חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן סט
ב"ה.
שלו' אשיב לכבוד הרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי מלא וגדוש. מוה"ר שרגא זאב נ"י אבד"ק עיר ישן יצ"ו.
מכתבו מגילה עפה עם חד"ת שאלת חכם חצי תשובה לנכון הגיעני ואין ביכלתי עתה לטייל ארוכות וקצרות ולישא וליתן במלחמתה של תורה כראוי אך יען שכת"ה כותב שהוא דבר מצוה ונוגע לצער אלמנה ויתומה מוכרח אנכי להשיב אך בקצרה על אחד שנשתדך עם עלמה יתומה ועתה יצא עלי' קול שזינה עם אחותה ושואל כת"ה אם יוכל לישא משודכתה משום הנטען על האשה שאסור באמה ואחותה זכו' כמבואר ביבמות (כ"ו ע"א וצ"ג ע"א):
והנה כת"ה האריך בזה מאד ואנכי מוכרח לקצר. ואומר רק צדדי היתר שאפשר למצוא בזה. חדא לפימ"ש המל"מ פ"ב מהא"ב הי"א להתיר אם הי' באונס משום דד"ז הוא רק גזירה בעלמא ואין לך בו אלא חידושו וא"כ לפימ"ש המרדכי בכתובות בה"ג שם אות רצ"א אחר שהאריך שם דזיקה דלא קיימא ליבום קיל סיים שם וז"ל מיהו איכ"ל דזיקה דקיימא ליבום לא פקעה אלא בקידושי דאורייתא אבל זיקה דלא קיימא ליבום אפילו שידוכין מיפקע להו לענין שלא תאסור המשודכת עליו קודם חליצתה של זו עכ"ל עיי"ש. וא"כ ה"נ כיון דנשתדך עם אחותה בהיתר מקודם זמן רב אין כח בגזירה קלה זאת לאסור עליו משודכתו ואין לך בו אלא חידושו בפנוי' בעלמא ולא במשודכת הא חדא. ועוד עפי"ד הר"י שהביא הב"ש בסי' י' דבקינו וסתירה לבד אין כופין אותו לגרשה והב״ש הקשה מנ"ל הא ונלע"ד דטעמו של הרי"ו הוא משום דהנה כל האיסורים שבתורה יש בהם שני חלקים האחד הוא האיסור שעל קרקפתא דגבריא שאסור לעשות הדבר ההוא. השני הוא הציווי על הב"ד שמצווים להפרישו משום דכל ישראל ערבים זל"ז והב"ד הם שלוחי דכל ישראל. והנה בכל איסורי תורה קיי"ל דספיקא לחומרא אמנם היכא דאם נחמיר איכא ג"כ איסורא אמרינן בהא דשוא"ת עדיף דמה"ט על ספק אין מביאין קרבן אף דסד"א לחומרא משום דאם יביא איכא איסור חולין בעזרה כמבואר ברמב"ם פי"א מה' שגגות ה"ב עיין רי"ט אלגאזי בכורות פ"ג אות ל"ט ד"ה גרסינן וכדקיי"ל גבי פלוגתא דר"א ור"י במתן ד' במתן א' דשוא"ת עדיף עיין עירובין (ד"ק) ומה"ט קיי"ל בכל ספק איסור דאורייתא דפטור ממלקות דנהי דאיכא חיוב מ"ע על הב"ד לדון דיני מלקות ומיתה וספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ הא איכא ג"כ ספק איסור משום לאו דחובל בחבירו משום הכי מוכרחים הב"ד להיות שוא"ת ומה"ט ג"כ בספק ממון אין הב"ד מוציאין מיד המוחזק דדילמא הוא פטור ועוברין הב"ד בלאו דלא תגזול וא"כ שפיר כתב הרי"ו דבקינוי וסתירה לבד דלא הוי רק ספיקא אין הב"ד כופין להוציא דדילמא היא מותרת והוי גט מעושה שלא כדין ולכן אין הב"ד יכולין לעשות מעשה לכופו להוציא וא"כ ה"נ לפי המבואר בסנהדרין (דנ"ז ע"א) דב"נ שיחד שפחה לעבדו ובא עלי' נהרג משום גזל עיי"ש ברש"י ד"ה נהרג אף דאין איסור אישות בה מ"מ משום גזל איכא ביחוד בעלמא שיחדה לו מכ"ש בבנות ישראל הקדושות שנשתדכה לו בשידוכין וידוע שיש בזה חרם הקהלות וודאי אסור להפקיע ממנו בע"כ ואיכא איסור גזל בדבר. ובפרט ביתומה שצערה מרובה וכת"ה כותב שאין לה שום מראה מקום לינשא לאחר וודאי אסור להב"ד להפקיע ממנו מספק כיון שהוא עומד וצווח וטוען טענת ברי שלא זינה מעולם עם אחותה אין הב"ד נזקקין לזה כלום כמו בממון שאין הב"ד נזקקין להפקיע ממון מספק והב"ד צריכין להיות בזה שוא"ת ואף להב"ש שחולק על הרי"ו הנ"ל וס"ל דגם בספק כופין להוציא היינו שם בספק סוטה דהוא דאורייתא והכתוב עשאו כוודאי וגם אין הבעל אומר ברי שלא זינתה. משא"כ כאן דהוא אומר ברי שלא זינה וגם הד רק גזירה דרבנן י"ל דכ"ע מודו דאין ב"ד נזקקין לבטל שידוכין מספק דאם באמת מותרת לו כדבריו איסורא עבדי לבטל שידוכין שלא כדין ואף אם נאמר דב"ד יכולין להפקיע זכות של אדם לצורך כמו דאמרו הפקר ב"ד הפקר מ"מ הא כתבו התוס' ביבמות (ד"צ ע"א) ד"ה אזיל דאין הב"ד יכולין להפקיע את זכות מי שלא פשע וה"נ מה פשעה העלמה היתומה אם אחותה זינתה ואין יכולין להפקיע זכות שידוכין שלה. ומלבד זה כיון דלא הי' כאן רק קלא בעלמא אף דהב"ש בסי' י"א סק"ז כתב דסגי בלעז בעלמא מ"מ במחבר שם מוזכר רק עידי כיעור וכן ראיתי במנחת ביכורים על התוספתא בש"ס ווילנא פ"ד דיבמות אות ה' דהנטען היינו בעידי כיעור. ואף דברש"י ביבמות (כ"ד ע"ב) על המשנה דהנטען מהשפחה פירש"י הנטען שטוענין עליו דברי לעז מ"מ בדצ"ו ע"א על הנטען מאשה אסור בקרובותי' פירש"י הנחשד ויצא עליו קול משמע דתרתי מילי נינהו ובענין תרוויי' כמו שהביא גם כת"ה בשם החת"ס, והחילוק שביניהם מובן היטב דשם בנטען על השפחה דהאיסור הוא דאם ישאנה יחזק בעצמו הלעז והקול שיצא עליו א"כ אדרבא כל שהי' בתחילה חשד יותר קען יותר יש איסור שישאנה שבזה יחזק החשד ויביא עצמו לחשד שעבר על השפחה ויש חילול השם בדבר ולכך כיון דאין אנו צריכין החשד שבתחילה לראי' על אמיתות הדבר שבא עלי' שאדרבא אם לא בא עלי' יש יותר איסור שיביא עצמו לידי חשדא חנם והייתם נקיים וכו' כתיב. לכך סגי בקול בעלמא משא"כ בנטען על א"א או על אשה לענין איסור קרובותי' דהאיסור הוא רק אם אמת הדבר שבא עלי' בתחילה דאז אסורה על הבועל וכן שמא יבוא עלי' גם אח"כ כשתהי' קרובותי' וכמבואר בראשונים משום דהי' אתה כבר בקירוב בשר ולבו גס בה חיישינן לה. וא"כ כיון דצריך ראי' על אמיתות הדבר שפיר י"ל דלא סגי בלעז רק בחשדא דכיעור גם קול. כנ"ל נכון בכוונת רש"י. וא"כ כאן דלא הי' רק קול בעלמא וגם איכא אויבים דמפקי לקלא כמ"ש כת"ה וגם מיתר הטעמים שכתב כת"ה הנני גם אנכי לאצטרופי בהדי' להתיר להעלם הנ"ל שישא משודכתו והשי"ת יצילני משגיאות ומכל מכשול ותקלה:
כ"ד ידידו דוש"ם.