, צריכה שתביא עוד ג' פרידין, גוזל אחד מהמין שהביאה, כדי להשלים את הגוזל שנפסל בעשייתו למטה. ושני גוזלות ממין אחר ממה שהביאה, כדי לצאת ידי חובת הספק של הנדר.
במה דברים אמורים שדי בכך שתביא ג' פרידין נוספין לעולה, כשהיו שני הקינין הראשונים שהביאה אל הכהן ממין אחד.
אבל אם היו שני הקינים משני מינין, ועתה יש ספק מאיזה מין הובא תחילה הקן שעולה לה לחובתה, ומאיזה מין הביאה לקיום נדרה, לכן תביא ד' פרידין נוספין לעולה. שנים מהם תורין ושנים בני יונה, ותאמר: אחד מארבעה אלו שהוא ממינו של הגוזל שנפסל, ישלים אותו לקיום נדרי. וחבירו מאותו המין, וכן השנים מהמין השני, יקרבו נדבה. ואם היה נדרי מהמין השני, ולא יצאתי ידי חובתי כלל, הרי שני הפרידין מהמין השני שנותרו מבין הארבעה, יעלו לי לקיום נדרי.
ואם קבעה נדרה, שהתחייבה בנדר להביא קן שיש בו שתי פרידות לעולה ביחד עם העולה של חובתה, הרי זה כמי שהתחייבה להביא ביחד קרבן גדול של שלש עופות מאותו המין, וכל זמן שלא תביא שלש עופות מאותו המין, לא תצא ידי חובת נדרה.
ואשה זאת פירשה את נדרה, תורים או בני יונה, אלא שלאחר מכן שכחה מה פירשה.
והביאה שני קינין אל הכהן, ועשאם הכהן שנים למעלה לעולה, ושנים למטה לחטאת, וכדלעיל. ונמצא שהגוזל אשר בקן השני נפסל משום שהיה עולה, ועשאו למטה כמעשה חטאת.
ולכן, לא יצאה ידי חובת נדרה כלל, שהרי לא הביאה קרבן גדול של שלש עולות מאותו המין, משום שהגוזל השלישי נפסל.
ואין היא יכולה להביא עתה שני קינין, האחד של תורים והשני של בני יונה, ולהתנות שאחד מהם יעלה לנדרה והשני יהיה לנדבה, שהרי היא חייבת להביא ביחד שלש עולות מאותו המין. ולכן -
דף סח.
צריכה שתביא עוד חמשה פרידין, שלש פרידין מאותו המין שכבר הביאה, ושתי פרידין מהמין השני, ויקריבן הכהן לכל חמש הפרידין למעלה, לעולה.
וטעמו של דבר, משום שנדרה של האשה היה מורכב מארבעה ענינים.
א. להביא קן לעולה בנוסף לקן היולדת.
ב. שקרבן זה יהיה קרבן גדול של שלש עולות יחד.
ג. להביא את הקן הנוסף לעולה מאותו המין שממנו תביא את קרבן היולדת.
ד. להביא את שני הקינין ממין מסוים.
ואשה זו, שפירשה מאיזה מין תביא את קרבן היולדת וקרבן העולה הנוסף, ושכחה מה פירשה, והביאה שני קינין אל הכהן, ועשה הכהן שתי פרידין לעולה ושתי פרידין לחטאת, הרי ברור שלא קיימה את נדרה במלואו. שהרי,
א. יתכן שהיה נדרה להביא מהמין האחר.
ב. היא לא הביאה אלא קרבן של שתי עולות יחד. שהרי הפרידה השלישית נפסלה משום שעשאה הכהן לחטאת למטה.
וכדי לקיים את נדרה עכשו יש בידה שתי אפשרויות: א. על הצד ששני הקינין שהביאה הם אכן המין שנדרה, יכול נדרה להתקיים עתה במלואו, שהרי יכולה היא להביא עתה שלש עולות מאותו המין שהביאה את עולת חובתה, ונמצא שתקיים את נדרה להביא קרבן גדול של שלש עולות מאותו המין שהביאה ממנו את קרבן היולדת. ואם אכן כך אירע, ששני הקינין שכבר הביאה היו מאותו המין שנדרה, הרי השלימה בכך את כל קיום נדרה.
ב. אבל, על הצד ששני הקינין שהביאה היו שלא מהמין שנדרה, ונמצא שיצאה ידי חובתה במין אחר ממה שנדרה, הרי שוב אין היא יכולה לקיים את אותו חלק בנדרה להביא קרבן גדול של שלש עולות מאותו המין של קרבן היולדת, שהרי היא קבעה בנדר מאיזה מין תביא את הן את חובתה והן את נדרה, ולא עמדה בכך, שהרי הביאה את קרבן חובתה ממין אחר ממה שנדרה.
הילכך תביא עתה שתי פרידות מסוג שני [שלא ממין העולות שהביאה!] ותקיים בכך, לפחות, את אותו חלק בנדרה להביא קן נוסף לעולה מאותו סוג שהיא נדרה להביאו.
ואלו הן חמשת הפרידין שחייבת להביא: שלש פרידין מאותו המין שהביאה בתחילה, שמא תזכה ותקיים במלואו את נדרה, ושתי פרידין מהמין השני, שמא עברה על נדרה ויצאה ידי חובתה ממין אחר ממה שנדרה, ולפחות תצא ידי חובת נדרה בקן הנוסף, מהמין שנדרה להביאו.
במה דברים אמורים, כשהיו שני הקינין שהביאה תחילה ממין אחד, שאז מביאה מאותו המין עוד שלש עולות, ומהמין השני שתי עולות.
אבל, אם היו אותם שני קינין שהביאה משני מינין הרי שוב אין ידוע מאיזה מין הביאה את עולת חובתה של יולדת. הילכך תביא שש עולות. שלשה תורין ושלשה בני יונה, ותצא בכך ממה נפשך בהבאת שלש עולות מאותו מין שהביאה לקיום חובתה של יולדת.
ואם נתנתן לשני הקינין שהביאה תחילה לכהן, ואינה יודעת ממה נתנה, אם נתנה שני קינין של תורים או שני קינין של בני יונה, או קן אחד מזה וקן אחד מזה.
ובנוסף לחוסר הידיעה מאיזה סוג היו הקינין, נוסף לנו חוסר ידיעה משום שהלך הכהן ועשה את שני הקינין, ואינו יודע הכהן מה עשה, שיתכן והקריב את כולן לעולה למעלה, ויתכן והקריב את כולן לחטאת למטה, ויתכן שחלק מהם הקריב לעולה, וחלק מהם הקריב לחטאת, ואף יתכן שפסל את כולן. ולאור זאת, הספקות שהתעוררו הם:
א. יתכן שלא קיימה האשה כלל את חובתה כיולדת, שהרי שמא פסל הכהן את כל הקרבנות, כשעשאן לקרבן אחר.
ב. יתכן שיצאה ידי חובת החטאת ולא ידי חובת העולה.
ג. יתכן שיצאה ידי חובת העולה, ולא ידי חובת החטאת.
ד. יתכן שלא קיימה את נדרה, שנפסלו קרבנות העולה, אך קיימה את קרבנות חובתה.
ונחלקו תנאים במסכת קינין בדין אשה שהביאה חובתה שתי עופות משני סוגים שונים. וכגון שהביאה תור לעולה ובן יונה לחטאת [ולא יצאה ידי חובתה, כי חייבת להביא את שתי הפרידות מאותו המין], האם היא חייבת להביא עתה תור לחטאת, משום ש"הכל הולך אחר הקרבן שהביאה ראשון", שהוא הקובע את הסוג של הקרבן השני, שיהיה גם הוא כמוהו, או שחייבת להביא בן יונה לעולה, משום ש"הכל הולך אחר החטאת", שקרבן החטאת הוא המחייב להביא מהמין שלו את העולה.
הילכך, אליבא דרבנן, הסוברים "הכל הולך אחר החטאת", ולא אחר הראשון, די לה שתהא צריכה להביא ד' פרידין, שני תורין ושני בני יונה, לנדרה. לפי שאינה יודעת מה פירשה, ושמא לא יצא כלל ידי חובת נדרה. ושתים לחובתה, שצריכה להביא את עולת החובה ממין חטאת, והרי שמא קרבה החטאת בלבד ולא העולה, ואין ידוע אם קרבה החטאת מהתורים או מבני היונה. נמצא, שכדי לצאת מידי הספק, עליה להביא תור אחד ובן יונה אחד להשלים בהם מספק את חובת קרבן העולה, שהיא חייבת בו בתורת יולדת, ושיהיה ממין החטאת שהביאה [ובכך היא יוצאת ידי נדרה להביא קרבן גדול של שלש עולות יחד!]
וכמו כן, צריך שתביא גם חטאת אחת, כי שמא לא יצאה כלל ידי הבאת החטאת.
וחטאת זו, תצטרף ממה נפשך:
על הצד שלא יצאה עדיין ידי חובת עולה, היא תצטרף לאחת משתי העולות שהביאה עתה.
ועל הצד שיצאה ידי חובת עולה [משום שכבר הקריב הכהן עולה מאותו המין של החטאת], היא תצטרף לאותה עולה שכבר הוקרבה ויצאה בה.
וכאמור, לרבנן הכל הולך אחר החטאת. הילכך, יכולה היא להביא עתה את החטאת מאיזה מין שתרצה.
בן עזאי אומר: הרי היא חייבת להביא ב' חטאות. משום שסבר בן עזאי ש"הכל הולך אחר הראשון", ושמא כבר הקריב עליה הכהן את עולת חובתה, ואין היא יודעת מאיזה סוג הוא, ונתחייבה להביא חטאת ממין העולה שקרבה ראשונה. הילכך, תביא תור אחת ובן יונה אחד לחטאת.
ואותן שתי חטאות אינן נאכלות, כי אחת מהן נבילה, ואין אנו יודעין מי היא אותה אחת.
אמר רבי יהושע: זהו שאמרו - כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו ז'. זהו שאמרו באיל: כשהוא חי, אין לו אלא קול אחד שהוא משמיע בפיו, וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד קולו שבעה? ב' קרניו - ב' חצוצרות, ב' שוקיו - ב' חלילין, עורו לתוף, מעיים לנבלים, בני מעיו לכנורות.
וכך גם כאן, כשנדרה תחילה ואינה יודעת מה פירשה, לא היתה צריכה אלא ד' פרידין לנדרה וב' לחובתה. ועכשיו שהביאה כבר ד' פרידין, צריכה להביא עוד שמונה: ד' לנדרה וד' לחובתה.
עד כאן דברי המשנה.
וכיון שמסיק רבי יהושע "זהו שאמרו", נמצא שרבי יהושע הוא התנא של המשנה בקינים. וקתני לעיל [במשנה הקודמת] גבי קן סתומה ומפורשת שאין כשר אלא הקן הסתומה.
וקשה לפי רבי יהושע, שאם נאמר שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נמשכת ונעשית חטאת העוף, הוא הדין הקן המפורשת, שלא היתה מפורשת לשם בעלים אלא פרידה זו לחטאת וזו לעולה, שלקחוה בשותפות, נאמר גם כאן כשעשאה למטה שתימשך ותהוי חטאת העוף, ולמה פסלוה?
ומתרצינן: אימר דאמר רבי יהושע, לאפוקי מידי מעילה, יתכן שכל מה שאמר רבי יהושע שנמשכת העולה ונעשית חטאת העוף, הוא רק לענין הדין המוזכר במשנתנו, שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אין מועלים בה. אבל למיסק ליה לחובה, מי אמר!? שתהא עולה נעשית חטאת עד כדי כך שהאשה תצא ידי חובתה על ידי השינוי ששינה בה הכהן בטעות, מי אמר שרבי יהושע יסבור כן!?
דף סח.
מתניתין:
משנתנו היא המשך המשנה הקודמת, בה שנינו שקרבנות העופות, אף על פי שנפסלו לקרבן, הם אינם מטמאים בבית הבליעה, לפי שמליקתם מטהרתם מידי טומאת נבילה. ומוסיפה משנתנו ללמד, שישנם סוגי פסול שונים במליקה. יש מהם שמוציאין מידי נבילה לענין טומאה, וכן שאם עלו על המזבח לא ירדו. ויש שמעשה מליקתם אינו נחשב מליקה, והם מטמאים טומאת נבלת העוף בבית הבליעה, וכן אם עלו למזבח לא ירדו: