חברותא על בבא בתרא· הרב יעקב שולביץ
פרק ראשון - השותפין · הקדמה לפרק השותפין
פרק השותפין, עוסק ב'היזק ראיה'. להלן יבואר בקצרה גדרו של היזק זה, וכמה מפרטי דיניו. פרטים רבים בדיני היזק זה מתבארים במקומות שונים במסכת זו, ונביא כאן את עיקרי הדברים.
היזק ראיה - ביאורו
אסור לאדם להסתכל לתוך בית חבירו (1), כי המסתכל מזיק את חבירו ב'היזק ראיה'.
מקורו של איסור זה נלמד מפסוק, שכן מצינו בנבואת בלעם, כאשר בא לשבח את ישראל 'וירא את ישראל שוכן לשבטיו' (2) - מה ראה? ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה. אמר, ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. (3)
טעמו של דין זה הוא: או מפני שהאדם בראייתו, יכול הוא להזיק לחבירו בעין הרע. או משום צניעות, או משום לשון הרע. (4)
ולפיכך, חייב האדם לבנות מחיצה, כדי שלא יראה בתוך של חבירו, כמו שיבואר להלן.
ובגמרא נחלקו בענין היזק זה. יש הסוברים שהיזק ראיה אכן נחשב להיזק. אך יש הסוברים שהיזק ראיה אינו נחשב להיזק. אולם, אף הסוברים שהיזק ראיה אינו נחשב להיזק, אין דבריהם אמורים אלא על המסתכל לתוך חצר חבירו, אבל המסתכל אל תוך בית חבירו, נחשב למזיק, כיון שהיזק ראיה של בית הוא חמור יותר מהיזק ראיה בחצר, לפי שאדם עושה בביתו דברים צנועים. (5)
להלכה נפסק, שהיזק ראיה נחשב להיזק אף בחצר. (6)
היזק ראיה - יסוד הדין לפי פשוטם של דברים, (7) היזק ראיה יסודו מדין 'הרחקת נזיקין'. כלומר, כשם שאסור לאדם להניח בחצירו דבר המזיק לחצר חבירו, כמבואר להלן בפרק שני, שעל אף שמניח את ה"דבר המזיק" ברשות שלו, אסור, לפי שבמעשהו זה הוא מזיק את חברו, כך אסור לו לאדם לעמוד ברשותו ולהזיק בראייתו את חברו בחצר חבירו.
ולכך חייב לבנות מחיצה, כדי שלא יסתכל אל תוך חצר חבירו. (8)
אך יש להוסיף, שבענין העקרוני של 'הרחקת נזיקין', נחלקו בו רבי יוסי ורבנן. (9)
לדעת רבי יוסי, אין המזיק צריך להרחיק את עצמו, אלא אם כן הוא מזיק ב'גיריה דיליה', כלומר, שמיד עם הנחת המזיק נוצר ההיזק, כאדם הזורק חץ שמזיק מיד. (10) אך אם ההיזק נוצר רק לאחר זמן, מותר לו להניח ברשותו את הדבר המזיק, ועל הניזק להרחיק את עצמו.
ולפי זה, כתבו הראשונים, (11) שגם היזק ראיה נחשב כ'גיריה דיליה', שכן מיד שהאדם מסתכל לחצר חבירו, בה בשעה ניזוק חבירו. ולכך, אף רבי יוסי, הסובר שלגבי הרחקת נזקין על הניזק להרחיק עצמו, מודה הוא בהיזק ראיה, שעל המזיק להרחיק עצמו, כשם שמודה רבי יוסי בנזקים המוגדרים כ'גיריה דיליה'.
ומדברי הראשונים יש ללמוד, ש'היזק ראיה' יסודו הוא מדין הרחקת נזיקין, שהרי הראשונים דימו את היזק הראיה לענין הרחקת נזיקין. אך עיין להלן, שנבאר, שמדברי הרא"ש מבואר שאין היזק ראיה דומה לדיני הרחקת נזיקין.
ביאור נוסף ב'היזק ראיה'
האבן האזל, הביא צד נוסף בביאור גדר 'היזק ראיה', שההיזק הוא אינו מה שהאדם מסתכל לתוך בית חבירו [כי בשביל כך לא היו מחייבים אותו לעשות מחיצה, שהרי יכול הוא לשמור עצמו שלא יזיק (12)], אלא עיקר ההיזק הוא בכך שהוא מונע מחבירו להשתמש בחצר בדברים של צנעה מחשש שהלה יראהו. ומניעת ההשתמשות הזו, היא עצמה ההיזק.
ואף על פי שמניעת השתמשות אינה אלא היזק הנעשה בגרמא, הרי, גם גרמא בנזקין אינו אלא פטור מתשלום על ההיזק, אבל אסור לעשותו.
חיוב כותל וגדרו
שתי חצירות הסמוכות זו לזו, אם קיימת אפשרות ראיה מחצר אחת אל השניה, חייבים בעלי החצרות לבנות מחיצה ביניהם, כמבואר במשנה. מטרת כותל זה, הוא כדי למנוע היזק ראיה.
גובה הכותל, מקומו, והחומרים שממנו בונים אותו, מבואר במשנה ובגמרא.
ונחלקו ראשונים בגדר חיוב זה.
דעת הרמב"ן היא, (13) שיסוד החיוב של בניית הכותל הוא חיוב שמוטל על המזיק, כדי להמנע מאיסור היזק ראיה, לפי שאין האדם יכול להזהר ולעמוד כל היום בעצימת עינים, ולפיכך חייב הוא לבנות כותל, למנוע היזק מחבירו.
וביארו האחרונים, שמדברי הרמב"ן מוכח שחיוב הכותל אינו מתקנת חכמים, אלא הוא חיוב מעיקר הדין על המזיק, כדי להמנע מאיסור היזק ראיה.
אבל דעת הרא"ש היא, (14) שאין חיוב הכותל משום איסור היזק ראיה, אלא רק "חיוב ממון יש ביניהם, שנתחייב כל אחד לחבירו לסייעו בבנין הכותל'.
ויש שביארו, (15) שהרא"ש סובר שמצד עצם איסור היזק ראיה, אינו חייב לבנות כותל [מהטעם שיבואר להלן]. אלא שחכמים תיקנו והטילו עליהם חיוב ממון לבנות כותל. ואף שסיבת התקנה של חכמים היא משום היזק ראיה, כמבואר בגמרא, בכל זאת, אין האיסור של היזק ראיה הוא זה שמחייבם לבנות כותל, אלא הכותל הוא חיוב שהטילו עליהם חכמים.
מחילה בהיזק ראיה
אם מחל אחד לחבירו על היזק הראיה, נחלקו ראשונים אם מועילה מחילה זו. דעת הרמב"ן היא, (16) שאין מועילה המחילה. כי אין מחילה מועילה אלא על דבר שאדם חייב לחבירו. אבל כאן אין חייב לעשות כותל לחבירו, אלא החיוב מוטל על המזיק כדי שימנע מאיסור היזק ראיה, (17) ואם כן, כיצד תועיל מחילת חבירו על בניית הכותל לפוטרו מהחיוב שמוטל עליו להמנע מאיסור, הלא אין בכח המחילה להפקיע את האיסור. (18)
אבל דעת הרא"ש היא, שאם מחל אחד לחבירו על היזק הראיה, שוב אין חייב חבירו לבנות מחיצה, וכמו שהבאנו לעיל דעת הרא"ש, שיסוד חיוב בנין המחיצה הוא חיוב ממוני שחייב אחד לחבירו, וכיון שמחל לו חבירו על חיוב הממון שיש לו עליו, שוב אינו חייב לעשות מחיצה.
ומדברי הרא"ש מוכח, שאין סיבת חיוב נוספת לבנית מחיצה מלבד החיוב הממוני המוטל עליהם מתקנת חכמים לעשות כותל. ואין חיוב לעשות כותל מחמת איסור היזק ראיה, כי אם לא כן מה מועילה המחילה, הלא אף שמחל לו עדיין חייב לבנות מחיצה מחמת האיסור שרובץ עליו, ואין המחילה מועילה להפקיע איסור זה. ובהכרח, שעצם האיסור אינו מחייבו בבנית הכותל.
אך יש להקשות, מדוע אכן אין כאן חיוב 'הרחקת נזיקין'?
וביאר הגאון רבי שמעון שקאפ, שאין בהיזק ראיה דין הרחקת נזיקין כלל. ואף שאסור לאדם להזיק את חבירו מתוך רשותו, אין זה אלא בסוגי המזיקים שנמנו בפרק "לא יחפור" והדומים להם, כגון - אסור לאדם לחפור בור ברשותו אם חפירה זו מזיקה לבור חבירו, ואף שעושה את מעשה ההיזק ברשותו, מכל מקום אסור לעשותו, משום שמעשה זה משפיע היזק על דבר שנמצא בחצר חבירו, ולכן אין הוא נחשב כמי ש'עושה בתוך שלו', אלא הוא נחשב כמי ש'עושה בתוך של חבירו'.
אבל היזק ראיה אינו משפיע כלום בתוך של חבירו, אלא שעל ידי זה שהוא מסתכל לתוך רשות חבירו, בזה ניזוק חבירו, אך אין כאן השפעה ממשית בחצר חבירו. ואין איסור לאדם לעשות דבר ברשותו אף שעל ידי כן ניזוק חבירו [ורק אם מה שעושה בתוך שלו משפיע לתוך של חבירו, אסור, כי שוב אין זה נחשב 'עושה בתוך שלו' וכנ"ל]. ומשום כך, אין חבירו יכול לתבעו להסיר את היזק ראייתו, ואינו חייב לבנות מחיצה. (19)
אופנים שבהם לדברי הכל היזק ראיה נחשב להיזק
כבר הבאנו לעיל, שיש הסוברים שאין היזק ראיה נחשב להיזק. ונתבאר לעיל שאין דבריהם אמורים אלא בהיזק ראיה לחצר, אבל ההסתכלות אל תוך הבית נחשבת להיזק ראיה לדברי הכל.
ויש מקומות נוספים שבהם לדברי הכל היזק ראיה נחשב להיזק, ונציין כמה מהם.
א. אם היתה מחיצה ביניהם ונפלה, לדברי הכל חייבים לבנות שוב את המחיצה, משום היזק ראיה. (20)
ב. במקום שבו יש היזק ראיה מהעוברים ושבים ברשות הרבים, לדברי הכל היזק ראיה זה נחשב להיזק, מפני שהוא היזק של רבים. (21) ג. בגינה, לדברי הכל היזק ראיה נחשב להיזק, לפי שאסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, כדי שלא יזיקנו בעין רעה. (22) אך דעת הרמב"ם היא, (23) שאין בגינה היזק ראיה כלל. לפי שבחצר אדם עומד ועושה בה את צרכיו, והוא מקום שבני אדם דרים שם, ולכך יש שם היזק ראיה. אבל בגינה אין דרך בני אדם לדור, ולכך אין בגינה היזק ראיה. ומה שאמרו בגמרא 'אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה', אין אלו אלא דברי חסידות.