חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ
פרק שישי - המוכר פירות · דף קב:
רב שישא בריה דרב אידי אמר: לעולם רבי שמעון היא. והכא במאי עסקינן: בניפלי, ששלשת הקברים שמצא היו קברים של נפלים, ומערה של נפלים קטנה יותר, ואורכה אינו אלא שש אמות. (217)
ומקשינן: ומדהא בניפלי, הא נמי בניפלי. כשם שבמערה הראשונה נקברו נפלים, כך מן הסתם גם המערה השניה שמולה. ואם כן, תמני סרי הויין, די שיבדוק רק שמונה עשרה אמות, שש לכל מערה, ושש לחצר?
ומשנינן: חדא בניפלי, אמרינן. תרי בניפלי, לא אמרינן. אמנם אותה מערה שמצא היתה של נפלים, אך המערה השניה מן הסתם היא של קברים רגילים, שהרי די במערה אחת לנפלים.
ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דרבי שמעון אדרבי שמעון. לפי שמצינו לענין כלאים שנחלקו רבנן ורבי שמעון באותה מחלוקת שנחלקו כאן לענין קברים, אם אומרים "רואים את האמצעיים כאילו אינן" או לא. ושם כל אחד דעתו הפוכה מכאן:
דתנן במסכת כלאים [ה ב]: כרם הנטוע על פחות מארבע אמות, שאין בין שורה לשורה ארבע אמות, שהוא השיעור הנצרך כדי שיהא אפשר לחרוש בין השורות ולטפל בגפנים:
רבי שמעון אומר: כיון שאין דרך הכרמים להיות נטועים בצפיפות כזאת - אינו נחשב "כרם", כלל ומותר לזרוע שם זרעים מבלי לחשוש לאיסור כלאים בכרם. (218)
וחכמים אומרים: הרי זה כרם, ואסור לזרוע שם כלאיים, מפני שרואין את האמצעיים, את השורות האמצעיות, כאילו אינן, ונשאר רווח בין השורות החיצוניות כשיעור הראוי.
קשיא דרבנן אדרבנן. שבכלאים הם סוברים שאומרים "רואין", ואילו בקברים הם סוברים שלא אומרים "רואין".
וקשיא דרבי שמעון אדרבי שמעון. שבכלאים הוא סובר שאין אומרים "רואין", ובקברים הוא סובר שאומרים "רואין".
ומתרצינן: דרבי שמעון אדרבי שמעון, לא קשיא. כי התם בכלאים, לא נטעי אינשי אדעתא ליעקר. אין אדם נוטע גפנים בין השורות על דעת לעקרם אחר כך, הלכך לשם כרם נטע הכל. וכיון שלא נטעו כהלכתו, אינו חשוב כרם.
אבל הכא בקברים, זימנין דמיתרמא ליה בין השמשות, לפעמים קורה שהזמן דוחק שהוא ערב שבת בין השמשות, ומיקרי ומנחי ליה. וקוברים את המת בין מתים הקבורים לפי הסדר, על דעת לפנותו אחר כך משם. ולאחר מכן שכחו, או שקרה אונס שלא יכלו לפנותו. ולכך אנו אומרים "רואין", ודנים את יתר הקברים החיצוניים כשכונת קברות. (219)
דרבנן אדרבנן, נמי לא קשיא. כי הכא בקברים, כיון דמינוול, בזיון הוא למת ליקבר סמוך כל כך לקברים אחרים לא מקרי קבר. שודאי כולם לא נקברו שם בקבורה רגילה, ולכן לא הוי שכונת קברות.
אבל התם בכלאים, יתכן שיטע אדם כרם בצפיפות, כי מימר אמר, הוא חושב בלבו ואומר, הי מינייהו דשפיר, זו שתיקלט באדמה ותצליח, שפיר, אותה אשאיר, ודלא שפיר, וזו שלא תצליח, אעקור אותה, ליהוי לציבי, תשמש לי לעצים לשריפה. הלכך אנו אומרים רואין את האמצעיות כאילו אינן, והשאר יש עליו דין כרם.
הדרן עלך פרק המוכר פירות