אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן פו

סימן פה

ב״ה.

שלום אשיב לכבוד הרבנים הגאונים יושבי על מדין בביד"ר דק"ק קראקא איש איש כערכו דע"י !

יקרתם לנכון הגיעני ולא אדע מה מצאתם בי לדרוש עצתי מרחוק. אך עלי החיוב לקיים אין מסרבין וכו' ולחוות דעתי עמכם. ע"ד החוק של המאראטאריום שיצא עתה נגד חובות על היפאטהעקען. שיש עתה להמלוה הפסד גדול ע"י ירידת שיוה הדולרים. אם מחויבים לדון בזה דדמ"ד. הנה כשאנכי לעצמי כבר מלתי אמורה בספרי חבה"ש חו"מ בסוף תשו' ח' בש"ה דגם בלאקאטארען אין לנו לדון בדד"מ דכיון דמחלוקת הפוסקים אם בין אדם לחבירו שייך דינא דמלכותא כמבואר בסי' ע"ג ושס"ט שם והוי ספיקא דדינא. וכל דינא דמלכותא הוא רק תקנתא דרבנן עיי"ש ב"ש סי' כ"ח סוסק"ג וכל ספק בתקנתא מוקמינן אדינא כמבואר באריכות במל"מ בפכ"א מה' מלוה ובכמה דוכתי ואף בספק פלוגתא הדין כן כמבואר במל"מ וכתבתי שם דאף דברי הקצוה"ח סי' ק"ג דמחלק בין ס' מציאות לס' פלוגתא אינם מתנגדים לזה. ואף אם נאמר דהקצוה"ח חולק בדבר על המל"מ מ"מ הכא נראה דגש הקצוה"ח מודה מתרי טעמי חדא דהא כל טעמו הוא משום דטענת קי"ל הוא כטענת ברי והוי כתופס בטענת ברי והרי דעת הש"ך בת"כ אות ק"ל דנגד שטר ברור רק דהפטור הוא ספק ל"מ תפיסה כלל והכא דהוא מלוה בשטר ל"מ תפיסתו ועוד אף לפי"ד התומים שם דחולק על הש"ך מ"מ הרי הוא עצמו כתב דנהי דבעל השטר לא מיקרי מוחזק מ"מ הלוה ג"כ לא מיקרי מוחזק וא"כ י"ל דע"כ ל"ק שם הקצוה"ח דגם בספק תקנתא בפלוגתא דרבוותא יכול לומר קי"ל היינו היכא דהנתבע הוא מוחזק וכאן דהלוה ג"כ אינו מוחזק י"ל דגם הקצוה"ח מודה דהא כתבתי שם בספרי הנ"ל דבפעם של המל"מ דאינו מחלק בכך וס"ל דבכל ספק תקנתא אוקמינן אדין תורה הוא משום קושית הר"י באסן דאמאי ל"א בספק גזל לחומרא ככל ספר"א ותירץ דגם להתובע יהי' ספק גזל א"כ. בספק תקנתא דרבנן דלהתובע הוי ספק דרבנן שהוא לקולא ולהנתבע הוא ספק איסור דאורייתא דאם לא תיקנו בהא הוא גזלן דאורייתא וודאי אוקמינן אדינא דאורייתא ואמרינן לי' זיל שלים וצ"ל דטעמו של הקצוה"ח הוא משום כיון דחזקת ממון מסייע להנתבע הרי מסקנת הש"ך ביו"ד בדיני ס"ס דגם ספיקא דרבנן לחומרא היכא דאיכא חזקה. וא"כ כ"ז היכא דאיכא חזקה להנתבע אבל כאן במלוה בשטר דכ"כ דלדעת הש"ך והנתיבות הסכים על ידו בדיני תפיסה אות כ"ד ומה"ט כתב שם דגם ס"ס מהני בשטר. וא"כ גם ספק דרבנן לקולא. וודאי בהא גם הקצוה"ח ה"ח מודה דבספק תקנתא אוקמינן אדינא גם בס' פלוגתא:

ובהיות כן תמיהא לי קצת ע"מ שראיתי במכתבכם שהבאתם דברי הרב הגאבד"ק דאמבראווא שהביא מדברי התוס' בחז"ה דבשטר מהני מיגו להוציא דבעהש"ט מיקרי מוחזק דא"א לומר כן דהא קיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואינה נוטלת כתובה מספק. והטעם דמהני מיגו להוציא בשטר היינו משום דעכ"פ הלוה ג"כ אינו מוחזק כמ"ש הנתיבות הנ"ל שם. אמנם בנ"ד נ"ל דלכ"ע בעהש"ט נקרא מוחזק דהנה הש"ך בסי' ע"ג סק"ט פירש דהא דקאמר שם המחבר דבמלוה בשטר שטוען המלוה שלא קבע לו זמן או היום סוף זמנו דהמלוה נאמן היינו שהוא אחר ל' יום עיי"ש ותמה שם השער המשפט דלאחר ל"י אמאי לא יהי' הלוה נאמן שעדיין לא הגיע זמנו ככל טענות שבממון דהנתבע נשבע היסת ונפטר כיון דליכא חזקה דשטרך בידי מ"ב. ורצה לומר שם דהוא מטעם ס' הראנ"ח שהביא המל"מ בפט"ו מה"מ שהובא גם במכתבכם. אלא שהקשה ע"ז דהרי המל"מ דחה דברי הראנ"ח עיי"ש. אך לענד"נ דטעמו של הש"ך הוא עפי"ד הכנה"ג שהביא הנתיבות סי' נ"ד סק"א הביא בשם הכנה"ג סי' פ"ב דשטר ברור שביד המלוה כגבוי דמי כיון דהנכסים משועבדים בשטר הוי ממש כפרעון בידו עיי"ש והא דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כג"ד היינו משום דנולד ספק על השטר ואינו עומד לגבות וכעין זה אמרינן בכריתות כ"ד ע"ב לענין כל העומד לזרוק וכו' דהיכא דנודע לו אח"כ שלא חטא אמרינן איגלו"ל דלא הי' עומד לזרוק עיי"ש. אבל בשטר ברור דעומד לגבות אמרינן דכגבוי הוא משעת הלוואה עיי"ש בנתיבות הנ"ל. וא"כ מעתה זה טעמו של הש"ך בסי' ע"ג הנ"ל דכיון דהשטר הוא שטר מעליא ועומד לגבות אלא דמחולקין בזמן הפרעון בזה אמרינן דעומד לגבות כג"ד והוי כאלו המלוה כבר מוחזק בנכסים ולכך נאמן לומר שכבר הגיע זמן הפרעון וא"כ ה"נ בנ"ד כיון דהשטר ברור ועומד לגבות וודאי אלא דספק לנו אם כבר הגיע זמנו כפי התנאי שביניהם. או עדיין לא הגיע זמנו ליפרע משום חוק המארעטאריום. בזה שפיר אמרינן דהמלוה מיקרי מוחזק וצריך לפרוע מיד:

והנה חתני הרב הה"ג מו"ה יהושע העשיל נ"י עורר אותי על מש"ל דבספק תקנה אוקמינן אדין תורה והא הכא המלוה בא מכח ששר העושה בערכאות ש"ע דהוא ג"כ מכח תקנתא אכן באמת ז"א מכמה טעמים חדא דלאו כ"ע מודים דשטרות שלהם מהני רק מדרבנן עיין בח"ס אה"ע תשו' מ"ג וצ"ד. ואף לשיטת התוס' וש"ד דרק מדרבנן מהימני הוא רק היכא דאין הלוה מודה וצריך לפדותם אז אמרינן דמד"ת עכו"ם אינו כשר להעיד אבל היכא דהחייב מודה א"כ ל"מ למ"ד שעבודא דאורייתא והא דמלוה ע"פ אינו גובה מהלקוחות הוא רק משום פסידא דלקוחות משום דלית לי' קלא. א"כ מדאורייתא הנכסים משועבדים. וקאתינן עלה רק מכח תקנתא דרבנן. ומדרבנן הוי שטר מעליא משום דתיקנו דשטרות העולות במש"ע כשרים. אלא אף למ"ד שעבודא ל"ד מ"מ הרי רוב הפוסקים הסכימו דשעבוד מפורש לכ"ע שעבודא דאורייתא וכאן שהלוה על היפאטהעק מסתמא חתם הלוה בעצמו הכתב להאינטאבעלאציע או הוועקסיל וכתב ידו הוא עדיף מק' עדים. א"כ כיון דשיעבד בפירוש את ההיפאטהעק ושעבוד קרקע נקנה בכסף הלוואה לבד כמו שכירות קרקע א"כ מדאורייתא קנה המלוה השעבוד נכסי אלא דלענין לגבות מלקוחות תיקנו רבנן דבכתב יד אינו גובה מלקוחות משום דלית להו קלא א"כ בהני וועקסלין דידן דדין שטרות יש להם ואית להו קלא ובפרט באינטאבעלאציע וודאי חוזרין לדין תורה. ומלבד כ"ז בלא"ה אף בלי שום שטר וכתב יד כיון דמודה שלוה מחויב מדאורייתא לשלם חובו. אלא מכח תקנה דדינא דמלכותא בא לעקור חיוב של תורה א"כ בספק אוקמינן אדין תורה, ולכן אינני זז מדעתי שבעניותי נ"ל דהדין עם המלוה דצריך הלוה לפרוע לו חובו אחר שכבר הגיע זמן הפרעון ולענין תשלומי העיסקא. לפימ"ש דיכול לתבוע חובו ממנו אין נפקותא בדבר הזה אחר שכתבתם שכבר כלה זמן הפרעון א"כ אף לפימ"ש הט"ז בסי' קע"ו דההיתר עיסקא נמשך גם לאחר זמן הפרעון היינו בסתמא. אבל וודאי שהלוה יוכל לחזור לאחר הזמן ולבטל העיסקא ופשר העיסקא. וכאן הרי הלוה טוען שאינו רוצה לשלם עתה יותר מכפי החוק. א"כ הרי הוא מבטל הפשר עיסקא שעד כה ובידו לעשות כן. אלא שהמלוה יוכל לתבוע חובו. וממילא כשירצה להניח מעותיו אצלו להלאה יוכל לומר שרוצה כו"כ עיסקא ומוכרחים להסכים שניהם מל פשר העיסקא כשירצה המלוה להניח מעותיו אצלו ומחמת רב טרדותי ולעשות בקשתכם להשיב במוקדם הוכרחתי לקצר במקום שיש להאריך והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידם דוש"ת מוקירם ומכבדם כערכם הרב דוד מנחם מאניש באבד אבדפ"ק.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה