אור ברסלב
חברותא על בכורות פרק שמיני - יש בכור › דף נא:

חברותא על בכורות· הרב יעקב שולביץ

פרק שמיני - יש בכור · דף נא:

דף נא.

ולא הקדשות בכל אלו, לומר, שאף את ההקדשות אין פודין בעבדים שטרות וקרקעות. (1)

שנינו במשנה: כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי:

אמר עולא:

דבר תורה בנו פדוי לכשיתן את הכסף עצמו, ומאי טעמא אין בנו פדוי? מטעם גזירה שמא יאמרו פודין בשטר. (2) וכן אמר רב ששת: בנו פדוי לכשיתן. כלומר, דבר תורה בנו פדוי לכשיתן.

תני תנא קמיה [שנה מי ששנה ברייתא לפני] דרב נחמן: בנו פדוי לכשיתן ואפילו מדרבנן.

אמר ליה רב נחמן: זו - שאתה אומר אם נתן הרי הוא פדוי, ואפילו מדרבנן - דברי רבי יוסי ברבי יהודה סתימתא. ואמרי לה: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתא, אבל חכמים אומרים: אין בנו פדוי, ואפילו לכשיתן, ומטעם גזירת חכמים דלעיל.

והלכתא: אין בנו פדוי ואפילו כשיתן - ומדרבנן.

שנינו במשנה: לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה [את דמי הפדיון שפדה בהם], רשאי:

תנינא במשנתנו להא דתנו רבנן בברייתא: נתנו לעשרה כהנים בבת אחת (3) יצא -

ואם נתנו לכהן אחד (4) בזה אחר זה יצא.

נטלו הכהן לפדיון והחזירן לו, יצא. וכך היה מנהגו של רבי טרפון הכהן, שהיה נוטל חמשה סלעים ומחזיר, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו. כלומר, אף שהחזיר, מכל מקום קיים פדיון הבן ולדין זה של הברייתא מסייעת משנתנו.

ותמהינן על מה שאמרו לו חכמים לרבי טרפון: וכי הלכה זו של פדיון הבן הוא שקיים רבי טרפון ותו לא [וכי מלבד הלכה זו לא קיים רבי טרפון ולא כלום]!?

אלא כך אמרו חכמים: קיים זה [רבי טרפון] אף הלכה זו של פדיון.

רבי חנינא הכהן הוה רגיל ושקיל ומהדר [נוהג היה ליטול פדיון, ואחר כך להחזירו לאב], חזיייה לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי קמיה [ראה רבי חנינא את אבי אחד הבכורים שפדה, שהוא עובר ושב לפניו כדי שיראהו] -

אמר ליה רבי חנינא לאותו אב: כנראה דלא גמרת ויהיבת [לא גמרת בדעתך להקנות לי את חמשת הסלעים] ולכן אתה מצפה שאשיבך -

אם כן, מידעם ביש עבדת [דבר רע עשית] (5) והילכך אין בנך פדוי. (6) שנינו במשנה: המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו:

שואלת הגמרא מנלן? (7)

אמר פירש רבי שמעון בן לקיש: כתיב [במדבר יח טז]: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים", ואתיא "ערך" ["בערכך"] "ערך" מערכין [היינו מי שאומר "ערכי עלי" או "ערך פלוני עלי"] שנאמר בפרשת ערכין [ויקרא כז] כמה פעמים "ערכך":

מה ערכין חייב באחריותן עד שיבואו ליד גזבר, (8) אף פדיון הבן חייב באחריותו עד שיבוא ליד כהן.

רב דימי אמר רבי יונתן: משום דכתיב [שמות לד כ]: "כל בכור בניך תפדה, ולא יראו פני ריקם", ויליף "ריקם ריקם" מעולת ראייה [שמתחייב להביא כל עולה לרגל] שנאמר בה "ולא יראו פני ריקם":

מה עולת ראייה חייב באחריותה, (9) אף פדיון הבן חייב באחריותו.

מתקיף לה רב פפא: וכי צריך עוד קרא לקרא קיים, והרי במשנה הובא מקרא ללמוד שחייב באחריותו, ולמה לי מקרא אחר!?

אלא אמר רב פפא: הא שחייב באחריותו, כדקתני טעמא במשנתנו: "יהיה לך, אך פדה תפדה", וכי איתמר דריש לקיש ודרבי יונתן ארישא איתמר, ששנינו ברישא [מט א]:

מת לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן, יתן". ועל זה שאלו בבית המדרש: מנא לן? (10)

ואמר רבי שמעון בן לקיש: אתיא "ערך ערך" מערכין. דילפינן בתורת כהנים: יכול אם אמר ערך פלוני עלי ומת, יהא פטור, תלמוד לומר "יעריכנו" אפילו מת, ואף כאן כי מת לאחר שלשים נתחייב האב בפדיונו. (11)

ורב דימי אמר רבי יונתן: "וכל בכור בניך תפדה, ולא יראו פני ריקם", וילפינן ריקם ריקם:

מה להלן, גבי עולת ראיה, יורשין חייבין, שהרי עולת חובה היא, וגבי עולת חובה תנן [סוף פרק ב דקינים] "האשה [יולדת] שהביאה חטאתה ומתה, יביאו יורשין עולתה". אף כאן גבי פדיון הבן יורשין חייבין, לאחר מיתת האב והבן דהוו מחוייבים ומתו. (12)

מתניתין:

הבכור לאב נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל - הבכור לאב - פי שנים בנכסי האם. (13)

ואינו נוטל הבכור פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת האב קודם חלוקה. (14)

ולא בראוי [היינו נכסים שלא היה אביהם מוחזק בהם בשעת מיתתו, אבל היו ראויים ליפול לו בירושה ונפלו לאחר זמן] - כבמוחזק [כבנכסים שהיו מוחזקים לאב בשעת מיתה].

תוכן העניינים

חברותא על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה