חברותא על ביצה· הרב יעקב שולביץ
פרק שלישי - אין צדין · דף כד.
אלא זה הכלל: כל (תחילת העמוד) המחוסר צידה - אסור, ושאינו מחוסר צידה - מותר.
גמרא:
ורמינהו מהא דתנן: ביברין של חיה ושל עופות - אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.
קשיא חיה אחיה. וקשיא עופות אעופות!
בשלמא חיה אחיה לא קשיא;
הא - רבי יהודה, הא - רבנן.
דתנן: רבי יהודה אומר: הצד צפור למגדל וצבי לבית - חייב.
ויש לנו לדייק: הצד צבי לבית הוא דמחייב, אבל הצד צבי לביברין - לא מיחייב!
וחכמים אומרים: הצד צפור למגדל, והצד צבי לגנה, ולחצר ולביברין.
אלא עופות אעופות - קשיא!
וכי תימא דהא נמי לא קשיא.
כי הא - בביבר מקורה, ואילו הא - בביבר שאינו מקורה.
עדיין תיקשי: והא בית, דכמו ביבר מקורה דמי, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן הצד צפור למגדל - אין, הרי הוא חייב, אבל הצד ציפור לבית - לא מיחייב.
אמר רבה בר רב הונא: הכא - בצפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות.
דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה "צפור דרור"? על שם שהיא דרה בבית כמו בשדה. השתא דאתית להכי, חיה אחיה נמי לא קשיא.
הא דמחייב - בביבר קטן, הא - בביבר גדול.
ומבארת הגמרא: היכי דמי ביבר קטן, והיכי דמי ביבר גדול?
אמר רב אשי: כל היכא דרהיט אבתרה שכאשר הוא רץ אחריו לתופסו ומטי לה ומגיע אליו בחד שחיא, כשהוא שוחה שחיה אחת אליה, הרי הוא ביבר קטן.
ואידך - הרי הוא ביבר גדול.
אי נמי: כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי, פינות וזויות שהיא יכולה לברוח לשם, הרי הוא ביבר גדול.
ואידך - ביבר קטן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין!
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הלכה - מכלל דפליגי!?
אמר ליה רב יוסף לאביי: ומאי נפקא לך מינה אם נחלקו בדבר, כאשר יודע אתה את ההלכה?
אמר ענה ליה אביי לרב יוסף במשל ידוע של שוטים: מעניין אותי לדעת אם נחלקו בדבר, גם אם יודע אני את ההלכה, כדי שלא יהיה לימודי בגדר מה שאומרים לתלמיד שוטה, שאינו יודע להבחין בין אמת לשיבוש: "גמרא גמור, למד את לימודך בלי שתצטרך להבחין בו בין אמת לטעות, וזמורתא תהא!" יועיל לך "לימודך" כדי לזמר אותו ולשיר בו.
שנינו במשנה: זה הכלל כל המחוסר צידה וכו'.
והוינן בה: היכי דמי "מחוסר צידה"?
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר "הבא מצודה, ונצודנו"
אמר ליה אביי: והא אווזין ותרנגולין, שאומרים "הבא מצודה ונצודנו",
ובכל זאת תניא: הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות - פטור!
אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב.
והללו אין באין לכלובן לערב.
ופרכינן: והרי יוני שובך ויוני עלייה, דבאין לכלובן לערב, ובכל זאת תניא: הצד יוני שובך ויוני עלייה, וצפרים שקננו בטפיחין בבירות - חייב!?
אלא, יש לתרץ אחרת:
אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: הללו באין לכלובן לערב ומזונותן עליך.
והללו באין לכלובן לערב ואין מזונותן עליך.
רב מרי אמר תירוץ אחר: הני - עבידי לרבויי. והני לא עבידי - לרבויי..
ופרכינן: כולהו נמי - עבידי לרבויי!? ומשנינן: לכלובן קאמרינן דעבידי לרבויי.
מתניתין:
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב - לא יטול מהן את הניצודין בהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שנצודו מערב יום טוב.
ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר רבן גמליאל: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
גמרא:
והוינן בה: וכי מביאה המשנה מעשה לסתור את ההלכה האמורה בה?
ומשנינן: חסורי מחסרא במשנתנו והכי קתני בה: ספק מוכן - אסור. ורבן גמליאל מתיר.
ומעשה נמי בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבן גמליאל.
ואיכא דמתני לה אהא דתניא: ספק מוכן, רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר.
ועל כך אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.