חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן עז
ב"ה.
שלו' אשיב לכבוד ידידי הה"צ החסיד הרב הגדול בתורה ובחכמה חריף ובקי בחד"ת. מפו' לשבח ולתהלה בנש"ק מגזע תרשישים חו"פ מוה"ר שלו' שליט״א אבד"ק סאסוב יצ"ו:
אחדש"ה כראוי. מכתבו במועדו לנכון הגיעני ויסלח לי על איחור תשובתי עד כה. כי אינני בקו השלימות כראוי וגם סובל אנכי כאב עינים. ועבודת הלילה קשה עלי ונלבד זה אין דעתי צלולה עתה מכמה עניני בלבול הדעת שיסובו אותי. ושמעתתא בעי צילותא בפרט להלכה למעשה בענין חמור להתיר איסור א"א ולולי כבודו היקר אצלי הייתי נמנע מלהשיב לגמרי שלא לקבל עלי אחריות דעלמא אך אין מסרבין לגדול ואתו הסליחה והשי"ת יצילנו משגיאות ואשיב על ראשון וכו' ועל אחרון וכו':
בדבר המגרש וודאי כיון ששם אהרן נשתקע לגמרי ונקרא בפ"כ ועולה לתורה וחותם רק בשם דוד לבד א"צ לכתוב רק דוד ואף דלכאורה לפימ"ש הט"ג בלק"ש ס"ב דבהי' לו ב' שמות ונקרא בשם אחד לבד הוי רק קיצור השם שא"צ לכתבו א"כ לכאורה לא שייך נשתקע דהא עיקר השם עדיין קיים אלא שמקצרין בהריאתו. וכ"מ בתשו' ד"ח ח"ב אה"ע תשו' קנ"ה בד"ה שוב ראיתי מ"ש שם דלכאורה לדעת הט"ג הנ"ל שם זה עיקר עי"ש. אמנם בט"ג עצמו בלק"ש סכ"א ובביאור ס"ק כ"ב וכן בסל"ה ובביאור ס"ק ל"ו מבואר להדיא דס"ל גם בהי' לו שני שמות ונשתקע אחד מהם נקרא נשתקע וטעמו נראה דהנה בד"ח על שמות אנשים בלק"ש שם סק"ג מתפלא על הט"ג הנ"ל דמה ענין זה לקיצור השם דבקיצור השם מבינין מהקיצור את השם גופו. משא"כ בשני שמות מי שנקרא רק בשם האחד לא יבינו מזה שיש לו עוד שם עי"ש שבאמת לכאורה דברי הט"ג תמוהין:
אמנם נראה דגברא רבא אמר מילתא אין מזניחין אותו. דהא העיקר דכותבין כל השמות בגיטין הוא רק משום לעז דיאמרו דאחר גירשה. ומש"ה בקיצוה"ש ד"מ אם שמו יצחק ונקרא בפ"כ איצי אם יכתבו יצחק לבד לא יאמרו דאחר גירש דידוע דיצחק רגילין לקרוא איצי. א"כ ה"נ ביש לו שני שמות מעריסה וקורין אותו רק בשם אחד. דשכיח הרבה מאד וכמעט עפ"י הרוב מי שניתן לו שני שמות מעריסה. רגילין לקצר ולקרותו רק בשם אחד. א"כ אף דנקרא בפ"כ רק בשם אחד מ"מ כשיכתבו שני השמות בהגט לא יאמרו דאחר הוא אלא יבינו תיכף דמסתמא ניתן לו מעריסה שני שמות אלא שקיצרו לקרותו רק באחד כנהוג ואמנם כבר ידוע דברי הר"ן בפ"ב דגיטין דהשם העיקר צריך לכתוב בגט מדאורייתא דאף דקיי"ל דע"מ כרתי ול"ב מוכח מתוכו והעידי מסירה יודעים מי המגרש והמתגרשת. מ"מ כיון דכתיב ספר בעינן ספירת דברים דהיינו שהספר עצמו יספר מי המגרש והמתגרשת. אלא דלזה הי' די בשם העיקר דזה שם של המגרש והגט מספר שזה ששמו כך גירש את אשתו. אך ר"ג התקין שאם יש לו עוד שם שיכתוב כל השמות או יכתוב וכל שום משום חשש לעז וקלקול כמבואר כ"ז בדברי האחרונים עיין תו"ג להגאון מלישא ז"ל בסי' קכ"ט:
וא"כ שפיר נכונים דברי הט"ג הנ"ל דבשלמא כשלא נשתקע שם האחד אלא דעדיין חותם בו או עולה לס"ת. א"כ עכ"פ יש להבעל שם זה. ומדאורייתא די בשם זה דהוי שפיר ספירת דברים. דהא אמת הוא דהבעל נקרא גם בשם הזה. והגט מספר שמי ששמו כך. גירש את אשתו ומדאורייתא די בכך דאף דיש להבעל גם שם אחר ויאמרו דאין זה הבעל. מ"מ העדים מכירין מי המגרש. וא"כ נהי דר"ג התקין לכתוב כל השמות משום חשש לעז וקלקולא. מ"מ בקיצור השם לא אתי למטעי כמש"ל. דיבינו דזה הבעל אבל בנשתקע שם האחד לגמרי א"כ אין להבעל שם זה כלל. ואם כתבו כותב שקר ומשנה שמו של הבעל דפסול מדאורייתא משום שאין זה ספירת דברים. דהגט מספר למשל דמי ששמו יעקב שמואל גירש את אשתו והבעל אין שמו יעקב שמואל כלל דשם שמואל נשתקע וכמאן דליתא דמי. וא"כ נהי דלא אתי למטעי דיבינו דזה הבעל דיאמרו דקיצרו את שמו מ"מ זה הוי רק הכרה מבחוץ אבל בגט אין כתוב שמו ולא הוי ספירת דברים כנ"ל נכון:
עכ"פ יצא לנו דאף לדברי הט"ג בנשתקע שם האחד לא מהני מה דהוי קיצוה"ש. ואף להד"ח דר"ל דלדעת הט"ג לא הוי נשתקע מ"מ הוא חולק על כל דברי הט"ג וס"ל דשם אחד משני שמות לא הוי קיצוה"ש באופן דלדברי שניהם שם הנשתקע אין לכתבו ודי בשם האחד לבד כמ"ש כתה"ר:
וע"ד שם אביו של המגרש שבכאן החזיק א"ע לקרותו לתורה בשם דוד בן יוסף וכאן הוא מקום הכתיבה והנתינה. אלא שבעיר בילקאמין מקום דירתו של אביו קורין את אביו לס"ת בשם יוסף גדלי' זאב וכן הוא שמו מהעריסה אלא שבפ"כ הוא נקרא גם שם רק יוסף לבד וכן הוא חותם. והנה עיני כתה"ר שפיר חזו בב"ש בס"ק כ' דבשם אביו ל"מ מה שהחזיק לאביו שם. וצריך לכתוב כשם שיש לאביו במק"א אף לא במקום הכו"נ עיי"ש. אלא ששפיר הביא דברי הט"ג בסוף הלק"ש דהיכא דהמיעוט קורין לו כן יכול להחזיק גם אביו. ואף דפקפק דבקיצוה"ש ל"מ היינו אם רק המיעוט מקצרין השם אבל כאן דהכל קורין אותו יוסף דמבואר שם בלק"ש ס"ב דהוי חניכה שהכל קורין בה ובפרט כאן דאיכא גם החתימה ומבואר בתו"ג סקכ"ה דנגד שם שהרוב קורין אינו מכריע רק שתים כנגדו היינו העלי' והחתימה וכאן דליכא רק עלי' לס"ת נגד החתימה והקריאה בפ"כ וודאי דזה הוי עיקר השם ואף דלכתחילה צריך לכתוב גם שם הטפל מ"מ בכה"ג י"ל דלכ"ע מהני מה שבמקום הכו"נ החזיק שם אביו רק בשם אחד דהנה נ"ל לבאר גוף הדין של מקום הכו"נ דדעת הרא"ש ורש"י דהיכא דאין יודעין במקום הכתיבה משם שיש לו שם במקום הנתינה וכתבו רק שם מקום הכתיבה אף דנודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום הנתינה כשר אלא דהרא"ש הוסיף דאיירי דגם במקום הנתינה אין יודעין משם שיש לו במקום הכתיבה ותמהו הכל דאדרבא יותר טוב כשיודעין במקום הנתינה משם מקום הכתיבה כיון דנכתב שם זה בהגט יותר טוב שידעו שהוא השם שיש לו במקום הכתיבה עיין בב"י ואחרונים:
ונלע"ד ליישב דהנה כבר הבאתי לעיל דהעיקר מדאורייתא שיהי' ספירת דברים דהיינו שיהי' ניכר מתוך הגט שהבעל מדבר אלי' ומגרש אותה אלא דמה"ת סגי בשם אחד שהבעל נקרא בו כיון דעכ"פ נקרא בשם הזה הרי הוא ספר כריתות שנותן לה וללעז ולקלקולא ל"ח מה"ת ובא ר"ג והתקין לכתוב כל שמותיו משום לעז. ואמנם כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותקנו ג"כ על היסוד הזה שיהי' ספירת דברים שיהי' ניכר שהבעל מגרשה אלא שהם החמירו לאמר שאין זה הכרה שלימה רק אם נכתב כל שמותיו דאם יש לו שני שמות וכותבין רק שם אחד הוי רק כחצי השם. וא"כ אין זה אמת שהרי יש לו שני שמות. אמנם כ"ז אם יש לו שני שמות במקום אחד אף שקצתן קורין בשם זה וקצתן בשם זה מ"מ כיון דידוע שם לכל שיש לו שני שמות. א"כ הרי עידי הכתיבה והנתינה עצמם יודעים שלא נכתב כל שמו ואין זה ספירת דברים שכהספר מדבר צריך להיות בהספר עצמו דבר שלם. אמנם כשבא ממקום אחר וכותב גט ושם החזיק עצמו ל' יום בשם אחר ורשות ביד אדם להחזיק לו איזה שם שירצה א"כ כשאין יודעין שם שיש לו שם במקום אחר הרי נשתקע שם השם שהי' לו במקום אחר:
וכבר ידוע דברי הרמב"ן לענין שמא ש"פ במדי דבקידושין ובכל מילי אמרינן אין לך אלא מקומו ושעתו. א"כ כיון דאין יודעין שם כלל שיש לו שם אחר במקום אחר הוי ספירת דברים שפיר שהרי נכתב דברי אמת בהספר והעידי חתימה מעידין על דבר שלם אמנם אם יודעין שם שיש לו שם אחר במקום אחר א"כ הוחזק שם גופו דהבעל יש לו שני שמות וכשכותבין רק שם אחד אין זה שם הבעל בשלימות ולכך הוצרך הרא"ש לומר דמיירי דוקא כשאין יודעין במקום הכתיבה שיש לו עוד שם במק"א אף דנתוודע אח"כ דיש לו שם במק"א מ"מ בשעת הכתיבה ובמקום הכתיבה לא הי' נודע הבעל בשם הזה והוי כשם שנשתקע וא"כ במקום הכתיבה אין לו אלא שם אחד וכן הוצרך הרא"ש שגם במקום הנתינה לא ידעו שבמקום הכתיבה יש לו שם אחר דא"כ הוי כאלו במקום הנתינה יש לו שני שמות דהידיעה שיש לו עוד שם במקום אחר הוי כאלו שם גופי' יש לו שני שמות דהא יודעין שיש לו עוד שם אלא ששם קורין אותו רק בהאחד מהם וכיון דהבעל נודע להם בשני השמות א"כ כשנותן הגט אינו נותן לה ספר כריתות דלא הוי ספירת דברים בשלימות כיון דלא נכתב רק החצי השם של הבעל. אבל אם לא נודע שם במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה נהי דעידי המסירה כשקורין הגט כבא ממקום אחר ונכתב שם הבעל כמו שנקרא שם הם יודעין שיש לו עוד שם. אבל בשם העיקר הוא כמו שהרוב יודעין השם כדאיתא בגמ' רובא שרה ופורתא מרים דהעיקר הוא כמו הרוב. א"כ אין להבעל שני שמות במקום אחד שנאמר שיצטרפו ויהי' כשם אחד וכשלא יכתוב רק אחד יהי' כחצי השם דהא אין להם צירוף כלל דהשם שיש לו במקום זה אין לו במק"א כיון דלא נודע שם כלל בשם הזה והוי כ"א כשם שלם של הבעל ולכך סגי בשם האחד של מקום הכתיבה. דהרי העידי מסירה רואין שהבעל יכתב בגט כמו שנקרא שם והוי ספירת דברים דהשם שכותב בגט הוא שם שלם של הבעל במקום כתיבה. וא"כ למאי ניחוש לה ידיעה שהוא הבעל אנו יודעין מהעידי מסירה כדקיי"ל בכל דוכתי ע"מ כרתי. אלא דכאן בעינן ספירת דברים שבספר יהי' נכתב שם הבעל בשלימות והרי נכתב שם של מקום הכתיבה שהוא ג"כ בשלימות כיון דאינו נודע בשום מקום שיש לו שני שמות כנלע"ד נכון ליישב דברי הרא"ש התמוהים שתמה עליהם הב"י עיי"ש:
ומעתה נכונים שפיר דברי הט"ג הנ"ל הנוגע לענינו דנהי דאינו יכול להחזיק שם לאביו זה אם מחזיק לאביו שם שאין לו כלל במק"א. אבל כמו בנ"ד דשם יוסף הוא שם שנקרא בו אביו בפ"כ במקום מולדתו וגם חותם בו אלא דשם יש לו ג"כ עוד שם אחד מ"מ כיון דבמקום הכתיבה והנתינה אין יודעין כלל משם זה הוי השם כמו נשתקע דנהי דאינו יכול להחזיק שם לאביו מ"מ להשקיע וודאי יכול דממילא הוא נשקע כיון דאין יודעין ממנו וא"כ אין לו שם רק שם אחד הוי שפיר ספירת דברים דהרי אמת הוא דבמקום הזה אין לו לאביו רק שם זה ואין לך אלא מקומו ושעתו. וא"כ לכאורה הי' מקום לומר שלא לכתוב רק שם יוסף דשם גדלי' צבי נשתקע במקום הזה אך כיון דעתה נודע לכת"ה ומסתמא נודע זה עוד לאיזה אנשים מזה ולפימ"ש דמה שנודע בכאן שיש לו שם במק"א הוי כאלו כאן ג"כ יש לו שני שמות א"כ נהי דהרוב אינם יודעים מזה מ"מ הוי כמו דרובא מרים ופורתא שרה דכותבין גם שם המועט דמתקרי א"כ לכתחילה נכון לכתוב יוסף דמתקרי יוסף גדלי' צבי. ובפרט לפימ"ש דהוי כמו נשתקע והיכא דמקצת קורין עדיין לא הוי נשתקע אלא דיש כאן פקפוק בשם גדלי' כמו שהאריך כתה"ר והד"ח שמפיו אנו חיים הכריע לכתוב שני גיטין. וא"כ כיון דהב"ש כתב דחניכה שהכל קורין בה מודה הרמב"ם דכותבין לכתחילה ומשמע שם בסק"א דחותם ונקרא לס"ת בשם אחד וא"כ כאן דחתימתו הוא ג"כ יוסף לחוד ובהצטרף מה דכאן במקום הכו"נ עולה הבן לס"ת רק בשם בן יוסף לחוד וכמו שהסברתי דנהי דאינו יכול להחזיק לאביו שם אבל מ"מ להשקיע יכול דממילא נשתקע אולי לכ"ע די לכתוב יוסף לחוד עכ"ז אם כת"ה רוצה לצאת עוד איזו דיעות יכתוב שני גיטין היינו אחד בשם יוסף לחוד ואחד בשם יוסף דמתקרי יוסף גדלי' זאב כדעת הב"ש דלכתוב גט אחד בשם יוסף דמתקרי יוסף גדלי' זאב אולי מיגרע גרע כיון דשם לפעמים קורין אותו גדלי' בווא"ו לבסוף א"כ הוי כשינה שם אביו דגרע טובא מכותב חניכה שהכל קורין בה. ולכתוב ב' גיטין היינו בגט אחד גדלי' בה"א ובאחד גדלי' בווא"ו עדיין יש פקפוק אולי שם גדלי' זאב הוי נשתקע שם ולכך יותר נכון לדעתי לכתוב באחד יוסף לחוד ובשני יוסף דמתקרי יוסף גדליה זאב כדעת הט"ג דכולי האי לצאת גם ידי הד"ח לכתוב בשם גדלי' לחוד שני גיטין וודאי אינו נחוץ כאן כיון דבגט הראשון בשם יוסף לחוד כשר בדיעבד לכל הדיעות כמש"ל כנלע"ד:
ובענין שם האשה דוואשה מוכרח אנכי לעורר את כתה"ר כי יש בזה שינוי בין המקומות כי בכאן גליל פאדאליע שסמוך לרוסיא מדברין בלשון רפה וקורין וכותבין כה"ג דוואסיא או פעסיא זוסיא. וכדומה ובגליל לבוב מדברין בשין דגושה ובין בקריאה בין בכתיבה קורין וכותבין פעשא דוואשא זישא. וצריך כתה"ר לחקור ע"ז איך מדברין וכותבין שם במקומו. ואמנם מה שחותמת בעין לבסוף מסכים אנכי להעצה של כתה"ר לחתום י"פ בא' ואם אין העת דחוקה הי' נכון להחזיק ל' יום אך אם העת דחוקה יש לעשות כמ"ש כתה"ר דלדעתי בלא"ה אין חשש דכל הדבר נובע מדברי הנוב"י גבי טאלצי טאלצא והוא כתב שם הטעם משום דהקורא את הגט כשיהי' נכתב טאלצי יקרא בחירק דגושה ויהי' ניכר השינוי במבטא ובאמת בזמנינו גלוי לכל דאם יתנו לקרוא את הגט לאיזו אדם לא ישתנה הקריאה בהמבטא בין אם יהי' נכתב בעין לבסוף בין אם יהי' בא' דגם אם יהי' נכתב בעין לא נקרא בסגול כידוע לכל וגם חתימת האשה בכך הוא רק מחמת חסרון בקיאות ולכן וודאי סגי בתיקון של כתה"ר לחתום י"פ בא' לבסוף:
וע"ד שם אביו וודאי צריך לכתוב יעקב יוסף המכונה יעקל כדעת הד"ח בשער התשובות דחולק על החי' אנשי שם ופוסק כהב"ש דכה"ג צריך לכתוב המכונה. וכיון דיש לו שני שמות ונקרא רק בשם אחד מההכרח כה"ג לכתוב כמו שנקרא אף אם הי' רק קיצוה"ש כידוע מכל האחרונים כ"ז אמרתי כפי הנלע"ד והשי"ת יצילנו משגיאות ויסלח לי כתה"ר על אחירת תשובתי כי אנוס אנכי בדבר:
כ"ד ידידו דוש"ת באה"ר ואה"ע מוקירו ומכבדו כערכו הרס.
דוד מנחם מאניש באבד.
אחר כתבי זאת ראיתי בתשו' ד"ה ח"א אה"ע תשו' ע"ב בכעין זה שהי' שמו נפתלי יעקב ונקרא בפ"כ יעקל שרבו עליו חביריו והסכים להלכה למעשה לכתוב נפתלי יעקב דמתקרי יעקל וא"כ ה"ג בנ"ד בשם אבי המתגרשת נכון לכתוב יעקב אסף דמתקרי יעקל: