אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן עח

סימן עז

ב"ה.

שלו' אשיב לכבוד ידידי הרב הגה"ג החו"ב משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה נפתלי הירץ האבד״ק סאמבור יצ"ו:

יקרתו לנכון הגיעני. ולא הייתי איזו ימים בביתי ולכן נתאחרה תשובתי עד כה. בדבר שם גאסטא שכתב כת"ה בגט בשני אלפין כמו שכותבין במדינתינו ונשלח הגט למדינת אשכנז. והחזירו משם הגט על שלא כתב גוסט:

וכת"ה הביא מס' אהלי שם בכלל י' ס"ה סקט"ו דמשמע מדבריו דאף במקום שבשטרי הדיוטות נוהגין בואו במקום קמץ גדול מ"מ בגט כותבין באלף נלע"ד דזה רק היכא דהמבטא בפי העולם כן. כמו במדינתנו כשאנו אומרים ברוך. שאנו קורין הב' בקמץ גדול שבלשונם הוא u והר' בחירק שאינה דגושה y אף שהנקודה על הב' הוא קמץ ועל הר' מלאפום שהוא ו' א"כ אף שבזמן האחרון התחילו לכתוב בשטרי הדיוטות א' במקום קמץ קטן ואות ו' במקום קמץ גדול שהוא u מ"מ כיון דהמבטא לא נשתנה כותבין בגט א' בין במקום קמץ גדול בין במקום קמץ קטן. ואות ו' במקום חירק שאינה דגושה שבמדינתנו מלאפום נקרא כן ולא יטעו שהוא שם אחר. אבל היכא דהמבטא אינו כן כמו במדינת ליטא. שתיבת ברוך קורין הב' בקמץ קטן והר' בקמץ גדול Boruch ונקודת מלאפום נקרא אצלם כמו קמץ גדול שלנו u א"כ כיון דהמבטא נשתנה וודאי יש לחוש לכתוב בגט ג"כ כמו המבטא. דאל"כ יש לטעות דילמא שם אחר היא ואינה זאת האשה ולכך שם וודאי נכון לכתוב בגט אות ו' במקום קמץ גדול שהוא מלאפום שלהם. ואות א' במקום קמץ קטן. וא"כ אולי במדינת אשכנז ג"כ המבטא כמו במדינת ליטא. ואז צריך לכתוב דוקא ו' במקום קמץ גדול:

וא"כ בנ"ד דמקום הנתינה הוא שם. וקיי"ל דמקום הנתינה הוא עיקר כמבואר בסימן קכ"ט ס"ד א"כ אולי נוהגין שם לכתוב בגט ו' במקום קמץ גדול והיא נקראת שם גוסטי. ואם נכתוב גאסטא יהיו העדים קורין הגט בקמץ קטן Gasto ויאמרו דהיא אשה אחרת דשם היא נקראת Gusti ואף די"ל דל"א מקום הנתינה עיקר רק היכא שהם שני שמות גמורים כמו ראובן שמעון אבל היכא דאין חילוק רק במבטא או בנקודה לא אתי למטעי שהיא אשה אחרת רק יתלו בשינוי המקומות ששם קורין בנקודה זו וכאן בנקודה אחרת. מ"מ בתשו' כנ"ל ותשו' מהרי"ם מבריסק שהובא בפת"ש סי' קכ"ט סקנ"ט. מבואר דגם בשינוי בכתיבה ומבטא. שייך מקום נתינה וכתיבה. אלא דדעת הכנ"ל דבזה"ז שכותבין בהרשאה שכל מקום שימצאנה יגרשנה שם כותבין רק מקום הכתיבה וא"כ בנ"ד נמי לדעת הכנ"י הגט שסידר כת"ה כשר הוא דבמדינתנו צריך לכתחילה לכתוב כן אך לדעת המהרי"ם מבריסק שם אין הדבר כן ועיין בקונטרס השמות שם באות ו' גבי וואלף בפת"ש:

מה שהאריך בזה אם כותבין מפולין לאשכנז או להיפך אם כותבין וולק או פאליק ובאמת ברמ"א סוף סי' קכ"ט כתב דהיכא דאיכא שינוי בין המדינות בקריאת האותיות כותבין כמקום הנתינה עיי"ש בב"ש סקנ"א ואף דבס"ד פסק דכותבים על מקום הכתיבה דמתקרי. והכא אין כותבין רק מקום הנתינה כבר הרגיש בזה הגאון הקדוש בד"ח בפתיחה לשמות האיש והאשה אות ט"ו באה"ד המתחיל השם שנשתנה ותירץ דכיון דהשמות דומין זל"ז א"א לכתוב דמתקרי דיהי' נראה כשם אחר עיי"ש ולכך כותבים רק מקום הנתינה וכ"כ ג"כ בס' אה"ש בכלל י' אות ל"ה עיי"ש. ובס' ד"ח שם מסיק דדעתו נוטה יותר לכתוב כמקום הכתיבה ובדיעבד וודאי כשר. אלא שבס' תורת גיטין מביא להיפך. ובס' אה"ש שם בסוף ס"ק ל"ה מסיק לדינא דהיכא דאינו ניכר השינוי במבטא רק בכתיבת האותיות יתן שני גיטין עיי"ש:

ולכן גם בנ"ד נ"ל לעשות כדברי שניכם היינו שמקודם תשלחו לחזרה הגט הזה שסידר כת"ה כמו שכותבין כאן ויתן לה המסדר הגט הזה ולא יודיע כלל להשליח והאשה שיש איזו שאלה ופקפוק בדבר כדרך שנוהגים בכ"מ שנותנין ב' גיטין. ואח"כ אחר שתקבל האשה הגט הזה יאמר כת"ה להמגרש שנולד שאלה על הגט הראשון ויכתוב גט חדש כרצון המסדר שבליופציג בשם גוסטי, וישלחו לשם למוסרו ליד האשה ועכ"פ תצא האשה מחשש עיגון דאף אם ח"ו לא ירצה הבעל אח"כ ליתן גט אחר יהי' ג"כ בדיעבד כשר כמו שסיים הרמ"א שם בסוס"י קכ"ט בעצמו דאם שינה בדיעבד כשר. ובפרט דלדעת הד"ח צריך לכתחילה לכתוב כמקום הכתיבה כנלע"ד בענין זה רק יחקור אם באמת שם כותבין כן בכל הגיטין אות ואו במקום קמץ גדול. ואמנם בלא"ה נכון כאן ליתן גט שני משום שחותמת ביוד לבסוף והוי כמו דינו של הנוב"י בטאלצע טאלצי כמ"ש כת"ה בעצמו. והשי"ת יצילנו משגיאות:

כ"ד ידידוש"ת

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה