אור ברסלב
חברותא על בבא בתרא פרק שלישי - חזקת הבתים › דף לט.

חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ

פרק שלישי - חזקת הבתים · דף לט.

דף לח:

ולמחר תבענא ליה לדינא [פלוני גזלן הוא, שהרי אוכל הוא את פירות קרקעי בגזלנות, ולמחר אתבענו לדין] ", הוא דהויא מחאה (1)

עוד דנה הגמרא בכמה אופני מחאה שלא בפניו, אם מועילים הם לבטל את חזקתו של המחזיק:

אם אמר המערער דברים אלו, והוסיף: "לא תימרו ליה [אל תספרו זאת למחזיק] ", מאי, האם מחאה כעין זו מחאה היא?

אמר רב זביד: אינה מחאה, דהא קאמר "לא תימרו ליה", ומן הסתם לא יאמרו לו.

רב פפא אמר: מכל מקום מחאה היא, שהרי רק לדידיה אמר דלא תימרו ליה, אבל לאחריני אימרו להו, והרי חברך - חברא אית ליה, וחברא דחברך נמי חברא אית ליה, [לא הזהירם אלא שלא יאמרו למחזיק עצמו, אבל לאחרים תאמרו, ומתוך כך תישמע המחאה למחזיק, שהרי הם יספרו לחבירם, וחבירם יספר לחבירו].

ואם לא אמר להם שלא יאמרו למחזיק, ברם הם עצמם חזרו אצל המערער ואמרו ליה "לא אמרינן ליה למחזיק שמחית בו", והוא לא טרח לחזור ולמחות בפני אחרים, נחלקו רב זביד ורב פפא אם נתבטלה חזקתו של המחזיק מכח המחאה הראשונה: אמר רב זביד: חזקתו של המחזיק חזקה היא, דהא קא אמרו ליה למחזיק: "לא אמרינן ליה", והיה לו למחות עוד בפני אחרים, ואם לא עשה כן, הפסיד! (2)

רב פפא אמר: חזקתו נתבטלה מכח המחאה הראשונה, כי לא היה לזה למחות שוב בפני אחרים, משום שמשמעות דבריהם היא:

לדידיה [למחזיק עצמו] לא אמרינן ליה, אבל לאחריני אמרי להו, ואם כן הרי חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה, ותגיע המחאה לאזני המחזיק, ואינו צריך למחות שוב.

אם אמר להו המערער לאלה שמיחה בפניהם: "לא תיפוק לכו שותא [אל תוציאו הגה], כלומר: אל תספרו את המחאה לאף אדם":

אמר רב זביד: אין זו מחאה, דהא קאמר: לא תיפוק לכו שותא, ומחאה כזו לעולם לא תגיע לידי המחזיק; ומודה לו רב פפא בזה.

ואם לא אמר להם שלא יספרו, ברם הם עצמם חזרו אצלו ואמרו ליה: לא מפקינן שותא, לא הוצאנו הגה ולא סיפרנו מחאתך לאף אדם; והוא לא טרח למחות עוד בפני אחרים:

אמר רב פפא: לא נתבטלה חזקת המחזיק, דהא קאמרי ליה לא מפקינן שותא, והיה לו למחות בפני אחרים. (3)

רב הונא בריה דרב יהושע נחלק על רב פפא ואמר:

אפילו הכי לא היה צריך למחות עוד, ומשום דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש שלא לאומרו, אמר לה ולאו אדעתיה [מי שאינו חייב להמנע מלומר איזה דבר, פעמים שאומרו ואינו זוכר שאמרו], והיות שעל אף דבריהם אפשר שסיפרו את הדבר, שהרי לא הטיל עליהם שלא לספר, שוב לא היה צריך המערער למחות מחאה אחרת, ובטלה חזקת המחזיק.

אמר רבא אמר רב נחמן: (4) מחאה שמחה המערער שלא בפניו של מחזיק הויא מחאה לבטל את חזקת המחזיק, ואין צריך המערער לשלוח שליח, שיבוא בפני המחזיק ויודיע לו על מחאת המערער! (5) איתיביה רבא לרב נחמן, ממה ששנינו במשנתנו:

אמר רבי יהודה: לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת -

ואי סלקא דעתך: מחאה שלא בפניו הויא מחאה, למה לי למיתי [לשם מה צריך הוא לבוא ולמחות]!? ליתיב התם אדוכתיה ולימחי [ישב במקומו אשר באספמיא ושם ימחה]!? (6)

ומשנינן: התם במשנתנו שאמר רבי יהודה "ויבוא לשנה אחרת", עצה טובה למערער קא משמע לן רבי יהודה, דניתי המערער אצל המחזיק ונשקול ארעא ופירי [כדי שיטול את הקרקע ואת דמי כל הפירות שאכל המחזיק שלא כדין]. (7)

ומקשינן: משמע מדקא מותיב ליה [היות והקשה] רבא לרב נחמן על שיטתו ש"מחאה שלא בפניו הויא מחאה", מכלל דרבא לא סבירא ליה כרב נחמן דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, אלא סובר: לא הויא מחאה, ואם כן תיקשי: והאמר רבא לעיל לח ב: מחאה שלא בפניו הויא מחאה!?

ומשנינן: בתר דשמעה מרב נחמן סברה, אחר ששמע רבא מרב נחמן את שיטתו ואת ישובו על הוכחת רבא שמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, קיבל רבא את שיטתו של רב נחמן, שמחאה שלא בפניו הויא מחאה; וזה הוא שאמר לעיל: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.

אשכחינהו [מצאם] רבי יוסי ברבי חנינא לתלמידיו דרבי יוחנן, ואמר להו:

מי אמר לכו רבי יוחנן מחאה (8) בכמה [האם שמעתם מרבי יוחנן בפני כמה צריך המערער למחות]?

ונחלקו תלמידיו מה אמר רבי יוחנן:

רבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן: מחאה בפני שנים.

רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מחאה בפני שלשה.

לימא, האם נאמר, דרבי חייא בר אבא ורבי אבהו בדרבה בר רב הונא קא מיפלגי? (9)

דאמר רבה בר רב הונא: כל מילתא של גנאי דמתאמרא מפי ראובן על שמעון באפי תלתא [הנאמרת בפני שלשה],

תוכן העניינים

חברותא על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה