אור ברסלב
חברותא על בבא בתרא פרק שמיני - יש נוחלין › דף קלא:

חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ

פרק שמיני - יש נוחלין · דף קלא:

דף קלא.

ממאי דשתי תקנות אלו בחד בי דינא איתקון? דלמא בתרי בי דינא איתקון, ואין לשון מתנה הנזכרת התקנת "בנן נוקבן", מצילה על לשון ירושה הנזכרת ב"בנין דיכרין"? ומתרצת הגמרא: לא סלקא דעתך לומר כך.

דקתני רישא, "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו, והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהם, אף בנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן".

מוכיחה הגמרא: אי אמרת בשלמא בחד בי דינא איתקון, היינו דילפינן תקנה מתקנה, אלא אי אמרת בתרי בי דינא איתקון, היכי ילפינן תקנה מתקנה?

ודחינן: ממאי?

דלמא, לעולם אימא לך בתרי בי דינא איתקון, ובי דינא בתרא תקון כבי דינא קמא, כי היכי דלא תקשה תקנתא אתקנתא.

ולכן אפשר להקיש בין התקנות.

אמר רב יהודה אמר שמואל, הכותב כל נכסיו לאשתו בתורת מתנה, לא עשאה אלא אפוטרופא.

כלומר, אין כוונתו לתת לה את נכסיו, אלא רק לעשותה אפוטרופסית על נכסיו לאחר מותו, שתפרנס את בניו מהם לפי אומד דעתה (107).

ונתן לה את נכסיו, כדי שבניו יחלקו לה כבוד, וישמעו לדבריה (108).

והוינן בה: פשיטא לן, שאם כתב כל נכסיו לבנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס. כדי שיכבדוהו אחיו הקטנים (109).

אך אם כתב כל נכסיו לבנו הקטן, שאינו חש כל כך לכבודו, מאי? האם כוונתו למתנה גמורה, או לעשותו אפוטרופוס?

ובנידון זה איתמר [נאמר בבית המדרש], רב חנילאי בר אידי אמר שמואל, אפילו כתב לבנו הקטן המוטל בעריסה, אין כוונתו אלא לעשותו אפוטרופוס על נכסיו.

עוד נסתפקנו בדין זה: פשיטא לן שאם כתב כל נכסיו לבנו הקרוב אליו יותר, וחפץ בכבודו, או כתב כל נכסיו לאחר שאינו חייב בכבודו כלל,

בהא פשיטא לן שלאחר כוונתו לתת במתנה, שאם היה עושהו אפוטרופוס היה לו לכתוב בפירוש,

ולבנו כוונתו לעשותו אפוטרופוס.

וכן אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה, או לאשתו הגרושה, ודאי כוונתו לתת לה במתנה.

אך איבעיא להו, אם כתב כל נכסיו לבת אצל הבנים, או במקרה שלא היו לו בנים, וכתב כל נכסיו לאשה אצל האחים, או שכתב כל נכסיו לאשה אצל בני הבעל [כלומר בניו שהיו לו מאשה אחרת], מהו? האם בכל אלו חושש לכבודן, או שכוונתו למתנה גמורה?

אמר רבינא משמיה דרבא, בכולהו [בת בין הבנים, ואשה אצל האחים, ואשה אצל אחי הבעל] לא קנתה, ואמרינן שכוונתו לעשותה אפוטרופסית על נכסיו, לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה, שבהם ודאי כוונתו למתנה גמורה.

אך רב עוירא משמיה דרבא אמר: בכולהו [אשתו ארוסה, וגרושה, ובת בין הבנים] אין כוונתו לשם אפוטרופסות, אלא למתנה גמורה, וקני, לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל שבהן כוונתו לשם אפוטרופסות, משום כבודן.

תוכן העניינים

חברותא על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה