אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן עט

סימן עח

ב"ה פה טאטארוב ה' ראה תרצ"ז.

שלמה רבא לגברי רברבי הרבנים הגדולים המובהקים דיינו מומחי דנחתו לעומקא דדינא וכו' מוהר"י הכהן ומוהר"צ נ"י תרי מב"ד רבא דק"ק לובלין יצ"ו.

מכתבם ע"ד הגט שנשלח להם מסימפעראפיל, נשלח אלי מביתי מטרנאפאל שאנכי יושב פה לעסוק ברפואה. ומחמת זה קשה עלי מאד להשיב להלכה למעשה בענין חמור כזה. וגם כי מחוסר ספרים אנכי פה. אך למען תק"ע אמרתי לכתוב מה שנלע"ד. אך חלילה לסמוך עלי למעשה עד שתציעו עוד הדבר לפני איזו גדולים המובהקים בהוראה. והנה תוכן הענין שהבעל ציווה להסופר לכתוב ולהעדים לחתום. ועשה את הסופר שליח להולכה והוא הלך לדרכו. ונכתב ונחתם הגט ונשלח ע"י הבי דואר ללובלין ונאבד הוט על הדרך. והלך הרב דשם וכתב גט אחר וחתמו העדים מבלי ידיעת הבעל שהוא כבר איננו שם. ושלחו להם. וכתה"ר עוררו ע"ז מדברי הג"פ והתו"ג הובאו דבריהם בפת"ש סי' קכ"ב סק"א דמשעה שחתמו העדים ונמסר ליד שליח עשו שליחותן וא"י לחתום גוי אחר. ושאלו ע"ז את הרב ממימפעראפיל והשיב להם גופא דעובדא היאך הוה שהנה בקושי גדול פעל אצל הבעל שהוא קאמוניסט ופקיד אצל ממשלתם שיצוה לגרש. ולא רצה לבוא אל בית הרב ולהיות אצל כתיבת הגט כשו"א רק ציווה להם לבוא לבית אחד ממכיריו בשעה עשירות בלילה, והלכו שם הרב ושני עדים והמתינו עליו וסופר לא הי' מצוי להם והוכרח הרב לכתוב בעצמו. ובבואו אמר להם וואם ווילט איהר איך זאל געבען א גט. שרייבט א גט און חתמת און שיקט אב צו מיין ווייב אין לובלין מיט מיין גאנצען הארצען פאזוואלע איך אייך טוהט אללעס וואס מידארף והתחיל הרב לבקשו שיאמר כפי הנוסח שבסדר הגט. וכעס מאד ואמר:

צו וואס דארף מען דאש איך האב קיין צייט. ואעפי"כ עשה רצון הרב ומסר לו הקלף ואמר לו לכתוב גט לשמו ולשמה וכו' כראוי ולהעדים לחתום. ואותו מינה לשליח להולכה ובתוך הדברים אמר כ"פ:

וואס דארפט איהר זאפיעל מאריך זיין איך האב קיין צייט נישט שרייבט חתמת און שיקט אב אגט צו מיין ווייב פב"פ איך בין זעהר צופרידען איך וויל זי נישט קענען. זה תורף מכתבו של הרב הנ"ל:

והנה כפי דיבורים הראשונים של הבעל הנ"ל שאמר בשלשתן כתבו וחתמו ושלחו גט לאשתי הי' זה דינו של הרדב"ז שהבאתם והובא בפר"ח סוסי' קכ"ב ובפת"ש שם סק"י שדקדק מדברי רש"י דרק באומר תנו ליד שליח שמניתי אני לא מהני כשנאבד אבל אם אמר כתבו וחתמו ועשו אתם שליח להוליך וכו' לא הוי כעשו שליחותן. עיי"ש. אמנם במה שהוסיף הרב ופייסו שיאמר לסופר שיכתוב ולהעדים שיחתמו ומינה בעצמו את הרב שהוא הסופר לשליח להולכה. בזה גרועי גרע דמעכשיו הרי סילק העדים מהשליחות להולכה רק לחתום לבד ואחר שחתמו ונמסר להשליח שמינה הבעל ונאבד מידו כבר עשו העדים שליחותן כהדין שבסי' קכ"ב ס"ב. וא"כ אפשר שזה תלוי בדינא דתפוס לשון ראשון או אחרון שבב"מ דק"ב דקיי"ל שם בח"מ סי' שי"ב סט"ו דספיקא הוי או אפשר דדמי יותר להא דלמעלה מנה ולמטה מאתיים דבב"ב קס"ה וקס"ו וח"מ סי' מ"ב ס"ה וס"ו דאזלינן בתר בתרא. אמנם כפי שכותב הרב הנ"ל שבתוך הדיבורים אמר כ"פ למה צריכים אתם להאריך כ"כ כתבו וחתמו ושלחו גט לאשתי. יוכל להיות שהדיבור הזה הי' באחרונה וא"כ לשון ראשון ולשון אחרון הי' טובים רק האמצעי הוא גרוע. ומותר ממ"נ לכ"ע. אך אולי עיקר סמיכת דעתו הי' על הלשון שלמד אותו הרב. וזה אינו מועיל כמש"ל. ואף אם נתפוס לשון ראשון והאחרון. מ"מ אינו מועיל זה רק לדעת הרדב"ז הנ"ל והפר"ח שהסכים עמו. אמנם הפת"ש שם סק"י מביא דברי הג"פ והב"מ שמפקפקים על דינו של הרדב"ז עיי"ש:

וגם על גוף דיבורים הראשונים והאחרונים יש לפקפק אם מועילים. שהרי אמר שיקט אגט לאשתי. ובלשון זה אינו עושה אותם שלוחים להולכה שיוליכו בעצמם הגט וימסרו לידה רק שישלחו ע"י אחר וא"כ הוי שליח שלא ניתן לגירושין כהא דאבא בר מניומי בגיטין כ"ט ע"ב ובש"ע סי' קמ"א סל"ו דלא מצי משווי שליח. ובכאן מההכרח לעשות בלובלין שליח אחר להולכה כידוע בכל הגיטין שנשלחים ע"י הפאסט. ולכאורה אפשר לומר דשליח שלא ניתן לגירושין דא"י לעשות שליח אחר הוא רק משום קפידא דבעל ואף דקאמר שם הש"ס מי אחר לי' אבא ב"מ ולא את מ"מ שינוי קצת מיהא איכא וכמו שכתב הב"מ הובא לשונו בפת"ש סקל"ז שם דשליח שלא ניתן לגירושין אין כחו ככח הבעל ובשינוי כל דהוא בעל השליחות. עיי"ש. וא"כ היינו שם דהבעל ציווה ליתן לאבא ב"מ משא"כ כאן דאמר סתם שוקט אגט לאשתי. י"ל דיכולין לשלוח ע"י מי שירצו כיון דליכא שינוי מדעת הבעל. אך מפשטות לשון רש"י שם בדכ"ט ע"ב ד"ה והא שליח אינו נראה כן שכתב שם וז"ל השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למסרו לאבא ב"מ הלכך לאו במקום בעל קאי למסרו ליד אחר עכ"ל משמע דכוונתו בפשיטות דשליח שלא ניתן לגירושין אינו במקום בעל כלל שיוכל לעשות שליח והא דיכול ליתן לאבא ב"מ הוא משום דהבעל עצמו עשאו שליח שלא בפניו והוא רק מעשה קוף עביד דמה"ט התיר הרא"ש בתשובה לשלוח גם ע"י עכו"ם כה"ג. וא"כ כאן דצריך לעשות בלובלין שליח להולכה י"ל דאינהו לא מצי עבדי כיון דלא אמר להם רק שלחו ולא הוליכו הוי שליח שלא ניתן לגירושין. וראי' לדברי דהרי שם בש"ס מייתי עובדא דהאי גברא דשדר גיטא ואמר לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין איתנים בגו תלתין יומין ואמר רבא דכחלה דמי שעושה שליח ופריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ומשני כיון דלבתר ל' יום מצי לגרש הוי ניתן לגירושין והא שם ליכא קפידא דבעל כלל דבחלה אינו מקפיד שיעשה שליח אחר ואפ"ה אם הי' שליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משווי שליח. וכ"ה משמעות לשון הרא"ש שם שכתב סתם דשליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משווי שליח. וגם כיון דהשליח הראשון צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ויש בזה דיעות אם שליח כה"ג נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ עיין פ"ת סי' קמ"ב ס"ק כ"ו באופן שגם אם נרצה לסמוך על הדיבורים הראשונים והאחרונים של אבעל אין הדרך ישרה כ"כ לסמוך להיתר. וצריכין לבוא רק לדיבור העיקרי של הבעל שלמד אותו הרב לומר בפירוש ככל המגרשין שמינה את הרב לשליח להולכה ממש למסור הגט לאשתו דהוי שליח שניתן לגירושין ככל שליח להולכה דעלמא. ואף דגם בזה יש קצת פקפוק כמ"ש כתה"ר מדברי הר"י מרגליות שהביא הפ"ת בסי' ק"כ ס"ק כ"א דהסופר לא יהי' שליח להולכה מ"מ בזה כדאי הוא הישוי"ע לסמוך עליו שהכשיר שם בשעת הדחק. אך א"כ חוזר וניעור החשש הראשון דכיון דלא עשה את העדים שלוחים רק לחתום א"כ כשחתמו פ"א עשו שליחותם וא"י לחתום שנית כשנאבד הראשון כ"ד התו"ג והג"פ הנ"ל:

ברם נ"ל להעיר בזה דבר חדש דלכאורה צריך לחקור בהא דמיבעיא לי' להש"ס ביבמות (קי"ח ע"ב) אם יכול לזכות גט לאשתו במקום יבום ובמקום קטטה משום דזכין לאדם שלא בפניו אי אמרינן איתתא בכ"ד ניחא לה דטב למיתב וכו' האיך הדין באיש כה"ג היכא דידעינן דזכות הוא לו אם יכולין לכתוב ולחתום גט שלא מדעתו משום דזכין לאדם שלא בפניו דבקידושין מצינו כה"ג דמהני כמ"ש רש"י בקידושין דמ"ה ע"ב ד"ה ודילמא ארצויי וז"ל דכיון דהבן גילה דעתו שחפץ בה האב נעשה לו שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו עיי"ש. וכיון דאיתקש יציאה להווי' לכאורה הי' הדין נותן גם בגט היכא דידעינן דזכות הוא לו וגם גילה דעתו דחפץ לגרשה דנהי' יכולין לכתוב ולחתום אח"כ שלא מדעתו משום דזכין לאדם וכו' איברא שלפי"ד הקצוה"ח בסי' רמ"ג סק"ח שהעמיס בכווונת הרשב"א דהיכא דבעי שליחות לא מהני ניחותא רק אם מזכה לו איזו דבר ובגט אינו מזכה לו שום דבר. אך חדא דהקצוה"ח לא כתב כן רק לדעת הרשב"א ומביא בעצמו שהתה"ד שהתיר להמשרת להפריש חלה חולק ע"ז והרמ"א סתם כדבריו ביו"ד סי' שכ"ח ס"ג וגם כבר כתבתי בספרי אבה"ש בחיו"ד תשו' פ"ט דאין דברי הקצוה"ח בפירושו בדברי הרשב"א מוכרחין בזה וגם בריט"א בבכורות פ"ק דכירנא שמבואר להיפך ואינו עתה תח"י לעיין בו ולציין יקומו וא"כ לכאורה גם בגט הי' מקום לומר דמהני זכי' כה"ג. אך באמת הרגיש בזה כבר הרא"ש בגיטין ס"פ האומר אות כ' שכתב וז"ל ונ"ל דדוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמעו קולו אבל גבי שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר ל"ב שמיעת קולה דגם תן גט זה לאשתי בפ"ק אם הי' זכות לאשה לא הי' יכול לחזור וביבמות גבי מזכה גט לאשתו במקום יבם וכו' הו"מ למיזכי לה וכו' ודוקא לענין כתיבת הגט וחתימה הוא דבעינן שמיעת קולו וכ"כ למעלה עכ"ל הרי דגם הרא"ש הרגיש בזה מהא דיבמות אלא דחילק משום דבכו"ח בעינן שישמעו מפי הבעל בעצמו. וכמ"ש הרמב"ן הובא בב"י סי' ק"כ וז"ל אלא ה"ט דכיון דבגט בעינן לשמה ובעינן וכתב לה שיכתבנו הבעל ואין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אלא כששומעים מפיו ועיי"ש בב"י שכתב דגם הרא"ש הנ"ל ס"ל כהרמב"ן וכ"כ שם הב"ש בסק"ז בשמו ועיי"ש בדרישה ופר"ח שהאריכו בזה. ומבואר מכ"ז דאי לאו דבכו"ח בעינן שישמעו מפיו והוא מדאורייתא להרמב"ן כמ"ש הב"י שם הוי מהני זכי' בבעל כמו באשה היכא דזכות הוא לו. והנה בנ"ד שכפל בלשונו כ"פ איך בין זעהר צופרידען ווייל איך וויל זי נישט קענען, לא גרע ממ"ש רש"י בקידושין הנ"ל דכיון דגילה דעתו דחפץ בה יוכל האב להיות לו שלית ממילא משום דזכין לאדם וכו' וה"נ בהיפך שאמר בפירוש שהוא נהנה מאד מהגירושין מחמת שאינו חפץ בה יכולין להעשות לו שליח לגרשה דזכות הוא לו וגם לא גרע מהא דיבמות הנ"ל דבמקום קטטה דקאמר הש"ס כיון דאית, לה קטטה בהדי' זכות הוא לה אי לאו דאיתתא בכ"ד ניחא לה. ה"נ דאית לי' קטטה בהדה שעזבה לנאנחות ואמר בפירוש שאינו רוצה עוד לדעתה. ואיש לא ניחא לי' בכ"ד וודאי דזכות הוא לו. וגם כיון דעפ"י תקנת רגמ"ה הוא אגיד גבה ומחויב בשכ"ז כמ"ש ה"מ בסי' ע"ז סק"ג ואסור לישא אחרת אף דהוא קאמוניסט ואינו משגיח על כ"ז מ"מ כלפי שמיא זכות הוא לו במה שהוא נפטר מכ"ז ע"י הגט. כדאשכחן בהאחרונים כה"ג ברגילה לזנות, וא"כ לפי"ז בכה"ג מכל הרי טעמי ע"פ שורת הדין הי' העדים והסופר יכולין לכתוב שלא מדעתו דזכות הוא לו. אלא משום דבכ"ח בעינן לשמה צריכין לשמוע מפיו דוקא כמ"ש הרמב"ן והרא"ש הנ"ל. אמנם בכאן דכבר שמעו מפיו פ"א שציווה אותם לכתוב ולחתום אפילו לאחר זמן מרובה והוי שפיר לשמה. נהי דבעלמא היכא דכתבו גט ונאבד אין יכולים לחזור ולכתוב משום דכבר עשו שליחותם. היינו היכא דלא הוי זכות ואין יכולים להיות מעצמם שלוחים אם לא שהבעל עושה אותם שלוחים וכמ"ש הב"ש בסי' ק"כ סק"ז דלדעת הרמב"ן בעינן שליחות בכתיבת הגט. לכך כשעשו שליחותן כלתה שליחות הבעל וצריך שיעשה אותם שליח מחדש משא"כ בנ"ד דלענין שליחות יכולים מעצמם להיות שלוחים כיון דזכות הוא לו וכשנאבד הראשון יכולים לכתוב ולחתום שנית מעצמם דנהי דלענין כו"ח בעינן שישמעו מפיו משום דבעינן לשמה בזה שפיר מועיל מה שכבר שמעו מפיו דעפ"י דיבורו זה יכולים לכתוב אף לאחר זמן מרובה. כנלע"ד נכון והיא מילתא דמסתברא אלא דאינני מבין לשיטת התוס' גיטין (כ"ב ע"ב) דכו"ח הגט א"צ שליחות כלל דוכתב לאו אבעל קאי והא דצריך שישמעו מפי הבעל הוא משום דאל"כ לא חשיב לשמה וחשיב סתמא דאשה לאו לגירושין קיימא עיין ב"ש סי' קכ"ג סק"א וקשה דא"כ אמאי אמרינן (בדס"ג ע"ב) גבי נפאתא תפאתא דהיכא דכתבו גט מעליא ונאבד או נפסל אח"כ א"י לחזור ולכתוב משום דעשו כבר שליחותן והא לדברי התוס' א"צ שליחות כלל ואי משום לשמה לזה הא מועיל דיבורו הראשון שיכולים לכתוב אף לזמן מרובה ולא חיישינן דחזר בו. וראיתי ברא"ש פ"ב דגיטין הל' כ"ה שמקשה כן באמת על התוס' מהא דדף ס"ג דעשו שליתותן אך תירוצו אינו מובן לי כלל. דמאי בכך דבעינן לשמה הא כבר שמעו ממנו דציווה לכתוב והדין הוא דיכולין לכתוב אף לזמן מרובה ול"ח דחזר בו דהא הבעל אינו יודע כלל מהאבידה והפסול ובדעתו הראשון הוא עומד לגרש אמאי אין יכולים לכתוב גט אחר לדעת התוס' דלא בעינן שליחות בכתיבה והוא דבר שראוי להתעורר עליו ויוכל להיות שכבר התעוררו בזה איזו מהמחברים אלא שמחוסר ספרים אנכי פה ואין לי במה לעיין:

והנל"ע בישוב דברי התוס' ובכוונתם דהנה מה שכתב התוס' דכשכותבין שלא בציווי הבעל לא חשיב לשמה. משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימי. היינו אף דהם כותבין בפירוש לשמה מ"מ כיון דלאו בדידהו תליא מילתא דאם לא ירצה הבעל לא יגרש מחשבתם לאו מחשבה הוא ואמנם הבעל עצמו דבידו תליא מילתא ומחשבתו מחשבה מעלייתא היא כשמצווה הוא לכתוב לשמה שליחותו עבדי במחשבתן לשמה ובמקומו הם עומדים והוי כאלו הוא עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו ומחשב לשמה וכמ"ש בחי' הרשב"א ר"ש חולין דמה"ט מהני בגט עומד ע"ג חש"ו דהעומד נעשה שלוחו של הבעל לחשוב ולכוון לשמה עיי"ש וא"כ לפי"ז י"ל דגם התוס' מודו דלענין מחשבת לשמה בעינן שליחות ולא כתבו רק דלענין הכתיבה עצמה לא בעינן שליחות דוכתב לאו אבעל קאי ומתרצים בזה קושיתם על הא דפריך הש"ס על חש"ו והא לאו בני דיעה נינהו ואמאי לא פריך והא לאו בני שליחות נינהו וע"ז תירצו שפיר דבאמת אי לאו משום כתיבה לשמה לא הוי בעינן שליחות כלל בכתיבת הגט אלא דעיקר הקושיא והא לאו בני דיעה נינהו וא"י לכוון כלל לשמה ומתרץ הש"ס שפיר שהיו גדול עומד ע"ג והוא נעשה שליח לכוון לשמה כמ"ש להדיא בחי' הרשב"א הנ"ל וא"כ שפיר ניחא הא (דדף ס"ג) דאמרינן שעשו שליחותן היינו משום דגם התוס' מודו דלענין מחשבת לשמה בעינן שליחות שיהיו נחשב כאלו הבעל עצמו עומד ומחשב לשמה דבדידי' תליא מילתא וכשחתמו פ"א ועשו שליחותן כלתה שליחות הראשון ואין יכולין לכתוב יותר בלא שליחות מחדש כנ"ל נכון בישוב דברי התוס' הנ"ל:

וא"כ לפי"ז בנ"ד שכבר כתבתי שכיון דזכות הוא לו נעשים שלוחו שלא מדעתו משום דזכין לאדם שלב"פ ולא שייך בהא עשו שליחותם א"כ גם לדברי התוס' יכולים כאן לכתוב גט אחר וא"צ דעת הבעל ובפרט דלפענ"ד יש בכאן עוד סניף חשוב דכיון דאמר שבכל לבו הוא מרשה אותם לעשות אללעס וואס מדארף. הרי בכלל זה גם אם יצטרכו לכתוב גט אחר כדי שתתגרש שהכל הוא בכלל אללעס וואס מידארף. ואמנם לגודל חומר הנושא חלילה לסמוך עלי לעשות מעשה עד שתציעו. הדבר לפני איזו גדולים בתורה והוראה ובפרט שאנכי כותב בלא עיון בספרים:

ועל יתר הפקפוקים בהשליחות שכתבו כתה"ר א) שהסופר עצמו נעשה שליח להולכה כבר כתבתי למעלה שכדאי הוא הישויע"ק שמכשיר בשעת הדחק לסמוך עליו. והב') שלא זיכה הסופר הנייר מחדש להבעל. ע"ז יש תקנה שיזכו לו עתה קודם נתינה כמ"ש בפ"ת סי' ק"כ אות ב' ותוכלו לכתוב להרב מסימפעראפיל שהוא הסופר שיתן לכם רשות לזכות הגט להבעל ע"י אחר כיון דזכות הוא לו ואף אם הגט לא יהי' לו זכית מ"מ זכיית הנייר הוא זכות כמ"ש בח"מ סי' ס"ז לענין פרוזבול עיי"ש:

וע"ד מה שכתבתם שלא נזכר בההרשאה שהשליח הי' ג"כ שליח לכתיבה אינני יודע לחה צריך שיהי' נזכר כן בהרשאה. ואולי אינני מבין בזה כוונתכם אנא לפרש לי אך מטעם אחר נכון לעשות הרשאה אחרת כמ"ש לקמן בסוף המכתב. ויש בכאן עוד פקפוק מה שלא עשה הבעל שליח שימסור הגט ליד השליח כמבואר בסדר גט שני אות ס"ב והוא לצאת ידי הדעות דס"ל דגם בשליח להולכה צריך שיקבל מיד הבעל ולא טלי הגט מעג"ק אך באמת הוא רק חומרא בעלמא. עיין בפ"ת סי' קמ"א אות ל"ה ובסי' קנ"ד אות מ"ז ובפרט בגט הנשלח ע"י פאסט דבלא"ה השליח השני אינו מקבל מיד הבעל או מיד שליחו. א"כ גם בשליח הראשון אין להקפיד בדיעבד:

וע"ד הפקפוקים בגוף הגט שכתבו כתה"ר. הנה מה שחסר בכמה יודין העוקצין שלמעלה ומטה. עיניכם שפיר חזו דברי הנוב"י מהדו"ת הובאו דבריו בפת"ש סי' קכ"ה אות ל"ב שמכשיר במקום עיגון ע"י תקנה לתקנם אחר הנתינה וליתן פ"ש. ולענין אותיות שנפסקו ותינוק דל"ח ול"ט קוראם כראוי. ג"כ דבריכם נכונים לסמוך על הפר"ח שהתיר במקום עיגון אף לכתחילה. ובמה שבאיזו יודין נחסר רגל הימיני שהביאו בשם הש"ע של הרב רש"ז שפסול אף בדיעבד הנה אין הש"ע הזה פה בידי אך כפי הנראה הוא מחלוקת רש"י ותוס' במנחות (דף כ"ט ע"א) בתד"ה קוצו של יוד דרש"י פירש דהיינו רגל הימיני והתוס' הקשו עליו דהא פשיטא דאין זה אות ופירשו דהיינו ראשו כפוף והנה כמו דלמאן דפירש דקוצו של יוד היינו קוץ השמאלי שלמעלה ולמטה אמרינן דאין זה פסול רק בתפילין ולא בגט כמש"ל וכמ"ש המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ט דגם בלא הקוץ הוי יוד ובתפילין דפסול הוא משום דבעינן כתיבה תמה ולא ילפינן גש מס"ת ותפילין כמ"ש הב"ש בסי' קכ"ה סק"ז ה"נ לשיטת רש"י דקוצו של יוד הוא רגל הימיני בע"כ דס"ל דגם בלא רגל הימיני הוא יוד כפשטות לשון רש"י בסנהדרין (צ"ה ע"ב) ד"ה משרה שכתב וז"ל שהנער יכול להטיף טיפה של דיו והיינו יוד עכ"ל אלא דבס"ת ותפילין פסול משום דלא הוי כתיבה תמה משא"כ בגט אך להתוס' שחלקו על רש"י וס"ל דבלא רגל הימיני לא הוי אות כלל ובסנהדרין כעין יוד קאמר ולא יוד ממש וקוצו של יוד היינו קוץ השמאלי לדבריהם פשיטא דגם בגט פסול מדאורייתא דאין זה אות כלל וא"כ מי יוכל לעשות מעשה נגד דברי התוס'. אלא שכתה"ר כתבו דרגל הימיני חסר רק בטופס דהיינו בתיבת דיפיצביין ובתיבת ליכי ואינני יודע איזו ליכי אם הוא משנים הראשונים יתיכי ליכי וודאי דהוי רק טופס אמנם אם הוא ליכי השלישי ודין די יהוי ליכי מנאי. לכאורה למאן דס"ל דודק די יהוי ליכי מינאי הוא מן התורף אולי גם תיבת ליכי הוא מן התורף. אמנם בר"ן נדרים (ו' פ"א) ד"ה ורבא משמע דכל פלוגתיו הוא רק בשני התיבות ודין ומינאי ודין צריך כדי שנדע דבגט הוא מגרש אותה ולא בדיבור ומינאי צריך כדי שנדע שהוא הוא המגרשה וכ"ה בתוס' גיטין (ע"ה ע"ב) ד״ה אע"ג ותיבת ליכי אינו מוזכר כלל שיהי' למיכובא ובאמת אינו מובן לי הטעם דכיון דבעינן מינאי שנדע שהוא הוא המגרשה אמאי לא בעינן ג"כ ליכי שנדע שאותה מגרש. ואולי משום דהגט שבידה מוכיח שגירש אותה או משום דמסיים תיכף והרי את מותרת לכל ווא"ו מוסיף על ענין ראשון הרי מוכח דאותה מגרש עם הגט ועיין פת"ש סי' קכ"ז סוס"ק מ"ג דמביא לשון הג"פ דמבואר בלשונו דהקפידא רק על ודין ומינאי ולא סיבת ליכי. ומ"מ צריך לדקדק היטב היטב שלא יהי' משתנה המשמעות או הענין ע"י הריעותות שבאותיות הנ"ל שזה אף בתופס פסול ובוודאי אם הי' אפשר אף בטורח גדול לבקש מהרב מסיעפמראפיל שאולי כבר חזר העד השני לביתו או אפשר לפצוא אותו בניקל כדאי הי' הטרחה וההוצאה לכתוב גט אחר כדי לצאת עכ"פ מכל הספיקות שבגוף הגט ודקדקו עתה בכתיבה וחתימתו שיעשה כהוגן וגם בההרשאה אחרת יעידו העדים לפני הב"ד דשם על כל הלשונת הנ"ל שאמר לפניהם הבעל וכל הדיבורים הנ"ל כהווייתן שאנו עושים אותם סניף להתירא ואין אנו יודעין אותם רק מפי מכתב הרב שהוא ע"א ומתוך הכתב דל"מ לכ"ע לכן יעידו כן בע"פ לפר הב"ד דשם ויכתבו הכל בהרשאה דהוי כשטר וכמעשה ב"ד שיחתמו עליו הדיינים דלא הוי מפ"כ וזה נכון לעשות אף אם לא ימצאו מד השני יעיד הרב והעד שעמו כן לפני הב"ד על כל הנ"ל ויכתבו כן בההרשאה שעפ"י דין קיי"ל דשליח נעשה עד כמ"ש הרב מסיעפעראפיל בעצמו. ומ"ש הרב הנ"ל מדברי הרמ"א בסי' קמ"א דאין קפידא על ההרשאה זה רק אם השליח בעצמו בא לפני ב"ד שבמקום הנתינה והגט בידו מן הדין אף בלא הרשאה אבל בהני גיטי הנשלחים מ"ר פאסת שאין השליח הראשון בא לפני הב"ד שבמקום הנתינה כלל והם אין יודעין מאמיתות הענין כלל רק מתוך הכתב דלא מהני עיקר הסמיכה רק על ההרשאה שחתומים עלי' הדיינים ומטידים שקבלו העדות מפי העדים עצמם ואז הוי ההרשאה כשטר ומעשה ב"ד דכשר ולא הוי מפ"כ וזה ברור:

והנה אסיים מעין הפתיחה שחלילה לסמוך על דברי לבדי עד שתציעו הדבר לפני גדולי תורה והוראה. ודעתי שהציעו הדבר לפני הרב הגאון אבד"ק משעבין ולפני הרב הגאון ר' מנחם זעמבא שיצרף אתו שנים היותר מובהקים מוועד הרבנים דק"ק ווארשא ואם יסכימו להתיר מצטרפינא בהדיה ואם לאו לא נמטיין אף שיבא מכשורא והשי״ת יצילנו משגיאות כ״ד ידידם דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד״ק טרנאפאל. נ. ב. מאד אבקש לשלוח לי מכתבי או ההעתק בחזרה כי אין לי פה מעתיק כראוי ואתם הסליחה שנתאחרה תשובתי עד כה כי הייתי מוטרד מאד בענינים אחרים הנ"ל

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה