אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן ע

סימן סט

ב״ה.

שוכט"ס לכבוד תלמידי הרב החריף ובקי משנתו זך ונקי כהן שדעתו יפה כש"ת מו"ה צבי הכהן שווארץ נ"י אבד"ק בוקשעוויץ.

הנני עתה לקיים הבטחתי בדבר ההיתר של האברך ר חיים ב"ר יודא האללער מקהלתו. ומסיבות שונות וטרדות רבית לא יכולתי להשיב עד כה. ועתה עיינתי בהגב"ע של הבד"צ דק"ק סטריא. המעידים על האשה, שהיא במחלת מרה שחורה ר"ל. ומפחדת מקול עלה נדף ויריאה לאכול ולשתות שאומרת ששמו סם המות בכל המאכלים והמשקים וסוגרת בלילה כל הדלתות והחלונות בכמה מפתחות. וכהנה וכהנה ומקיצה אותו בלילה בכ"פ בקולות של בהלה ופחד. שא"א צו לישן. עד שנחלש עי"ז. ושואל ומבקש התרה להתיר לו לישא אחרת. והנה היתר נשתטית מבואר בש"ע אה"ע סי' א' אבל אינו מבואר גדר נשתטית. וסתם שוטה האמור בכ"מ הוא שיש לו סימני שוטה המבוארים בחגיגה (ד"ד) ובס"ת שם ס"ק ט"ז מביא בשם הגאון מהרי"א מטיקטין דעכ"פ יש לסמוך על הרמב"ם דס"ל דגם בכל שוטה דעלמא ל"ב דוקא הני סימנים דפ"ק דחגיגה אלא כל שדעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אף שמדבר ושואל כענין בשאר דברים הוא בכלל שוטה עיין ח"מ סי' ל"ה וב"י אה"ע סי' קכ"א. ועיין בתשו' ד"ח ח"א אה"ע תשו' נ"ג להאריך בענין זה וכתב שד"ז במחלוקת שני'. לדעת הרמב"ם אם הוא שוטה אף לדבר אחד הוי שוטה לכל דבריו. ולדעת המרדכי בעינן שאותו הדבר יהי' אחד מהד' דברים שבפ"ק דחגיגה הנ"ל. אבל אם אינו מהד' דברים. לא הוחזק לשוטה ע"י דבר אחד. אם הוא פקח לשאר דברים עיי"ש. וא"כ בנ"ד נהי דהיא שוטה להא מילתא שאומרת שיש סם המות בהמאכלים ובנהרות מ"מ כיון שאינו מהדברים דפ"ק דחגיגה הנ"ל. ולשאר דברים היא פקחת לדעת המרדכי הנ"ל אין דינה כשוטה ואמנם לפימ"ש הב"ש שם בס"ק כ"א דבתקנתא דר"ג היכא דיש פלוגתא אזלינן בתר המיקל. ה"נ יש לסמוך על הרמב"ם דבד"א נעשה שוטה אף דהוא פקח לשאר דברים:

אך בפ"ת שם מביא דברי הנוב"י מהדו"ת יו"ד תשו' קמ"ו משמע דתלוי העיקר אם אינה ראוי' לתשמיש ע"י בדיקת חברותי'. וטעמו נראה דלענין תקנת ר"ג מ"ש דמקילין בנשתטית דוקא יותר משאר מומין דאין מתירין כדאיתא ברמ"א סוסי' קי"ז. ואין לומר דנשתטית הוא מאותן מומין שכופין אותו להוציא, דאז גם בדידה ליכא תקנתא דר"ג כמ"ש הרא"ש בתשו' לענין נכסה שהביא המחבר שם בסי"א ז"א דהא כתב המחבר בסי' קנ"ד ס"ה דאיש המשתטה מידי יום יום והאשה אומרת שא"א לקבל מפני שהוא מטורף ויראה שלא יהרגנה בכעסו דאפ"ה אין כופין אותו להוציא שאין כופין אלא באותן שאמרו חכמים. הרי חזינן דמשתטה אין זה מהמומין שכופין אותו להוציא ונכפה שאני משום דאיכא סכנתא לדידה כמ"ש הב"ש שם סוף סק"ט בשם תשו' הרא"ש. ואף דבע"כ לא איירי בשוטה גמור דא"כ בלא"ה אינו יכול לגרש ז"א חדא דהא שם איירי כשנשאה כך וא"כ י"ל דכשם שכנס וכו' ועוד מסיום דברי המחבר דאין כופין אלא באותן שאמרו חכמים. ממילא שוטה דלא מוזכר. מנ"ל דכופין ולכך שפיר תלה הנוב"י באם ראוי' לתשמיש. דכיון דאינה ראוי' לתשמיש דעיקר האישות תלוי בזה. מש"ה אמרינן דבכה"ג וודאי לא תיקן ר"ג וא"כ בנ"ד כפי הנראה ראוי' היא לתשמיש ע"י בדיקת חברותי'. אולי אין להתיר. ובפרט לפי"מ שהביאו האחרונים בשם ס' מעשה טובי' דחולי מרה שחורה אין זה בכלל שגעון. רק שהם שרוים תמיד בעצבות ופחד אבל יש בהם דעת לכל מילי מנ"ל דזה נכלל בהיתר נשתטית. אף דזה וודאי צער גדול להבעל מ"מ ע"ז הא כבר כתב הנוב"י הנ"ל דאין אנו נזקקין לו להתיר בשביל זה:

איברא די"ל הא דשרינן בנשתטית יותר משאר מומין הוא משום כיון דעיקר תקנת ר"ג הי' כדי שיהי' שלו' בין בעל לאשתו. שידורו יחד. שלא יהי' קנאת צרתה בנתיים ושלא יוכל להוציאה בכ"מ שירצה, ומצינו בש"ס יבמות דאף דלקטנה וחרשת תקנו רבנן נשואין מ"מ לשוטה לא תקני. שלא יתקיים תקנתם דאין אדם דר עם נחש בכפיפה. ולהכי אמרינן דמסתמא גם ר"נ לא תיקן בשביל שוטה שידורו יחד. שא"א שיתקיים הדבר. כמו שלא תקנו חז"ל בעלי הש"ס מה"ט קידושין לשוטה. וא"כ כמו לענין קידושין לא פלוג רבנן וסתמא אמרו דאין קידושין לשוטה. והיינו בשיטה האמור בכ"מ. וממילא לדעת הרמב"ם הנ"ל. גם שוטה לדבר אחד בכלל זה. ה"נ לענין תקנת ר"ג אין לנו לחלק רק כל שדינו כשוטה לענין גיטין וקידושין. הוי לה נמי דין נשתטית לענין תקנת ר"ג וכבר כתבתי דלענין תקנת ר"ג אזלינן לקולא. ויש לסמוך על דעת הרמב"ם. דשוטה לד"א הוי שוטה לכל מילי:

אך יש סברא ג"כ להיפך. די"ל טעם אחר דהתירו בנשתטית יותר משאר מומין עפי"ד הנוב"י מהדו"ת אה"ע תשו' ק"ד דגם אחר תקנת ר"ג מ"מ היכא דיש טעם לכופה שתקבל גט כופין אותה עד שתאמר רוצה אני. ואין זה נגד תקנת ר"ג דכיון שאומרת רוצה אני לרצונה מיקרי כמו באיש דמדאורייתא אינו מגרש שלא לרצונו ואפ"ה לפעמים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. דזה לרצונו מיקרי דכיון דמצוה לשמוע דברי חכמים הוי כמו תלוה וזבין כמ"ש התוס' בב"ב דמ"ח. ודברי הנוב"י אלו הם קילורין לעינים. וא"כ מעתה י״ל דבכל מומין א"צ להתיר תקנת ר"ג לישא ב' נשים או לגרשה שלא מדעתה כלל. דכיון שדינה מחמת המומין לכופו להוציא. ה"נ במומין דידה. אפשר לעשות בהיתר שלא לבטל תקנת ר"ג. רק לכופה עד שתאמר רוצה אני. אבל בנשתטית שא"א לכופה לקבל ג"פ. דשוטה אינה מתגרשת מש"ה הכריחו למצוא תקנה להתיר תקנת ר"ג ע"י ק"ר לישא אחרת וא"כ מעתה תלוי הדבר אם יכולה לשמור עצמה וגיטה דאז יכולין לגרשה. אז אין לנו להתיר לישא אחרת:

אמנם באמת ז"א כלל. דהא דיכולין לגרש אשה שיכולה לשמור עצמה או גיטה היינו מדינא דש"ס דאשה מתגרשת שלא לרצונה. אבל לאחר תקנת ר"ג דאינה מתגרשת אלא לדעתה. רק שנאמר שכופין אותה עד שתאמר רוצה אני דזה מיקרי לדעתה א"כ כ"ז היכא דהיא בעלת דעת לכל מילי למו"מ ולקידושין. אבל אם היא שוטה לכל מילי. רק דיכולה לשמור עצמה. מ"מ אין לה דעת להתרצות. וצריכין לבטל תקנת ר״ג. א"כ ממילא יכולין להתיר ג"כ תקנת ר"ג לישא אחרת דהרבה סוברין דזה קיל יותר. ומעתה אף אם נאמר דחדר"ג הוא דאורייתא ולא אזלינן בה לקולא ודלא כהב"ש הנ"ל. מ"מ כאן ממ"נ יש להקל כהרמב"ם הנ"ל. דממ"נ מותר. אם הוא כדעת הרמב"ם דשוטה לד"א הוי שוטה לכל מילי. א"כ אינה יכולה להתגרש מחמת תקנת ר"ג. ומוכרחין להתיר התקנה. ואם נאמר דמספק א"א להתיר התקנה דדילמא אין זו שוטה. א"כ כיון דספק תקנה לחומרא. ג"כ א"א לגרשה ע"י שתאמר רוצה אני דניזל לחומרא דילמא כדעת הרמב"ם דדינה כשוטה. וא"א לכופה שתאמר רוצה אני. דאינה בת דעת ושלא לדעת א"א מחמת תקנת ר"ג. כיון דספק תקנה לחומרא. וא"כ כיון דאין לנו עצה רק להתיר תקנת ר"ג ע"י ק"ר. שוב נוח יותר להתיר לישא אחרת כנ"ל ודו"ק:

כ"ד דוש"ת

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה