חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ
פרק שמיני - יש נוחלין · דף קיד:
אלא מאי אית לך למימר, דיסליקו (תחילת העמוד) מענינא לענינא, [יעברו מענין לענין] כדי שלא יוכל לחזור בו.
אם כן, הכא נמי אפשר לתרץ דברי רבה, דאיירי במקרה שקמו, והדר יתיבו. ואז אינו יכול לחזור בו.
והלכתא כוותיה דרב יוסף בשלשת המקרים דלהלן: א. בשדה [המחלוקת הנזכרת לעיל (יב ב) גבי אחים שחלקו קרקעות אביהם, ואחד מהם רוצה שדה מסויימת הסמוכה לשדהו. ודעת רב יוסף, שאינו יכול לתבוע דוקא שדה זו],
ב. ענין [היינו נידון דידן, "כל זמן שעסוקים באותו ענין"],
ג. ומחצה [לקמן (קמג א) גבי מי שאמר לאשתו, "נכסי לך ולבנך", אמר רב יוסף, קנתה מחצית מהנכסים] (101).
שנינו במשנה: "האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין". וכו':
ודנה הגמרא: הא תו למה לי?
הא תנא ליה רישא, "האיש את אמו, והאיש את אשתו, נוחלין ולא מנחילין", וממילא שמעינן איפכא, שהאישה אינה נוחלת את בעלה ובנה? ומתרצת הגמרא: הא קא משמע לן ד"אשה את בנה" דומיא ד"אשה את בעלה", מה "אשה את בעלה", אין הבעל יורש את אשתו בקבר, כלומר, אינה מנחלת לו נכסים הראוים לה לאחר מיתתה, [ואינה יורשת אותם בקבר על מנת להנחילם לבעלה], ויורש רק נכסים המוחזקים בידה, בשעת מיתה (102).
אף אשה את בנה, אין הבן יורש את אמו בקבר, כגון אם מת הוא ואחר כך מתה אמו, אינו יורש את נכסי אמו כדי להנחילם לאחין שלו מן האב, אלא קרובי משפחתה מצד אביה יורשים אותה. (103). אחר ששנינו במשנה שאין האשה יורשת את בנה, הובאו להלן דעות שונות בהלכה זו:
אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן רבי שמעון (104): דבר תורה [מן הפסוק אפשר ללמוד], שהאב יורש את בנו, וביתו, כדדרשינן לעיל (קט א ושם).
וכמו כן, אשה יורשת את בנה. במקום שאין אביו קיים (105).
שנאמר, "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל", והעמדנו לעיל (קיא א), בבת היורשת שני מטות. דהיינו, מטה אביה ואמה?.
ודרשינן: מקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב, אב יורש את בנו, אף מטה האם, אשה יורשת את בנה.