אור ברסלב
חברותא על בבא בתרא פרק שלישי - חזקת הבתים › דף נד.

חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ

פרק שלישי - חזקת הבתים · דף נד.

דף נג:

האי מאן (תחילת העמוד) דשדא ליפתא בי פילי דארעא דגר, [הזורע לפת בנקעי שדה של גר] ולא כיסה אותם בעפר כדרך הזורעים, ואף שגדל הלפת ונשרש לאחר זמן בקרקע, לא הוי חזקה! ומפרשינן: מאי טעמא?

כי בעידנא דשדא לליפתא לא הוי שבחא, ואילו השתא דקא שבח, ממילא קא שבח [בשעה ששם את הלפתות הרי לא עשה שום שבח בקרקע, ולאחר זמן ששבחה הקרקע, הרי ממילא השבחה]. (1)

אמר שמואל:

האי מאן דפשח דיקלא [נוטל ענפים מן של הדקל]: (2)

אם עשה כן אדעתא דדיקלא [כדי שיגדל הדקל, שהפשיחה לדקל כזימור בכרם] - קני את הדקל.

אבל אם עשה כן אדעתא דחיותא [על דעת בהמותיו] כדי להאכילם את הענפים, לא קני. (3)

היכי דמי, כלומר, מנין יכולים אנו לדעת למה היתה כוונתו, שלא יטען ויאמר "נתכוונתי אדעתא דדיקלא"?

אם שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא [אם נטל ענפים מכל צידי הדקל], כי אז אנו תולים דאדעתא דדיקלא נתכוין, ומשום שכן הוא המנהג לעשות לצורך הדקל; (4) אבל אם פשח כולא מחד גיסא [מצד אחד בלבד] של הדקל, כי אז ודאי לא פשח אלא אדעתא דחיותא, כי העושה כן מקלקל הוא את האילן שמגלהו כולו מצד אחד, ובהכרח שכל כוונתו היא בשביל הבהמות, ולתועלת האילן אינו חושש.

ואמר עוד שמואל:

האי מאן דזכי זיכיא [מכבד ומטהר את השדה מקיסמים ועשבים רעים]:

אם עשה כן אדעתא דארעא [לטובת הקרקע] שתהא נוחה ליחרש - קני את השדה.

אבל אם עשה כן אדעתא דציבי [בשביל העצים שהוא מלקט] - לא קני, שאין זה אלא כלקיטת פירות שאינה חזקה.

היכי דמי, כלומר, איך יכולים אנו לדעת למה היתה כוונתו?

אם שקל הן רברבי והן זוטרי [עצים גדולים וקטנים], כי אז תולים אנו שעושה כן אדעתא דארעא; ואם שקל רברבי ושבק זוטרי [נוטל גדולים הראויים לשריפה ומניח את הקטנים], לא עשה כן אלא אדעתא דציבי, שהוא נצרך להם לשריפה.

ואמר עוד שמואל:

האי מאן דאתקיל תיקלא [מסיר מכשולות ומשוה פני הקרקע] בשדה שעדיין לא נחרשה: אם עשה כן אדעתא דארעא כדי שתהא נוחה ליחרש, שלא תיתקל המחרישה ותישבר - קני.

אבל אם עשה כן אדעתא דבי דרי [לעשות שם גורן לדוש שם תבואה], לא קני, כי השדה אינה עומדת לעשות שם גורן, וסופו לקלקלו ולסותרו. (5)

היכי דמי, כלומר, איך יכולים אנו לדעת למה היתה כוונתו?

שקל מוליא ושדא בנצא [נטל את התל הגבוה והטילו בגומא שבקרקע] ונמצא שהשוה את כל הקרקע, כי אז תולים אנו שעשה כן אדעתא דארעא וכדי שלא תתעכב המחרישה.

אבל מוליא במוליא ונצא בנצא [תל בתל וגומא בגומא] מרחיב את התל בעצמו שלא יהא זקוף כל כך, וכן מסדר את הגומא בעצמה שתהא חלקה, ונמצא שנותרו בשדה התילים והגומות - אדעתא דבי דרי, כי ראוי הוא לחבוט שם חיטים ואינו ראוי לחרישה.

ואמר עוד שמואל:

האי מאן דפתח מיא בארעא [פתח פתח למים מן הנהר שייכנסו לשדה]: אם אדעתא דארעא להשקות את השדה - קני.

אבל אדעתא דכוורי [כדי שייצודו הדגים], לא קני.

היכי דמי, כלומר, איך יכולים אנו לדעת למה היתה כוונתו?

אם פתח תרי בבי, חד מעייל וחד מפיק [פתח שני פתחים, האחד לכניסה והשני ליציאה] - אדעתא דכוורי, כי אם להשקות את השדה הוא מתכוין, כי אז היה עושה פתח אחד בלבד, והיתה השדה מושקית, וגם הדגים היו ניצודים מאליהם. (6)

אבל אם פתח חד בבא בלבד - אדעתא דארעא.

מעשה בההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא תליסר שנין, אתא ההוא גברא רפיק תותיה פורתא; אתא לקמיה דלוי, ואמרי לה קמיה דמר עוקבא, אוקמיה בידיה. אתאי קא צווחא קמיה, אמר לה: מאי אעביד לך!? דהא לא אחזיקת כדמחזקי אינשי!

[מעשה באשה שהיתה מלקטת ענפים מצד אחד של דקל שהשאיר אחריו גר, במשך שלוש עשרה שנים; ובא אדם אחד ועדר מעט תחת הדקל - שהוא מועיל לאילן כמו חרישה לזריעה כדי לקנותו בזה, ובא אותו אדם לפני לוי ויש אומרים לפני מר עוקבא, והעמיד החכם את הדקל בידו; ובאה אותה אשה וצווחה לפניו, על שהעמיד את הדקל ביד השני; וענה לה: וכי מה אעשה לך!? הרי לא החזקת כמו שמחזיקים אנשים כשעושים כן אדעתא דדיקלא, כי לא ליקטת אלא מצד אחד של הדקל, ונראה שליקטת בשביל הבהמות], וכמבואר לעיל גבי "האי מאן דפשח דיקלא".

אמר רב:

הצר צורה של חיה או עוף [שהוא ציור חשוב] בנכסי הגר [בכתלי ביתו של גר] - קנה את הבית; (7)

ומנין אנו יודעים שאמר כן רב?

דהרי רב לא קני לגנתא דבי רב, אלא בצורתא, [שהרי רב לא קנה את הגינה שהיתה סמוכה לבית מדרשו - שהיתה מעזבונו של גר - אלא על ידי צורה שצר בה].

איתמר: שדה של גר המסויימת במצריה [שדה שיש לה מצר מארבע רוחותיה], ועומדת היא לחרישה:

אמר רב הונא אמר רב: כיון שהכיש בה מכוש אחד [נתן מכה אחת במכוש בקרקע וחפר בה מעט], והיינו חרישה מעט, קנה את כולה.

ושמואל אמר: לא קנה אלא מקום מכושו בלבד. (8)

תוכן העניינים

חברותא על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה