אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן צד

סימן צג

ב"ה אור ליום ועש"ק משפטים תרצ"ה פה לעזין במדינת שווייץ.

שלוכט״ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב מוכתר במעלות ובמדות טובות מאוד נעלה איש אפרתי מו"ה פרץ לאססער נ"י.

יקרתו הגיעני וע"ד ח"ת אשר כתב הנה האמת שאין בכחי עתה לטייל ארוכות וקצרות ולבוא בכתובים אך בקיצור נמרץ הנני להשיב מפני כבודו היקר אצלי. אשר תמה על הרמב"ם פ"א מה' תמורה ה"ד שכתב דמתכפר עושה תמורה ולא המקדיש מד' התוס' תמורה (ד"ז ע"ב) ד"ה שאין זכין שכתבו דהש"ס קאמר רק דאף מתכפר עושה תמורה ולא לאפוקי בעלים עיי"ש ולהרמב"ם יוקשה קו' התוס' דאף אם הי' הכהנים זכין בחייהן במתנתם מ"מ לאו מתכפרים נינהו עכת"ד כת"ה. הנה כפי הבנת כת"ה בדברי התוס' יהי' התוס' נגד הש"ס ונגד דברי עצמם. נגד הש"ס שם בתמורה (ד"י א') דרוצה להוכיח דמתכפר עושה תמורה דאל"כ מצינן ציבור ושותפים עושים תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי ולדברי כת"ה ג"כ עושה תמורה תיהדר קושית הש"ס לדוכתא א"כ מצינו ציבור ושותפים עושים תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי או שהקדיש אחד בעבורם וגם נגד דברי עצמם בזבחים (ד"ו ע"א) ד"ה מקופיא שכתבו וז"ל וי"ל דלא ילפינן מנזיר אלא דמפריש אינו עושה תמורה אבל מתכפר עושה תמורה אף מקופיא עיי"ש הרי מפורש מדבריהם להיפך דמפריש אינו עושה תמורה רק מתכפר. אך האמת יורה דרכו דל"ק כלל דבלשונו הזהב של הרמב"ם בה"ד הנ"ל מתרץ הכל שכתב דזה שהקדיש אינו ממיר לפי שאינו שלו והיינו דזה כלל מונח הוא דבדבר שאינו שלו אינו יכול להמיר ובאמת כל קרבן אינו שלו דל"מ ק"ק שהן ממון גבוה לכ"ע אלא אף קדק"ל רק לריוה"ג הוי ממון בעלים אבל לרבנן הוי ממון גבוה ומה"ט קאמר הש"ס בזבחים (קי"ד א') דאף הבעלים אינם יכול לאסור הקרבן שלהם אחר שהקדישה ע"י מוקצה ונעבד משום דא"א דשא"ש עיי"ש וא"כ לענין תמורה דגלי קרא דיכול להמיר בקרבן שלו אף שבדבר שא"ש אינו יכול להמיר ע"ז מבעי' לי' לש"ס אם תלוי הדבר במקדיש כיון דהוא הקדיש אף דלכל מילי אחר ההקדש אינו שלו מ"מ לענין תמורה גלי קרא דהוא יכול להמיר או דתלוי במתכפר כיון דיש לו זכות בקרבן זה שמתכפר בו הוי כשלו לענין זה שיכול להמיר בו ופשיט הש"ס דתלוי במתכפר דהוא מקרי בעלים של קרבן זה כדאמר הש"ס בחולין ד"מ כיון דקניא לכפרה כדידי' דמיא וכדחזינן דצריך להקריבו לשמו דוקא ושינוי בעלים פסול משא"כ כשמקדיש בשביל חבירו שיתכפר חבירו אין להמקדיש שום חלק וזכות ושייכות בהקרבן הזה ובקדק"ל הנאכלים לבעלים אוכל המתכפר הבשר והמקדיש אין לו כלום ולכך אינו יכול להמיר כמ"ש הרמב"ם לפי שאינו שלו שאין הוא בעלי' של הקרבן הזה ואמנם לפי הס"ד דמתניתין דמה שהוא מתנה להכהן זכין בו בחיי' הוי סד"א דהם מיקרי בעלים יותר מהמתכפר דהם יש להם חלק בגוף הקרבן והמתכפר אין לו רק טוה"נ וכמ"ש התוס' בחולין דמ"א ע"א ד"ה כיון דבענין קני' לי' לכפרה כדידי' דמיא יש בזה סוגיות חלוקות עיי"ש ולכך שפיר כתבו התוס' הנ"ל בתמורה שהביא כת"ה דאמרינן דגם מתכפר עושה תמורה ולאו לאפוקי בעלים אתי ואם נאמר דזכין בחייהם הכהנים הוי בעלים של הקרבן ובוא וראה כמה מדוקדקים דברי התוס' שכתבו לאו לאפוקי בעלים אתי ולא קאמרי לאו לאפוקי מקדיש אתי דז"א דמקדיש ודאי אינו עושה תמורה דלאו דידי' הוא כמ"ש הרמב"ם אבל הכהנים הוי סד"א דהם מקרי בעלים כיון שהבשר שלהם וא"כ כ"ז להס"ד אבל לאחר דקאמר הש"ס דאין זכין בחייהם בשום מתנות א"כ לא משכחת כלל בעולם שיעשה תמורה רק המתכפר דעכ"פ יש לו זכי' שמתכפר בו וצריך להקריבו לשמו ולא המקדיש שלאחר שהקדישו אין שלו לגמרי ולכך לא משכחת ציבור ושותפים שיעשו תמורה ונמצא עולה הכל בקנה אחד דברי התוס' תמורה ז' ע"ב וד' הרמב"ם וד' התוס' זבחים ד"ו ע"א שהבאתי דכ"ע ס"ל דאינן נעשה תמורה, רק המתכפר ולא המקדיש ומפריש. יאבה כת"ה לעיין בזה וימצא שדברי כנים אליבא דהאמת בעזה"י ויש לי עוד מלים בזה אך אין בכחי עתה להאריך בפלפולים וזה לא יוקשה למ"ד בפסחים (מ"ו) דמשום הואיל ואי בעי מתשיל הוי שלו ועובר בב"י א"כ המקדיש אינו עושה תמורה משום דאינו שלו נימא הואיל ואי בעי מתשיל ז"א דמשום הואיל ואי בעי מתשיל אינו יכול להמיר דאם ישאל תצא לחולין לגמרי ולאו בת תמורה היא כלל וז"פ:

ואשר ביקש לפרש לו כוונת התוס' תמורה (ד"ז א') ד"ה אלא שפירש הר"מ דלא קאי אכל תקדישו דכיון דהתרו בו וקיבל ההתראה ואמר ע"ח כן אני עושה לא יוכל אח"כ לומר דלא אסיק אדעתי' דחזי לאקרובי אלא דקאי אכל תקטירו ואכל תזרוקו ובבע"מ מעיקרו דכדקילא בעלמא לא מסיק אדעתי' להקרבה ולא לקי עכת"ד ותמה כת"ה דהא גם כאן התרו בו וקיבל ההתראה ואיך יוכל לומר דלא מסיק אדעתי' דחזי להקרבה וכתב דמצא אח"כ באיזו הגהות בש"ס ווילנא שעמד על דברי התוס' אלו ולא תירץ כלום לענ"ד כוונת התוס' פשוטה דעכשיו דהש"ס רוצה לומר דמקדיש בע"מ אינו לוקה רק אם הקדיש להקריבו ולא לדמי' כמ"ש בסוף ד"ה מתקיף לה ר"ל וא"כ המתרה צריך לשואלו אם הקדישו להקרבה או לדמי' ואם מקדישו להקרבה חייב מלקות והוא קיבל התראה ואמר ע"מ כן הוא אמר בפירוש דהקדישו להקרבה ולא יוכל אח"כ להכחיש מה שאמר בפירוש בתחילה משא"כ כשזורק או מקטיר אימורי בע"מ אין בזה ענין התלוי בדיבורו כלל אלא תלוי בדין אם בבע"מ מעיקרו שייך הקטרה לזריקה או לא וא"כ אף אם התרו בו והוא אמר ע"מ כן יוכל לומר דאחוכי אחיך בהעדים שאינם יודעים הדין וסמך ע"ז דכשיבואו לב"ד שיודעים הדין לא ילקו אותו וכ"כ להדיא הפנ"י דמפני מה תקנו זמן בגיטין דכשיש בידה גט בלא זמן אי לאו דתקנו זמן היתה יכולה דכבר נתגרשה מקודם ואף דהתרו בה משום א"א ואמרה ע"מ כן תוכל אח"כ לומר דאחוכי חייכת בהעדים וסמכה על מה שתוכל אח"כ לומר דכבר נתגרשה מקודם כיון דבשעת התראה לא הזכירו כלל מהגט מתי הי' ואינה מכחשת בדיבורה הראשון עיי"ש ודו"ק:

ואשר תמה על דו"ז הגאון במנ"ח סי' רפ"ה שהקשה על החינוך שס"ל אין לוקין על לאו דמקדיש בע"מ לפי שאב"מ והא משכח"ל ע"י מעשה שהגריל על שני שעירי יוהכ"פ ואחד הוא בע"מ ותמה ע"ז כת"ה דהא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם כדקאמר שם הש"ס תמורה (ו' ע"ב) הנה לא אבין כלל תמיהת כת"ה דהא הש"ס קאמר שם רק על מה דס"ד דאי לאו דרבי קרא הו"א דשעיר המשתלח בע"מ שפיר דמי משום דאינו קרבן והא אין הגורל קובע לעזעזל אלא בדבר הראוי לשם עיי"ש ברש"י ד"ה הא משום דבשעה שמגריל לא ידע אהי מינייהו סליק של שם הלכך בע"כ תרווייהו בעינן תמימים וקרא ל"ל עיי"ש ומזה ידעינן דשעיר המשתלח א"א לעשות בע"מ אבל מ"מ אם הרגיל עלי' וודאי חייב משום מקדיש בע"מ כמו בכל מקדיש בע"מ דאף דאינו ראוי להקריבו מ"מ המקדישו חייב משום מקדיש בע"מ וחפצתי להצדיק את כת"ה דלא לשווי' טועה דכוונתו כיון דהא דמהני הקדיש ע"י גורל חידוש הוא בכאן ולא מצינו ואת במקו"א כמ"ש התוס' יומא (מ' ע"ב) ד"ה ועשהו דדרשינן ג"כ מועשהו דזה הגורל עושהו חטאת ולא במק"א וא"כ י"ל דקרא גלי רק בהגריל על הראוי לכך אבל בע"מ לענין שיהא חייב משום מקדיש בע"מ בזה הדרינן לכללא דבעינן מקדיש בפה ולא ע"י גורל וזה סברא שניתנה להאמר ואין עתה המנ"ח תח"י שאוכל לעיין בו אם לא הרגיש בזה אך מ"מ נ"ל דברי המנ"ח יכונים משום דקשיא לי על הא דקאמר הש"ס דבשעיר המשתלח חייב משום מקדיש בע"מ והא שעיר המשתלח בא רק בציבור ויחיד אינו יכול להקריב שעירי יוה"כ דצריך להביא משל ציבור דוקא ואף אם ימסור לציבור ולמ"ד דלא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה מ"מ צריך לזכותם לציבור והוא נעשה רק שליח להקדיש וא"כ במקדיש בע"מ ל"ח ההקדש כלל דאין שליח לד"ע והשליחות בטל וגם אם יקדיש משלו וימסור לציבור יכולין לומר איסורא לא ניחא לן דליקני אם יקדיש בע"מ ואין לומר דאף דלא חל הקדישו מ"מ חייב משום דעבר אמימרא דרחמנא והקדיש בע"מ ז"א כלל כמ"ש המקנה בקידושין דזה רק היכא דלא אהני משום אותו לאו גופי' דחייבי' רחמנא אבל אם מטעם אחר לא מהני א"א לומר דלקו וא"כ הכא דהקדישו אינו חל משום דיחיד אינו מביא ק"צ פשיטא דלא לקו משום מקדיש בע"מ אך צ"ל דהרמב"ם בעיוה"כ פ"ג ה"ג כתב דהגרלה פסולה בזה וצריכה כהן דוקא א"כ צ"ל דבהגרלה הוי הכהן שליחא דרחמנא ולא שליח של ציבור כיון דאינהו לא מצי עבדי ומבואר בנדרים ל״ו א' דלמ"ד שלוחא דרחמנא ניחא דפיגולן פיגול ול"ק נימא לתקוני שדרתיך ולא אשלד"ע דרחמנא בע"כ שווינהו שליח לכל מילי עיי"ש בר"ן ולכך ה"נ חייב הכהן המגריל משום מקדיש בע"מ וא"כ נכונים דברי המנ"ח דבע"כ הא דילפינן מקרא דלדי דמקדיש שעהמ"ש בע"מ חייב הוא רק ע"י הגרלה דא"א להיות רק בכהן וא"כ ממילא נשמע דע"י הרגלה חייב משום מקדיש בע"מ וזה הוי לאו שיש בו מעשה כנ"ל נכון. ואמנם לפי"ז אין קושי' המנ"ח חזקה כ"כ על החינוך דהא הלח"מ שם דחק לישב דברי הרמב"ם דהרגלה בזה פסולה דהא קיי"ל דהגרלה לאו עבודה היא וא"כ ליהוי כשחיטה דשחיטת פרו קיי"ל דכשר בזר משום דלאו עבודה היא עיי"ש וא"כ י"ל דהחינוך באמת לא ס"ל כהרמב"ם וס"ל דהגרלה בזר כשירה וא"כ הדרא קושיתי הנ"ל לדוכתה איך חייב בשעירי יוה"כ משום מקדיש בע"מ הא הוי שלוחו של ציבור ואשלד"ע אך צ"ל דכיון דכל ישראל יש להם חלק בק"צ הוי כשותף וידוע ד' הפנ"י דהשותף ל"ש אשלד"ע וא"כ שוב י"ל דלעולם ע"י הגרלה לא מחייב משום מקדיש בע"מ כמש"ל. דהגרלה חידוש הוא ולא חשיב כמקדיש רק בראוי לכך ולא דבע"מ וקרא דגלי דחייב משום מקדיש בע"מ הוא רק במקדיש בע"פ ואף דקיי"ל הגרלה מעכבת זה רק בשעה שמקדישו קדושת הגוף אבל לענין חיוב מקדיש בע"מ דקיי"ל שם בתמורה (ד"ז ע"ב) דאף דהקדישו קדו"ד חייב דלא כרבי עיי"ש וא"ש משכחת שפיר דגילה קרא בשעיר המשתלח דחייב משום מקדיש בע"מ כגון שקנה ממעות תרומת הלשכה שני שעירי יוה"כ ואחד מהם בע"מ דחל עליהם קדושת דמים בלא הגרלה וחייב משום מקדיש בע"מ למזבח וזה הוי לאו שאב"מ כיון דקדוש קדושת דמים בלא הגרלה ול"ק קושית המנ"ח. כ"ז חזיתי להשיבו מפני כבודו ואשר שאל על מעמד בריאתי וכו':

כ"ד ידידושת"ה מברכו בכט"ס לו ולכל המסייעים לו בזה.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה