אור ברסלב
חברותא על בבא מציעא פרק שלישי - המפקיד › דף מד.

חברותא על בבא מציעא· הרב יעקב שולביץ

פרק שלישי - המפקיד · דף מד.

דף מג:

גמרא:

שנינו במשנה: החושב לשלוח יד בפקדון, בית שמאי אומרים חייב:

ומפרשינן טעמא דבית שמאי: מנהני מילי, שעל דיבור (1) בלבד, הוא חייב? דתנו רבנן:

נאמר בתורה: "ונקרב בעל הבית אל האלהים [לשבועה] אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. על כל דבר פשע", הרי שייתרה התורה תיבת "דבר", שהיה לה לומר: "על כל פשע"; ונחלקו בדרשת תיבה זו בית שמאי ובית הלל:

בית שמאי אומרים: מלמד הכתוב שאמר "דבר": שחייב על המחשבה [דיבור] לשלוח יד בפקדון, כמעשה, וזה הוא שאמר הכתוב "דבר פשע", כלומר: דיבור של פשע.

ובית הלל אומרים: אינו חייב במחשבה לבד, עד שישלח בו יד, ומשום שנאמר: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", הרי משמע ששלח את ידו בפקדון, ולא שחשב לעשות כן.

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: והלא כבר נאמר: "על כל דבר פשע", ומשמע לרבות את החושב לשלוח יד.

אמרו להן בית הלל לבית שמאי: ואדרבה הלא כבר נאמר: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו", ומשמע שליחות יד ממש.

שמצא תאמרו: אם כן - שאין החושב לשלוח יד, חייב - מה תלמוד לומר: "על כל דבר פשע", מה בא "דבר" לרבות!?

נאמר לכם: שיכול - אם לא שאמר הכתוב: "על כל דבר פשע" - אין לי אלא הוא השומר עצמו ששלח יד בפקדונו, אבל אם אמר לעבדו ולשלוחו לשלוח יד - עבור המשלח - בפקדון, מנין שהוא חייב, ואף שבכל התורה כולה: "אין שליח לדבר עבירה".

לפיכך תלמוד לומר: "על כל דבר פשע", לרבות את האומר לשלוחו שישלח עבורו יד, ושלח, שהשומר חייב.

שנינו במשנה: הטה את החבית ונטל הימנה רביעית, ונשברה אינו משלם אלא רביעית:

אמר רבה:

לא שנו שאינו משלם את כולה אלא נשברה החבית ונשפך היין, שאין זה תוצאה ממעשהו, אבל החמיצה החבית שנטל ממנה רביעית, משלם את כולה, מדין מזיק. (2)

ומפרשינן: מאי טעמא?

משום דגירי דידיה הוא דאהנו לה [חיציו של השומר הם שהחמיצו את היין], כי על ידי שחיסר את החבית החמיצה, שכן דרך יין להחמיץ בכלי חסר.

שנינו במשנה: הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה: אמר שמואל:

לא נטל נטל ממש, כלומר: זו שחייבה משנתנו את המגביה שנטל רביעית, אין החיוב דוקא כשאכן נטל הימנה רביעית, אלא כיון שהגביהה ליטול, אף על פי שלא נטל הרי הוא חייב על כולה, וכדמפרש טעמא ואזיל.

שואלת הגמרא: לימא קסבר שמואל: שליחות יד אינה צריכה חסרון, ומשום כך סובר שמואל, שאין הוא צריך לחסר את הפקדון בפועל, אלא די שיגביהנה על מנת לחסרה, שזה צריך אפילו למאן דאמר: "שליחות יד אינה צריכה חסרון".

אמרי בני הישיבה לדחות:

לא תוכיח מכאן שסובר שמואל: "שליחות יד אינה צריכה חסרון", ומשום דשאני הכא דניחא ליה דתיהוי הא חבית כולה בסיס להא רביעית, [נוח לו שתהא החבית בסיס לרביעית שהוא רוצה לצרכו], כלומר: היות ונוח לו שתהא הרביעית שמורה בתוך החבית, הרי זה כמי שנטלה לצורכו וחזר והחזירה לתוך החבית, והרי זה חייב על הרביעית משום שליחות יד, ועל שאר החבית הרי הוא חייב משום שואל. (3)

בעי רב אשי:

הגביה ארנקי ליטול הימנה דינר, ולא נטל, מהו שיתחייב על כולו לדעת שמואל, כשם שהוא חייב בחבית על כולה?

האם נאמר: חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא, אבל זוזא מינטר [יין אכן לא משתמר אלא אגב יין אחר, אבל כסף משתמר הוא לבדו], ואם כן אין זה דומה לחבית.

או דילמא: מכל מקום אף בזו ניחא לו שיהא הדינר בארנק, כי שאני נטירותא דארנקי, מנטירותא דדינר [שונה הוא שמירתו של ארנק הנראה מלא, משמירתו של דינר בודד] שהוא נוח יותר להיות נאבד, ואם כן דין ארנק כדין חבית. ומסקינן: תיקו! (4)


הדרן עלך פרק המפקיד

תוכן העניינים

חברותא על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה