חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן עו
ב"ה ג' קרח תרצ״ב טארנאפאל. שלו' אשיב לכבוד הרב הה"ג החורב מו"ה יצחק נ"י דומ"צ דק"ק בילנוריי יצ״ו.
מכתבו הגיעני ומסיבת אפס פנאי וגם כי לא הייתי כשני שבועות בביתי לכן נתאחרה תשובתי עד כה. ע"ד השאלה בגט שכ"מ שלא הי' אפשר לסדר ג"פ בעירו ועשה שליח ע"י כתבו ותנו ועשאו שליח לנתינה חוץ מהשליח להולכה כמבואר בתשו' שב יעקב אה"ע תשו' ל"ה. אך המסדר הג"פ לא ידע מחומרא זאת ולא הבין למה צריך שליח לנתינה ולקח הגט מיד הסופר ונתנו ליד השליח להולכה. ועתה שואל כת"ה נהי דמשום חומרא דהס"י אין לחוש בדיעבד. מ"מ אולי יש לחוש לשינוי בשליחות. שיהי' חשש אף בדיעבד והביא דברי המשכנות יעקב שהביא הפ"ת הי' קל"ג סק"נ דכל מה שנוהגים בעניני גט אף שאינם מהדין רק מצד חומרא מ"מ כשמצוה לכתוב גט דעתו לעשות כפי המנהג ואם שינוי הוי שיטי בשליחות ונתבטל כל השליחות עי"ש באריכות ומביא רא י' ע"ז מהא דגט פשוט ומקושר אם שינה מהמנהג בטל הגט עיין ש"ס קידושין דמ"ט ע"א. ואמנם בפת"ש שם מביא אח"כ תשו' ברית אברהם סי' צ"ח שכתב דלדינא לא קיי"ל כן אך בפת"ש מסיק ע"ז דאכתי צ"ע מהא דפשוט ומקושר שהביא המשכ"י עי"ש:
ונהוי אכן הנה בענין שינוי בשליחות עיין במחנ"א סי' ב' מהלכות שלוחין שכתב דדעת הרמב"ם ורש"י דבעינן שישנה מדברי המשלח וגם שיהי' דבר שבני חדש מקפידין ע"ז ודעת התוס' דבדבר שבנ"א מקפידין אף אם לא אמר לו המשלח מ"מ לא הי' לו לעשות דבר שמקפידין עלי' עי"ש ועיין בב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ב שמפרש דברי המחבר דבאמר תנהו לה במקום פלוני דאיכא קפידא די"ל דאינו רוצה שיעליזו עלי' במק"א הוי קפידא אף אם לא אמר אל תתנהו אלא במקום פלוני. אבל אם אמר שיתן בעלי' או בימינו דליכא קפידא לא הוי שינוי אלא אם אמר בפירוש אל תתנהו אלא בימין. עיי"ש ועיין בתו"ג להגאון מליסא שם שהקשה ע"ז דבגיטין דס"ד ע"ב מדמה לזה הא דאמר לשליח ערוב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות דלרבנן דאמרו גבי דידה אף דל"ש קפידא דלאו בדידה תליא מילתא אמרינן דהשליחות בטילה משום דשינה ה"נ שט אין עירובו עירוב ושם פסק המחבר באו"ח סי' פ"ט דאם אמר ערוב לי בבית ועירב לו בעלי' דאין מירובו עירוב אע"ג דלא אמר אלא ואמאי כאן בעינן אלא דוקא עי"ש:
ונלע"ד ליישב דהנה הא דפשיטא לי' להמחנ"א דהיכא דליכא קפידא לא איכפת לן בשינוי בשליחות. לכאורה אינו עולה יפה לפי"מ שפירש הקצוה"ח בסי' רמ"ג כוונת הרשב"א והתוס' בנדרים דכל היכא דבעינן שליחות לא סגי בריתותא. ובעינן שיעשהו בפירוש שלית. והא דקיי"ל דזכין לאדם שלא בפניו הוא רק במזכה לחבירו איזו דבר משלי כמו בתורם משלי על של חבירו אבל בתורם משל חבירו על של שייכי בעינן דוקא שיעשהו שליח, בפירוש אף דוודאי ניחא לי' וא"כ היכא דמשנה השליחות כגון שאמר לו ערוב לי בגרוגרת ועירב לו בתמרים דעל התמרים לא עשאו שליח כלל וכן ערוב לי בבית ועירב לו בעלי' דעל עלי' לא עשאו שליח כלל נהי דליכא קפידא ואמדינן לדעתי' דניחא לי' גם בתמרים או בעלי' מ"מ כיון דלא עשאו שליח בפירוש על כך נהי דמסתמא ניחא לי' מ"מ לדעת הקצוה"ח הנ"ל לא סגי בניחותא כלל ובעינן שיעשהו שליח בפירוש והרי על התמרים או על העלי' לא עשאו שליח בפירוש. אך י"ל דהא הרשב"א כתב שם הטעם משום דדרשינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם דהיינו שיעשהו בפירוש שליח וברי"ט אלגאזי בכורות פ"א אות ז' באה"ד המתחיל והרמב"ם פ"ד מה תרומות וכו' כתב דמה אתם לדעתכם בתרומה הוא דכתיב. ובקידושין (מ"א ע"ב) שקיל וטרי הש"ס אי שליחות דכל התורה מתרומה ילפינן או מקידושין וגירושין עיי"ש וא"כ ד"ז של הקצוה"ח אם סגי בניחותא תליא אם שליחות מתרומה ילפינן או מגירושין ואמנם פשיטא לפי"ז דבקידושין וגירושין דשליחות בגופיי' כתיב ולא ילפינן להו מתרומה לא בעינן לדעתכם וסגי בניחותא גם לדעת הקצוה"ח אליבא דהרשב"א הנ"ל, וא"כ ממילא מיושב קושית התו"ג הנ"ל דהש"ס מביא שם בהא דעריב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות תני חדא עירובו עירוב ותני אחריתא אין עירובו עירוב. וע"ז קאמר דמאן דתני אין עירובו עירוב אף דאינו מקפיד ס"ל כר"א דגם בגט אף היכא דליכא קפידא השליחות בטילה. וא"כ אם בגט דלא כתיב בי' לדעתכם וסגי בניחותא אף בלא עשאו שליח בפירוש מ"מ שינוי בשליחות גרע טפי ולא מהני מכ"ש בשאר דברים דיש סברא לומר דמתרומה ילפינן דלא סגי בניחותא וודאי השליחות בטילה. ומאן דתני עירובו עירוב משום דס"ל כרבנן דבדידה דליכא קפידא לא הוי שינוי. וס"ל ג"כ דשליחות דכה"ת לא ילפי' מתרומה רק מגירושין וסגי ג"כ בניחותא וליכא קפידא. וא"כ כ"ז רק לאותו התירוץ דהוכרח לתרץ הברייתות דסתרי אהדדי מוכרח לתרץ עפ"י סוגיית הש"ס דבקידושין הנ"ל דלמסקנא שם שליחות דכה"ת מקידושין וגירושין ילפינן. אבל המחבר י"ל דס"ל כהמל"מ שהביא שם הריט"א דשליחות דכה"ת מתרומה ילפינן כפשטות הש"ס ב"מ (ע"א ע"ב) לענין מה אתם ב"ב וכו' דקאמר שם הש"ס דשליחות דכה"ת מתרומה ילפינן ולכך לענין עירוב פסק בסי' ת"ט דאף דליכא קפידא ולא אמר אלא מ"מ כיון דע"ז לא עשאו שליח בפירוש ל"מ השליחות אף דניכא לי'. אבל בהלכות גיטין לענין גט דשליחות בגופי' כתיב ולא ילפינן מתרומה שפיר פסק דאם לא אלא לא בטל השליחות כיון דליכא קפידא ובוודאי ניחא לי'. ולתרץ שני הברייתות י"ל עפי"מ שביארתי בספרי חבה"ש חו"מ תשו' כ' דד"ז אם ילפינן שליחות מתרומה הוא תלוי בפלוגתא דתנאי ואמוראי לענין מקנה דשלבל"ע וברירה עיי"ש. וא"כ י"ל דבהא נמי פליגי הני ברייתות דמאן דתני עירובו עירוב ס"ל דלא ילפינן מתרומה וסגי בניחותא. ומאן דתני אין עירובו עירוב ס"ל דילפינן מתרומה ולא סגי בניחותא ואמנם יוצא לנו מזה דבגירושין שפיר קם פסקו של הב"ש בס"ק ס"ב הנ"ל דבדבר דליכא קפידא לא בטיל השליחות היכא דלא אמר אל תתן אלא בימין וכדומה:
אמנם לכאורה עדיין הדבר במחלוקת תלוי דבסמ"ט שם פסק המחבר כרבנן דמתניתין דהאשה שאמרה קבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במק"א אינו גט ובדידה הא ליכא קפידא דלאו בדידה תליא מילתא כדמוכח בש"ס הנ"ל ואפ"ה פסק דאינו גט. וא"כ זה סותר למ"ש הב"ש בס"ק ס"ב הנ"ל. אמנם באמת הדבר במחלוקת שנוי דבסמ"ט מסיק המחבר דיש חילוק. בין אם אמרה קבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במק"א פסול. ואם אמרה הבא לי גיטי וכו' והביאו ממק"א כשר. וזה משנה מפורשת שם בדס"ה ע"א והוא מחלוקת ר"א ורבנן ופירש הר"ן שם דמש"ה הבא לי וכו' כשר דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו שם אינה מקפדת כלל כשמביאו ממק"א וא"כ בע"כ ברישא דקבל לי במקום פלוני וכו' פסול משום דמקפדת שאינה רוצית להתבזות שם ואף דקאמר הש"ס דבדידה ל"ש קפידא כיון דלאו בדידה תליא מילתא היינו דאינו כ"כ קפידא כמו בבעל אבל מ"מ קצת קפידא מיהא הוי וכ"מ בר"ן שם ד"ה גרסינן וברש"י על הש"ס דס"ה ע"ב ד"ה הא והא רבנן. וא"כ אכתי מוכח דהיכא דליכא קפידא כלל לא איכפת לן. דאל"כ אמאי הבא לי ממקום פלוני כשר אך בתוס' רי"ד שם על הדף קאמר דהבא לי כשר מטעם אחר משום דשליחות להולכה בעל משוי ולא היא והלכך אע"ג דקאמרה במקום פלוני אין בכך כלום שאין זה שליחותה אלא שלוחו עיי"ש וכן הביא בפרישה סי' קמ"א הנ"ל אות פ"ח בשם הרב המגיד. ומביא ג"כ פירוש הר"ן עיי"ש:
ואמנם לפי פירוש התוס' רי"ד והה"מ א"צ להוציא דברי הש"ס מפשטן ולדחוק ולומר דבדידה נמי שייך קפידא. אלא די"ל כפשטות דברי הש"ס דבדידה ליכא קפידא כלל. ואפ"ה פסול כיון דשינה בשליחותו והא דהבא לי כשר משום דאין זה שלוחה אלא שלוחו דשליח להולכה בעל משוה והבעל הא לא אמר במקום פלוני וא"כ לכאורה ד"ז דשינוי בלא קפידא במחלוקת תלוי. אך עיינתי אח"כ בתוס' בי"ד שם לעיל מיני' כתב בפירוש דקבל לי במקום פלוני הפסול משום דמקפדת דאינה רוצית להתבזות במק"א. וא"כ גם הם ס"ל דהקפידא תליא מילתא אלא דבהבא לי קושטא דמילתא קאמרי דבלא"ה כשר משום דאין זה שליחותה וא"כ לכאורה בגירושין ליכא מאן דפליג על הב"ש הנ"ל דהיכא דליכא קפידא כלל לא הוי שינוי בשליחות. ואמנם אף אם נאמר דגם בגירושין הוי שינוי בשליחות אף דליכא קפידא מ"מ נראה דבנ"ד ליכא האי חששא כלל משום דלכאורה פשטות הש"ס דגיטין הנ"ל משמע דבדידה ל"ש קפידא כלל אף באמרה קבל לי גיטי דאל"כ מאי מדמה הש"ס כלל פלוגתא דערוב לי בתמרים וכו' לפלוגתא דרבנן ור"א בקבל לי גיטא מנ״ל להש"ס לשקול דקפידא דתמרים וגרוגרות דומה לקפידא דקבל לי גיטי כדמתמה ע"ז הר"ן בעצמו שם בד"ה גרסינן בגמ' ובשלמא ע"א דקבל לי גיטא ליכא קפידא כלל ואפ"ה ס"ל לרבנן דשינוי בשליחות פסול מדמה הש"ס לתמרים וגרוגרות דס"ל להש"ס דתמרים וגרוגרות ליכא ג"כ קפידא אבל אם אמרינן דבעינן קפידא אלא דאינו דומה קפידת האשה לקפידת הבעל א"כ כיון דיש חילוק בין הקפידות מנ"ל להש"ס לשקול דקפידא דגרוגרות ותמרים דמי לקפידת האשה ולא לקפידת הבעל כדמתמה הר"ן:
ואמנם לפי"ז א"כ תקשי אמאי בקבל לי גיטא פסול לרבנן והבא לי גיטי כשר ומ"ש התוס' רי"ד דשליח להולכה הבעל משוי ולא האשה זה אינו מוסכם לכאורה דהא הב"ש בסי' ק"מ סק"ד הביא בשם הרמב"ן והרשב"א דשליח הובאה הוי שליח דידה אלא דהוי כתנאי שלא יחול הגט עד אותו זמן וא"כ באמרה הבא לי גיטי הוי ג"כ שליח דירה אליבא דידהו ולכן נ"ל טעם אחר לחלק בין קבל לי גיטי להבא לי גיטי והוא דבע"כ עיקר הטעם דאפשר לומר דאף בלא קפידא פסול משום דע"ז לא נעשה שליח מעולם כמש"ל והרי עשה בלא שליחות הבעלים כמו עריב לי בהתמרים ועירב בגרוגרת על גרוגרות לא נעשה שליח מעולם וכן תן לה גט במקום זה ונתן לה במקום אחר נתינתו שם הי' שלא בשליחות הבעל אבל הבא לי גיטי ממקום פלוני הרי עשאתו שליח על הכל ליקחו שם ולהביאה אצלה וא"כ נהי דשינה בשעת קבלתו מ"מ אח"כ כל ההבאה עשה בשליחותה ומבואר בסי' קל"ח דנתן לה גט בשעה שהיא ישינה וננערה ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת אף שלא חזר ונטל מידה אף דבשעת שינה לאו בת גירושין היא לא הוי כטלי גיטך מע"ק עי"ש בב"י ובד"מ סי' קל"ט לענין נתן לה מתחילה בתורת פקדון מ"ש בשם הר"ן וכ"כ בשמו הב"ש סי' קל"ט סק"ב. ועוד יותר דומה לזה מ"ש הב"ש בסוס"י קל"ט סקכ"ט לענין אם נתן ביד עבדה כשאינו כפות ואח"כ נעשה כפות והיא עומדת אצלו והגט עדיין ביד העבד היא מגורשת עי"ש הרי אף דמתחילת הנתינה לא הי' אז ראוי לגירושין מ"מ כשר אח"כ ולא הוי כטלי גיטך מעג"ק ה"נ נהי דהשליח בתחילת קבלתו מהבעל שינה בשליחותו ולא נחשב אז שלוחה מ"מ אח"כ בשעה שמביאה אצלה כבר הוא שלוחה דהרי עשאתו מתחילה שליח בין לקבל מיד הבעל ובין להביאה אח"כ אצלה וזמן חלות הגירושין הוא אח"כ כמ"ש בשם הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ושפיר מתגרשת אח"כ דאז שפיר הוא שלוחה ונתקיים מחשבתה עכ"פ בסוף השליחות משא"כ בקבל לי במקום פלוני דחלות הגירושין באותה רגע שהוא מקבל מיד בעלה ואז אינו שלוחה דהיא אמרה שיקבל במקום אחר ועל מקום זה לא נעשה שליח מעולם לכך שם אינה מגורשת:
ונ"ל דומה לדין זה הא דמחלק הש"ס בשבת (צ"ז ע"ב) בין נתכוון לזרוק שמנה וזרק ארבע לנתכוון לכתוב שמעון וכתב שם משמעון דזה מיקרי נתקיים מחשבתו דכשנתכוון לכתוב שמעון נתכוון לכתוב שם משמעון ג"כ דא"א לכתוב שמעון אם לא שיכתוב קודם שם משמעון אבל כשנתכוון לזרוק שמנה לא נתכוון כלל שתנוח בסוף ארבע וכשלא זרק רק ארבע ונעשה שם ההנחה לא נתקיימה מחשבתו כלל עי"ש היטב ברש"י ובגמ' וא"כ ה"נ כשאמרה הבא לי גיטי ממקום פלוני הרי היתה מחשבתה בין על הקבלה מיד הבעל ובין ההבאה דאח"כ א"כ נהי דלא נתקיים מחשבתה בשעת הקבלה עכ"פ בשעת הבאה נתקיים מחשבתה והוי אז שלוחה וא"כ מעתה מכ"ש בנ"ד נהי דהבעל עשה שליח לנתינה ושליח להולכה והשליח להולכה הי' צריך לכתחילה לקבלו מיד השליח לנתינה ושינה וקיבלו מיד אח"כ עכ"פ הולכה דאח"כ לא נתבטלה ועושה בזה שליחותו של הבעל ומה שקיבלו מיד אחר זה אינו מזיק בדיעבד דבדיעבד אף אם השליח להולכה מקבלו מעג"ק כשר כמבואר בראשונים ועיין בתשו' שב יעקב הנ"ל דמחמיר רק לכתחילה וא"כ ברור בעיני דשפיר לא נתבטלה שליחותו. אמנם כ"ז אם נאמר דהבעל לא קפיד ע"ז אבל אם נאמר כדעת המשכנות יעקב וכהרא"י שהביא מגט מקושר דכל שהמנהג הוא כן הוא מקפיד שיעשה כהמנהג א"כ י"ל דל"מ מה שבסוף ההולכה הוא שלוחו דכיון שהוא מקפיד בדבר י"ל דכל השליחות הוא בטעות מתחילה ועד סוף דאם הי' יודע שישנה מהמנהג לא הי' עושה שליח כלל. אמנם בנ"ד הדבר רחוק מהשכל שהבעל יקפיד ע"ז שיקבל מיד השליח לנתינה דהבעל אינו בקי בדינים כלל וכוונתו רק לפוטרה מחליצה וכל מה שעושה בציווי המסדר הוא רק מצוות אנשים מלומדה ולו אין נ"מ בדבר וא"כ אם שינה בדבר שבדיעבד כשר לא איכפת לי' להבעל כלל בזה ובלבד שיהי' כשר לדעת הרב המסדר כמו שאומר בשעת אמירתו להסופר ולהשליח וכמש"ל בשם הברית אברהם סי' צ"ח הובא בפת"ש הנ"ל ומה שקשה מגט מקושר י"ל אחת משתי אלה או דס"ל דהיכא דאינו מקיים כלל השליחות ומה שהוא עושה ע"ז לא נעשה שליח בזה פסול אף היכא דליכא קפידא ומש"ה כשדעתו לכתוב מקושר וכשהשליח כותב פשוט ע"ז לא נעשה שליח מעולם אבל בנ"ד דבהולכה עושה שפיר שליחות הבעל כמש"ל וקפידא ג"כ ליכא דלא איכפת לי' להבעל כלל בזה שפיר השליחות קיים. או י"ל דג"פ ומקושר שאני דנעשה הכל לטובת הבעל משום תקנת כהנים וכמבואר בש"ס שם בפ"ג הנ"ל. וא"כ י"ל דהבעל עצמו מקפיד בזה דבמקום שכותבין מקושר י"ל דדעתו ג"כ לכתוב מקושר כדי שלא יהי' נגמר הגט כ"כ מהרה ויוכל להתיישב בדבר וכן להיפך לפעמים רוצה שיהי' הגט מהרה אולי לא יוכל אח"כ למוסרה לידה וא"כ הוי דבר שהבעל עצמו מקפיד אבל בשאר עניני פסולי לכתחילה דנוגע רק לענין הדין דהש"י מחמיר שגם בשליח להולכה אין יכול ליטלו מעג"ק רק מיד הבעל או שליחו אבל הבעל אין לו נ"מ בדבר וכוונתו רק לטובת אשתו לפוטרה מחליצה וודאי לא איכפת לי' באיזו אופן נעשה ובלבד שיתירה בגט זה מחליצה וא"כ כיון דקפידא ליכא ושינוי בשליחות ג"כ ליכא כמש"ל דעכ"פ השליחות להולכה נעשה בשליחות הבעל אין טעם לפסול הגט כלל ומ"מ חלילה לסמוך ע"ד בזה שעניני השליחות הם מקצוע גדול בש"ס וכמה חלוקים בדבר ולכן אם יסכימו אתי עוד שני רבנים גדולים מפורסמים בהוראה וביראת ד' גם אנכי דרינא בעדם אם א"א להשיג חליצה בניקל ושלו' על דייני ישראל:
והנני בזה דו"ש.
דוד מנחם מאניש באבד אבדפ״ק.