חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן סח
ב"ה פה כפר לעזיען (שווייץ) תרצ"ד.
כוח"ט וכט"ס לכבוד חתני הרב הגדול החו"ב שהיו"ח וכו' מו"ה אורי שרנא פייבל נ"י אבד"ק בווזאנאב.
מכתבך בצירוף מכתב ש"ב הרב ר' אפרים זלמן נ"י מניויארק נכון הגיעני ואף שקשה עלי לכתוב במטתי מכ"ז למען המצוה אנכי דוחק א"ע לכתוב הנה בדבר העגונה מה ששלחתי להראב"ד מלבוב הנ"ל אך לסניף אמנם גם בל"ז דעתי להתיר עפ"י המעטריקענצאגניס והשפיטאל ואף שבאמת המעטריקעד פיהרער משם הוא מהנאורים ופסול לעדות מחמת עבירה מ"מ הוי בכלל ערכאות דירא לאוריע נפשי' וכדעת החת"ס ואף שרבים חולקים עליו כמבואר בתשו' ד"ח מ"מ המעיין בתשו' ד"ח שם יראה דלא שייכי כאן הני טעמי דכשרים שכותבים בהפנקס הם עצמם אינם יודעים רק מה ששומעים מפי אנשי חיל שהממונה ע"ז שואל אותם בכל עת מי נפל במלחמה והם משיבים א"כ הוי מפי עכו"ם שאינו מסל"ת שמשיבים ע"י שאלה מהממונה וזה גרע משאר עכו"ם כמבואר בתשו' הר"ן שבב"י דמה שמשיבים להשופט הוי כמתכוון להעיד וכ"ז ל"ש כאן בהמעטריקענ פיהרער אינו הולך ושואל מי מת רק כפי הענין שבכאן שמת בשפיטאל. מודיע תיכף מי שמשמש באותו חדר להממונה שבשפיטאהל שפב"פ מת והוא שולח תיכף להודיע להממטריקענאמט שיתנו צעפעל ורשות לקוברו כי כן החוק והוא רושם כ"ז בפנקס המעטר קאות ואותו המשמש המודיע להממונה אין לחוש שמשקר. אף אם הוא מפס"ע או עכו"ם דהרי מתו מוטל לפניו באותו בית והד"ר הולך לבחון אם הוא מת ומצויין שם רבים המשמשים והרופאים ואיך אפשר שיבדה מלבו לומר בשקר פב"פ מת מי איכא מדעל"ג יותר מזה שיתברר תיכף שקרו שכתב הריב"ש דבכה"ג כ"ע מודה דנאמן מדאורייתא באופן שחשש הזה של הד"ח ליתא כאן. אך החשש השני שכתב שם דגם בערכאות בעינן דידוע דל מקבלי שוחדא ואם לאו חיישינן דלמא נתן הבעל שהי' מאנשי הצבא שוחד להממונה שיכתוב בפנקס שמת כדי שיוכל להציל עצמו ולברוח מהצבא ולא יחפשו אחריו ולכן גם בנ"ד אולי איכא למיחש כיון דהאיש הזה הי' ג"כ מאנשי החיל אולי נתן שוחד להממונה מהשפיטאל שירשום בפנקס שמת כדי שיוכל להציל עצמו מהצבא והוא נתן לו צעטעל גם למנהל המעטריקא שירשום כן בפנקסו. אך כד מעיינינן יראה שגם החשש הזה אין כאן. משום דלכאורה קשיא לי ע"ד הגאון ד"ח הנ"ל הרי כל ישראל בחזקת כשרות היכא דאינו ידוע שהוא מעוברי עבירה וא"כ איך אפשר שהבעל יעשה כזאת שיתן שוחד לרשום בפנקס שמת ולא יודיע מזה לאשתו בצנעה וגם לא יבוא לביתו הרי הוא יודע שאשתו תדרוש אחריו אצל הקאמאנרא אם מת כנהוג ואם יהי' נרשם בפנקס שמת הרי היא תינשא עי"ז. כדעת רוב המתירין שהבעל בעצמו מכשיל אותה ואת בעלה השני באיסור א"א ומרבה ממזרים בישראל ואיכן הוא החזקת הכשרות של הבעל שיכשול בידים אותה ואת בעלה וירבה מחזרים בישראל ואף ונמצא שרצה להציל עצמו ממות הרי הי' יכול להודיע לה מזה בצנעה שלא תבוא לידי מכשול דבשלמא מה שאין אנו מתירין עי"ז שעבר זמן רב ולא נשמע ממנו ולא אמרינן אם הוא חי וודאי הי' בא או הי' מודיע לאשתו דשם אינו מכשול אותה כלל דאדרבא כיון שיודע בעצמו שהוא חי וודאי לא תוכל לינשא שלא תמצא לה עדות שקר שיעידו שמת דלא חשידי ישראל להעיד שקר ולמה שתשאר עגונה אינו חושש שאולי יש לו טעם שעתה אינו יכול לבוא לביתו ודעתו לבוא אח"כ אבל שיעשה מעשה שיביא אשתו לידי מכשול שוודאי תינשא כשיהי' נכתב בפנקס שמת מאן לימא לן דחיישינן לזה:
אך צ"ל בכוונת הד"ח הנ"ל באיזו פנים או שהי' אז כמו שהי' נהוג בימים הראשונים שגם אחר כלות המלחמה כשהמלכות נשאר קיימת היו עונש גדול על מי שברח מהמחלמה או עשה איזו רמי' וא"כ כשהבעל ברח לנפשו ועשה רמי' כזאת שפעל לרשום אותו בפנקס המתים הי' ירא לנפשו גם עתה לבוא לביתו וגם להודיע לאשתו יוכל להיות שהי' ירא דחברך חברא אית לי' ויוודע מקום שהוא שם ויוכל לבוא לידי סכנה משא"כ עכשיו שידוע לכל שאין שום עונש ואין שום פחד וחשש סכנה לכל שברחו מהמלחמה וודאי כיון שידוע שהבעל הי' איש כשר ומחסידי פשארטקוב אם הי' בחיים והי' יודע בעצמו שפעל בשאימאל לרשום אותו בפנקס המתים הי' ממהר עכשיו להודיע לאשתו שלא תינשא עי"ז והקולר יהי' תלוי בו וגם לפי מה שאמר לי אחי הרב הגאבד"ק פאדוואלאפשירין בדברו אתו מזה שכוונת דברי הד"ח הוא לחוש שמא הבעל נתן סתם שוחד לשר הצבא שיניח אותו לברוח באיזה עצה שיוכל והוא מעצמו כתב בפנקס שמת והבעל לא ידע מזה ג"כ בנ"ד אין שייך החשש הזה דבשלמא בין שרי הצבא יכולים לעשות עצה אחרת דהיינו לכתוב שנשבה וכדומה אבל כאן שהי' מונח בביה"ח העברית שבלבוב שאין להם שום שייכות עם הצבא וכן המעטריקענאמט ובידם אין לעשות מאומה רק זאת לכתוב עליו שמת ואם הי' נותן שוחד לכתוב עליו שמת הרי בידיעתו נעשה וודאי הי' מודיע זאת אח"כ לאשתו שלא תבוא לידי מכשול, וגם עוד בה שלישית מה שיש לומר בכוונת דברי הד"ח. די"ל דאין נאמנות להבעל בענין זה משום שהוא נוגע די"ל דענ"ב ורוצה לישא אחרת ולכן בכוונה עושה שתסבור היא שמת ולא תרדוף אחריו ולא תדרוש עליו שתדע מקומו אי'. הנה מלבד שתלוי במחלוקת האחרונים הנוב"י והחולקים עליו אם יש לפסול עדות אשה משום נגיעה ולדעת הע"ש שבש"ך חו"מ סי' ל"ו דפסול נוגע הוא רק מטעם קרוב והטעם משום דכל אדם בחזקת כשרות ואין חוששים שישקר משום איזו נגיעה רק כיון דנוגע לו אדם קרוב אצל עצמו ופסל מגזיה"כ מטעם קרוב א"כ בעדות אשה דגם קרוב כשר גם נוגע כשר. אך אף לדעת הסוברים דנוגע פסול לעדות אשה מ"מ נ"ל דבנ"ד ל"ש ה"ט כלל דאם נאמר דכוונתו הי' לכך שתסבור שמת ולא תחקור אחריו הרי בנ"ד לא ידעה היא אז כלל שהוא בלבוב כמבואר במכתב שהשגתי וא"כ הי' לו לבקש מאת הממונה שיודיע לה שמת כדי שלא תחקור אחריו יותר משא"כ בנדון של הד"ח בפנקס של הצבא לא הי' יכול הבעל לבקש מאת שר הצבא שיודיע לה שאין זה נימוסם לכתוב מעצמם לאשתו רק כששאלה משיבין וגם הי' יודע שבכלות המלחמה ולא יבוא לביתה תדרוש מעצמה אצל שרי הצבא כנהוג ויכתבו לה שכתוב בפנקס שמת ותחדול לחקור עליו ובנ"ד אם הי' נותן שוחד לממונה של השפיטאל שיכתוב אותו בפנקס המתים הי' ממלא בקשתו לכתוב כן גם לאשתו והיו מתקיים רצונו שתחדול לחקור עליו ויוכל לישא אחרת ובע"כ שלא הי' כוונתו לזה כלל מאי אמרת שנתכוון רק להציל עצמו מהצבא הי' לו לירא שמא תחקור עליו ויוודע לה שהי' בביה"ח בלבוב וכשתשאל עליו שם ויוודע לה שנכתב בפנקס המתים ושמא תינשא לשוק עי"ז כרוב המתירים ע"י ערכאות וכדומה וא"כ נמצא שהוא מכשילה ומרבה ממזרים בישראל וזה ל"ח כש"ל באופן שלענ"ד אין שייך כאן הטעמים של הד"ח וממילא קם פסקו של החת"ס לסמוך על הערכאות וכל הממונים ששייך לא מרעי נפשיהו:
ומלבד כ"ז א"א כלל לענ"ד להעלות על הדעת שבביה"ח בלבוב שנמצא שם הרבה אנשים משמשים ורופאים וגם הרבה יהודים חלויים נמצאו שם תמיד ודרך היהודים החולים שמתוודים זל"ז ודורשים כ"א שלו' חבירו כנהוג ואם ח"ו מת שם אחד כולם יודעים מזה ואיך לא ירא הממונה לכתוב שבפ"ב מת ונתן ע"ז צעטעל להממונה על הבית החיים שיקבור את פלוני כאשר ראיתי את הצעטעל מהשפיטאל להממונה על ביה"ח שיקבור את יצחק פריינדליך ושהשיגו כבר רשיון ע"ז מהמעטריקענאמט ושיהי' הכל שקר שיצחק פריינדליך לא מת רק אחר מת והוא כתב בשקר יצחק פריינדליך והמנהג שעושים מלא רחמים בשעת הלווי' ומזכירים שם הנפטר ואיך לא יירא הממונה שיהי' אנשים מביה"ח אז ויהי' נתפס בשקרו שיאמרו הלא פלוני הוא חי ואחר מת ולכן מכל אלה נראה שאין לחוש לחששות רחוקות כאלה ובפרט שאין זה ברור שהממונה הי' אז פסולי עדות וגם איש הממונה על בית החיים הוא וודאי איש כשר ומה שבצעטיל של הממונה של השפיטאל להממונה שעל בית החיים לא הי' נכתב שם עירו זה אינו מזיק שהרי נכתב שם שהוא עפ"י רשיון מהמעטריקע ובצעטיל של המעטריקע הי' שם עירו ג"כ ולכן מכל אלה דעתי מסכמת להתיר אשת ר"י פריינדליך לישא אחר שיושיב ב"ד של ג' להתירה והשי"ת יצילנו משגיאות:
כ"ד חותנו דוש"ת מברכו בכוח"ט וכט"ס.
דוד מנחם מאניש באבד האבד"ק טארנאפאל.