חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן סז
ב״ה.
שוכט"ס לכבוד חרב הגאון החריף ובקי מוכתר בנימוסין מו"ה משה מנחם יוסף נ"י מו"צ לעדתו בק"ק לאדו יצ"ו:
מכתבו עם שאלת עגונה הגיעני ומרוב טרדותי נתאחרה תשובתי עד כה. ועתה הנני לחוות דעתי בזה. הנה בגב"ע בכל אחד בפ"ע אין עדות מספקת אך בצירוף כולם יחד אולי יהי' מקום להתיר דהנה עדות ר' דוד ב"ש אינו מעיד כלל על הריגתו. רק שבעת שהציתו את הגשר בביאליסטאק נפרד ממנו ולא שמע ממנו יותר. וגם לא העיד על שם עירו רק סתם נחמי' ראזענבערג ושהלך עם הקעך. ועדות ה' משה בן וואלף בער מעיד שהלך עם אנשים מלאדז למלחמה ובשעה שנסוגו אחור מקעניגסבערג עד ביאליסטאק ובעת שנתפוצץ הגשר בביאליסטאק שמע למחרתו שיונגערמאנן אחד שהי' אתם מלאדז והלך עם הקעך נהרג אז אבל לא הזכיר שמו כלל. ועדות זה לבד וודאי אינו מספיק כלל. כיון שלא הזכיר את שמו. ואף שאמר שהלך עם הקעך ור' דוד ב"ש אחר שנחמי' ראזענבערג הלך עם הקעך מ"מ יש לחוש דילמא עוד איש אחד מלאדז הלך עם הקעך. אך עדות היותר מועיל הוא עדותו של גרשון נאוואק שאמר שאצל הגשר נהרג ראזענבערג מלאדז שהלך עם הקעך ואף שלא אמר שמו ושם אביו. ובוודאי ראזענבערג טובא איכא בלאדז. מ"מ יש לצרף לזה עדותו של ר' דוד ב"ש שאמר שהי' עם נחמי' ראזענבערג בביאליסטאק בעת שהתפוצצו את הגשר ושהלך עם הקעך. ואף דאיכא למימר דמלבד נחמי' ראזענבערג הי' שם עוד ראזענבערג אחר מלאדז והוא שנהרג. מ"מ נ"ל דראזענבערג מלאדז הוי כשם אביו ושם עירו כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ח בשם המהרשד"ם. דשם משפחתו הוא כשם אביו. ולדיעה אחת שם בסי"ח דבתרתי סגי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ה"נ וודאי מהני שם אביו ושם עירו. וה"נ שם משפחתו ושם עירו. אלא דהח"מ שם סקל"ח מפרש דאיירי דוקא דידעינן דבעלה של זו וודאי הלך לשם ומאחר לא ידעינן אז אמרינן דאין ס' מוציא מידי וודאי. ה"נ כיון דלפי עדותו של דוד ב"ש הי' שם נחמי' ראזענבערג וודאי, ומראזענבערג אחר אין אנו יודעין אם הי' שם. א"כ אין ס' מוציא מידי וודאי. ואמרינן דלא הי' שם ראזענבערג אחר רק זה ששמו נחמי' כעדותו של ר' דוד ב"ש. ואף דר' דוד אמר רק נחמי' ראזענבערג ולא אמר שהוא מלאדז. מ"מ כיון דאין אנו מחזיקים לומר שהי' שם ראזענבערג אחר. רק אותו נחמי'. והרי גרשון נאוואק אומר שאותו ראזענבערג הי' מלאדז. וכיון דלראזענבערג אחר ל"ח מספק בע"כ דאותו נחמי' ראזענבערג הי' מלאדז. וא"כ מצירופן של העד ר' דוד ב"ש והעד גרשון נאוואק אנו למידין שהי' שם נחמי' ראזענבערג מלאדז. דהוי כשמו ושם אביו ושם עירו דמותר לכ"ע ואף דהוי חצי דבר דכ"א אינו מעיד עדות שלם. מ"מ כבר תפסו האחרונים דבעדות אשה לא איכפת לן אם הוי חצי דבר. עיין בישועי"ק סי' י"ז. וכ"מ להדיא בד"מ אות כ"א בשם הריב"ש לענין אברהם פארח. ואף דעיקר ההיתר הזה הוא רק מכח דברי הח"מ דאם אנו יודעין וודאי שאיש עם שם כזה הלך לאותו מקום. ל"ח מספק דילמא גם אחר עם שם כזה הי' שם. והרי הח"מ גופי' כתב שם דזה רק אם אין שיירות לילך שם. אבל בשירות מצויות שפיר חיישינן לאחר עיי"ש. וכאן וודאי בשעת הילוך החיילות הוי כשיירות מצויות. מ"מ כיון ששניהם אומרים שהלך עם הקעך. ועם הקעך אין הולכין רק אנשי חיל מועטין והוי כהא שכתב הרא"ש בתשו' לענין מכליף בן מלול שהביא הב"י דכיון דוודאי לא הרגוהו באם הדרך רק במקום מוצנע ושם אין שייכות מצויות. ה"נ במקום הקעך שם אין שיירות מצויות. דעם הקעך אין הולכין רק אנשים מועטים:
וגם לפימ"ש הרמ"א שם דאם איכא אומדנות מוכיחות סגי בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו לחוד. וכאן איכא ג"כ אומדנא טובה. דכיון דידעינן דבעלה של זו נחמי' ראזענבערג מלאדז נאבד ונתכסה מן העין. ומאיש אחר עם שם כזה אין אנו יודעין שנאבד. א"כ אם באנו לחשוש לאחר. אנו צריכין לחוש שאיש אחר ראזענבערג מלאדז ג"כ נאבד והוא הלך עם הקעך לביאליסטאק וגם נחמי' ראזענבערג מעיר אחרת הלך ג"כ עם הקעך ונאבד. כולי האי ל"ח ויותר מוכח שאותו הראזענבערג מלאדו הוא הוא הנחמי' ראזענבערג שאמר ר' דוד שהלך עם הקעך. ונמצא שנחמי' ראזענבערג מלאדז שהלך עם הקעך נהרג. והרי אנו יודעין שלאשה זו נאבד בעלה שהי' שמו נחמי' ראזענבערג מלאדז וודאי הוא הוא שנהרג ונאבד זכרו:
ובפרט דהב"ש בסקנ"ט מביא בשם תשו' מהר"ם דפוסק כהש"ג דבשמו ושם עירו לחוד משיאין את אשתו. ואף דוודאי כמה משה וכמה יוסף איכא בשוקא. בע"כ מטעם שכתב מהרי"א הובא בד"מ ובח"מ ס"ק הנ"ל במוסגר דכיון דלא הוחזק שנתכסה מהעין בשם זה רק בעלה של האשה זאת ל"ח לאחר. ה"נ כיון דלפי"ד העד גרשון נאוואק. ראזענבערג מלאדז נהרג ולא הוחזק שנתכסה מהעין עוד ראזענבערג מלאדז ל"ח לאחר בפרט האידנא דיש ב"ד קבוע בכל עיר והדרך שאשה שנאבד בעלה זמן רב כזה. חוקרת ע"י הב"ד. א"כ אם הי' בלאדז עוד עגונה אחת שבעלה הי' שמו ראזענבערג וודאי הי' הב"ד יודעין מזה. וגם אפשר לשאול אצל לשכת העגונות בווארשא. ששם יודעין מכל העגונות אם לא נודע שם מעגינה שהי' שם בעלה ראזענבערג מלאדז מלבד האשה הזאת. אמנם מזה אין ראי' כ"כ דדילמא הי' רווק ואין חוקרין עליו. אמנם בלא"ה כדי לצרף דעת הש"ג והמהר"ם דסגי בשמו ושם עירו בפרט דאיכא עוד רגלים לדבר מעדות של ר' דוד ב"ש שאמר שהי' שמו נחמי' ראזענבערג ובעלה של זו נחמי' שמו כמש"ל. מכל הלין נ"ל די"ל שפיר דהעדות מוכיח דנחמי' ראזענבערג מלאדז נהרג והוי שמו ושם משפחתו ושם עירו דסגי לכ"ע:
ובענין חשש נוגע הנה בנוב"י מהדו"ק בתק"ע סי' כ"ז דעתו נוטה להכשיר נוגע בעדות אשה אמנם בתשו' פנ"י תשו' ס"ד מסיק דנוגע פסול לעדות אשה משום דס"ל דפסול נוגע הוא משום דחיישינן שבשביל הנאת ממון הוא משקר ולא משום דקרוב אצל עצמו. וא"כ גם בעדות אשה חיישינן דמשקר עיי"ש. והנה ראייתו שם לא אבין. שמביא ראי' מהא דחשוד על עריות פסול לעדות אשה. דחיישינן דמעיד להנאתו. משום שרוצה לקחתה. וה"נ משום נגיעת ממון. ובאמת ראי' זו איני מכיר דהתם בחשוד על עריות חזינן דעביד איסורא משום תאוותו ה"נ חיישינן דיעיד עדות שקר. אבל סתם נוגע דלא חזינן דעביד איסורא מאן לימא לן דמשום הנאה יעיד שקר. והא כל ישראל בחזקת כשרים. שלא יעשה איסור משום נגיעת ממון. ואפשר לפרש כוונתו. די"ל דהא פשיטא לי' דכל נוגע חשוד לשקר כדחזינן דנוגע פסול לכל העדיות דאורייתא משום דחיישינן דמשקר אלא דהוה אפשר לומר דבעדות אשה ל"ח כלל למשקר משום דמדעל"ג לא משקרי אינשי. דאף עכו"ם לא משקר במדעל"ג כמבואר ביו"ד סי' פ"ו לענין ביצי עוף טהור. והא דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה. הוא משום דבאמת מה"ת הוי עדות אשה דבר שבערוה וצריך שני עדים כשרים כמו בד"מ וד"נ. אלא דחכמים הכשירו קרובים ונשים ועבדים. אבל גזלן דאורייתא לא רצו חכמים להכשיר מטעם שכתב שם הפנ"י מקודם משום דחצוף לעבור בפרהסיא. אבל אין הטעם משום משקר דהא אנן קיי"ל דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת ופסול רשע הוא רק מגזה"כ דאל תשת רשע עד כמ"ש הקצוה"ח בסי' נ"ב. וכאן אף דהכשירו חכמים כל הפסולים אבל פסול מחמת עבירה לא. ולדעת הרא"ש דס"ל דבעגונה מקילין בחדא לריעותא דהיינו שכיח שיירות ולא הוחזקו א"כ הכא אף אם הי' שיירות מצויות בהקעך יש להקל כיון דלא הוחזק שם רק אחד שהוא בעל האשה הנ"ל כפי עדותו של דוד ב"ש. א"כ כיון דאיכא צד להקל בלא עדותו של גרשון נאוואק שהוא נוגע י"ל שפיר דחזו לאצטרופי להני דמקילין בנוגע ובפרט כיון דידוע שהי' במקום סכנה בשעה שנתפוצצה הגשר ומני אז נאבד זכרו. רגלים לדבר שנהרג אז ובכה"ג כתב התשב"ץ דדמיא למשאל"ס דיצאה מדאורייתא מאיסור א"א ובדרבנן אזלינן בתר המיקל גם בעגונה כמ"ש בס' קהלת יעקב סי' י"ז. ואף אם נאמר דאין זה חשוב פלוגתא כיון דהמקילין אחרונים הם נגד המהריב"ל ותשו' פנ"י וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשיך הובא בש"ך חו"מ סי' כ"ה ס"ק כ"א דל"א הלכה כבתראי אלא היכא דאין חילוק דרגא ביניהם רק כמדריגת אמוראי בתראי לאמוראי קמאי. אבל היכא דיש חילוק דרגא כמו בין אמורא לתנא לא נכתב שם דמהרי"ק לגבי התוס' ל"א בי' הלכה כקמאי. וה"נ בנ"ד לגבי המהריב"ל דקדים טובא להני אחרונים אין הלכה כמותם. ובפרט שבתשו' פנ"י האריך בטעם הדבר והנוב"י לא הביאו ולא ראה אותו ובכה"ג אמרינן אדרבא אילו הי' רואה דבריו הי' חוזר בו מ"מ באמת בע"כ דין זה הוא עוד פלוגתא דקמאי. חדא דבתשו' פנ"י הנ"ל אלה עיקר טעמו משום דפסול נוגע הוא משום משקר ולא משום קורבא והרי איכא הע"ש שהוא בעל הלבושים דלאו קטלא קניא וס"ל דפסולו משום קורבא כמובא בסמ"ע וש"ך סי' ל"ז עיי"ש.
ועוד דנ"ל דלדעת הרמב"ם והעומדים בשיטתו דע"א באשה נאמן מה"ת משום דמדעל"ג וס"ל דזה הוי מדעל"ג מעלייתא. והקשו ע"ז החת"ס והזכרון כהונה, דא"כ אמאי גם עכו"ם אינו נאמן אף היכא דאין מסל"ת דהא מבואר ביו"ד סי' פ"ו לענין ביצי עוף טהור דגם עכו"ם נאמן לומר מעוף פלוני וטהור משום מדעל"ג. ותירצו משום דאיכא לאו דאל תשת רשע עד שהב"ד עוברין על לאו זה היכא דמקבלין אותו בתורת עדות. לכן לא רצו חכמים להקל רק במפל"ת שאין שם עד עליו והארכתי במק"א בטעם דבריהם וא"כ נוגע דלא רשע הוא וליכא האי טעמא. א"א לפוסלו משום דחשוד לשקר מחמת נגיעה דמי איכא יותר חשוד לשקר מעכו"ם דאשר פיהם דיבר שוא. ואפ"ה במדעל"ג לא משקרי, וא"כ בע"כ הני דפסלו נוגע הוא רק לס' שאר הפוסקים. דע"א א"נ רק מדרבנן דלא הוי מדעל"ג שפיר כמ"ש הריב"ש די"ל דהבעל הרחיק נדוד ולא יבוא כ"כ מהרה לביתו. וא"כ תלוי הדבר בפלוגתא דרבוותא קמאי. ויש לסמוך על המקילין באיסור דרבנן כה"ג כמש"ל:
ועוד נ"ל דיש סברא לומר דבנ"ד לכ"ע שרי. דהנה כבר העירותי בתחילת מכתבי דמצד הסברא הי' נראה דנוגע יהי' כשר בעדות אשה כמו בכל האיסורים כיון דליכא תקנתא בחזרה אך י"ל טעם הפוסלים דהנה הט"א בר"ה דכ"א הקשה על הסוברים דע"א דבעגונה א"נ רק מדרבנן והא שם קאמר הש"ס דהיכא דבא אחד ואמרו קדשו ב"ד את החדש נאמן משום מדעל"ג הרי דמדאורייתא ע"א נאמן במדעל"ג ותירץ דהכא דאיכא חזקת איסור א"א ל"מ האי חזקה דמדעל"ג לא משקרי אינשי להוציא מחזקת א"א וקשה הא הפנ"י הקשה בקידושין ס"ג ע"ב בקדשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמר קדשתי' דנאמן ליתן גט משום חזקה דא"א חוטא ולא לו. אף דאין דשב"ע פחות משנים א"כ יהי' ע"א נאמן לומר מת בעלה מדאורייתא משום האי חזקה ותירץ ג"כ משום דאיכא חזקת א"א נגדה. וקשה האיך אלימא חזקת א"א נגד שני חזקות של מדעל"ג לא משקרי וחזקה דא"א חוטא ולא לו. וצ"ל כמ"ש הריב"ש הובא בנוב"י בתק"ע דבאשה איכא ג"כ שני חזקות חזקת חי של הבעל וחזקת איסור א"א דידה. ולכך ס"ל להני פוסקים דמדאורייתא א"נ. וא"כ י"ל דגם חכמים דהתירו משום עיגונא לא הקילו רק היכא דהדבר שקול דאיכא שני חזקות נגד שני חזקות אבל בנוגע דליכא חזקה דא"א חוטא ולא לו דהא אית לי' הנאה בדבר נשאר רק חזקת מדעל"ג לבד נגד שני חזקות של האשה לא רצו גם חכמים להקל. וא"כ בכאן דהי' במקום סכנה כזה ונאבד זכרו זה כמה שנים דאף אם לא נאמר כהתשב"ץ דיצאה מאיסור תורה. אבל עכ"פ חזקת חי דידי' וודאי איתרע וליכא רק חזקת א"א דידה וסגי בחזקה דמדעל"ג לבד נגדה וא"צ עוד לחזקה דא"א חוטא ולא לו. לכך י"ל דכה"ג גם נוגע נאמן לכ"ע כמו בכל האיסורין:
ואמנם יען כי קשה הדבר מאד להקל באיסור א"א נ"ל דיראה כת"ה להתאמץ בכל היכולת אצל העד גרשון נאוואק שיחזיר הסך עשרה ז' ויעיד מחדש בב"ד באליונ"ע ע"מ שלא לקבל פרס וכיון דהכריע הקצוה"ח בסי' ל"ג דל"א עביד אינש לאחזוקי דיבורו. ובנפסק הדין דא"י לחזור ולהעיד הוא משום קם דינא משום דהבע"ד מתייאש או משום דכיון דהעיד בב"ד ונגמר דינו הוי סופו בפסלות. לא מהני תו מה שמעיד אח"כ. והכא תרתי טעמי ליתנהו דקם דינא דמתייאש ל"ש רק בממון וטעם דסופו בפסול ג"כ ל"ש דהא דעת הט"ז באה"ע סי' י"ז סק"ד דבעדות אשה ל"ב תחילתו וסופו בכשרות. כיון דכל הפסולין כשרים לעדות זאת רק היכא דאיכא למיחש דמשקר. וכאן דבשעה שיעיד הוא כשר וודאי לא ישקר. א"כ ה"נ נהי דהי' סופו בפסול מ"מ כשיעיד אח"כ מחדש אחר שיסתלק מנגיעתו וודאי לא ישקר אז כיון דלא אמרינן דעביד אינש לאחזוקי דיבורו. וא"כ שפיר מהני מה שיעיד מחדש אחר שיחזיר מה שקיבל ויעיד ע"מ שלא לקבל פרס:
ולענין מה שלא אמרו קברתיו. כיון שאמר שמה ליהודים שהם רבים. כבר קיי"ל דבשנים א"צ לומר קברתיו. וגם כתב בתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ה דהתורה יצאה מפי בעלי הוראה דבעמפ"ע ל"ב קברתיו ובתשו' משיב כהלכה אה"ע סי' ה' כתב דהיכא דהראשון מסל"ת וודאי ל"ב קברתיו. והכא דהעד משה בן וואלף בער העיד שלמחרתו שמע שראזענבערג נהרג. י"ל דשמע מפי מסל"ת ולכן מכל הני צדדי להיתירא הנה אם יעיד העד גרשון נאוואק מחדש אחר שיחזיר מה שלקח גם דעתי העני' נוטה להתיר. ובלבד שיסכימו לזה עוד שני רבנים גדולים מפורסמים בתורה ויראה. ואז דרינא גם אנא בהדיי' והשי"ת יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות:
והנה אחר כתבי עלה בלבי סתירה להיתר דידן שכתבתי בתחילה שצריך לצרף שני העדיות. ועפי"ד הישועי"ק דבעדות אשה ליכא פסול דחצי דבר. והא כיון דכל נאמנות עד אחד הוא רק משום מדעל"ג דאיפשט האיבעיא כמ"ש הב"ש בס"ק קמ"ג. והא כיון דכ"א אינו מעיד רק על חצי דבר ליכא מדעל"ג. דרך משל בנ"ד שהעד העיד שראזענבערג מלאדז נהרג ולא העיד על שמו רק דמצרפינן מה שהעד הראשון העיד שנחמי' ראזענבערג הלך לשם מ"מ אם יבוא הבעל לביתו יוכל העד להתנצל אח"כ ולומר אני אמרתי רק שראזענבערג נהרג ולא נחמי' ראזענבערג רק ראזענבערג. ובפרט העד הראשון שהעיד שנחמי' הלך שם ולא העיד שנהרג. וודאי אינו ירא לשקר דמה בכך דהבעל יבוא לביתו הא לא אמר כלל שנהרג ואף אם יבוא הבעל ויאמר שלא הלך שם מעולם הוא יכחישנו ויאמר שהלך שם ועורר הדבר בלבי ספק גדול בענין זה:
אמנם כד מעיינינן שפיר ליתא להא מילתא דל"מ בעד הראשון וודאי הוה מדעל"ג דהא קיי"ל דגם עמפ"ע כשר. אף דג"כ יוכל להתנצל ולומר דהראשון אמר שקר ובע"כ צ"ל כמ"ש הקהלת יעקב בסי' י"ז דג"ז מקרי מדעל"ג שירא לומר שקר היכא דיבוא אחר ויכחישנו ויאמינו יותר להראשון ואף אם יאמר דשמע סתם ולא אמר ממי שמע. אם יבוא הבעל יאמרו שהוא אמר שקר. ומה שאמר בשם אחר הוא משום דהרוצה לשקר ירחיק עדותו. ה"נ ירא לשקר שמא יבוא נחמי' ראזענבערג ויכחישנו דמעולם לא הי' שם. ואמנם העד השני לכאורה אינו ירא' כלום דיוכל לומר לנחמי' אחר כיון. אבל באמת גם הא ליתא דכיון דידעינן עפ"י עד הראשון דהבעל נחמי' ראזענבערג הי' שם אצל הקעך. ואנו אומרים דמסתמא לראזענבערג אחר ל"א כמש"ל אם יבוא נחמי' ראזענברג לביתו לא יוכל העד השני להתנצל ולומר דלראזענבערג אחר שהי' שם כיון דהרי הבעל ועוד אנשים אחרים שהי' אצל הקעך יכחישוהו בפניו ויאמרו דמעולם לא הי' שם ראזענבערג אחר. איברא דלפי ס' התשב"ץ בתשו' פ"א ופ"ב והנוב"י תשו' ל"ג דעמפ"ע לכ"ע ל"מ מדאורייתא דלא הוי מדעל"ג שפיר ורק מדרבנן הקילו. אזדא קצת מצדדי היתר הנ"ל שרציתי להאמין גם לנוגע מטעם מדעל"ג כמש"ל אבל באמת רבו החולקים עליהם וכתבו דענין מדעל"ג אין הפשט שירא מלשקר משום שיותפס בשקרו. רק דאין דרך אדם ללא הועיל דאם יתברר אח"כ מה הועיל בדבריו. א"כ בכל עניני עדות שמעיד לאמת ולחזק הדבר על מיתת הבעל לא ירצה לשקר דאם יבוא הבעל כל דבריו בטלים. כ"ז נלפע"ד והשי"ת יצילנו משגיאות:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק טארנאפאל.