אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן נו

סימן נה

ב"ה ה' חז"ם י"ש למב"י תרע"ד דפ"ק טרנאפאל.

שלו' אשיב לכבוד שב"ז הרב הה"ג החו"ב. משנתו זך ונקי. כחן שדעתו יפה דייק לגרוס. שמעתתי' נהירא מגזע אפרתים כש"ת מוה"ר שמואל מאיר הכהן האלענדער נ"י דומ"ץ דק״ק טשערנאוויץ:

יקרת מכתבו לנכון הגיעני. והתענגתי על דבריו כי ראיתי כי ידיו רב לו להוציא פנינים ממעמקי הש"ס ופוסקים ושאלת חכם כמותו כולו תשובה. ואם כי לא יכולתי להשיב על כל דבריו מסיבות שונות. עכ"ז מה דאפשר אמרתי להשיב:

ע"ד הבכור שאמו נתקשה לילד והוציא הרופא ע"י כלי אומנות אינסטערימענטין אם חייב בבכורה. וכתה"ר העיר מש"ס חולין (דף ע') גבי כרכו בסיב וברש"י שם דאם כרכתו אשה בידים והפסיקה בינו לבין הרחם דהוי חציצה ולא קדוש בבכורה ובאמת הדבר נפלא שלא הביאו הפוסקים דין זה כלל גבי בכור אדם. ואפשר לכאו' לומר דבאם לא משכחת להאי דינא כ"כ דל"מ לשי' רש"י נדה (מ"ד ע"ב) גבי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור היינו חוץ לרחם שהוא המקור אבל עדיין הוא בבית החיצון שהוא הפרוזדור כמ"ש המהרש"א שם ומבואר באריכות בס"ט סי' קצ"ב בתשו' דרכי נועם שהביא שם וא"כ ולענין בכור אדם נמי נתחייב בבכורה תיכף כשיצא מרחם שהוא המקור כמ"ש הרמב"ם פ"ה מהא"ב ושם לא שלטו ידי הרופא רק בבית החיצון שהוא הפרוזדור כמ"ש בס"ט סי' קפ"ח בשם תשו' מ"ב סי' מ"ט דא"א להכניס שפופרת בתוך האם עיי"ש ועיי' בתשו' בית שלמה סי' ל"ט וא"כ כבר נתקדש בבכורה קודם שהפסיק הרופא בידיו ול"מ רק בבכור בהמה דלית לה פרוזדור כדאי' ר"פ בהמה המקשה ואפשר להכניס ידי' לתוך האם ממש אלא אף לשי' התוס' שם ובר"פ בהמה המקשה דפרוזדור היינו עובי הירכיים דס"ל דלא הוי לידה עד שיצא לחוץ היינו רק משום דבכולהו לידה כתיב ולידה ל"ה עד שיצא לחוץ כמבואר בראשונים שם ואימעיט רק מלשון לידה. אבל פטר רחם תלוי בשעת יציאתו מן הרחם ובעינן תרווייהו שיצא דרך הרחם ושיצא גם לחוץ שיהי' מיקרי לידה וא"כ אם בשעת יציאתו מהרחם נגע ברחם דשם לא הגיעו ידים לחוץ אח"כ כשיצא לחוץ שפיר נתקדש דשם בביה"ח לא חיישי' עוד לחציצה כיון דכבר יצא מהרחם כלשון הגמ' הרחם מקדש וז"ב מאוד. ואף לפי' התוס' וגירסת ר"ח בדף ע' הנ"ל כרכתו אחותו זה משכחת גם באדם מ"מ בזה לא נ"מ כ"כ דל"מ רק כמו שציירו התוס' וזה מילתא דל"ש כלל שיהי' ראשו כרוך כולו בין רגלי' עיי"ש וכמו"ש התוס' בבכורות (דף ט') דבמקצת רחם פנוי שוב אמרי' מב"מ אינו חוצץ וגם לתי' השני שם בתוס' דאחותו כיון דאינה קדושה בבכורה ל"ה מב"מ י"ל דזה רק בבכור בהמה דגופו קדוש הוי עם אחותו מבא"מ וכעין שכ' רש"י במכות כ"ב גבי שור פסולי המוקדשין דחולין וקדשים הוי שני מינים וכעין ס' הר"ן בנדרים לענין דשיל"מ דאיסור והיתר הוי שני מינים אבל בכור אדם דגופו אינו קדוש ורק אקרקפתא דגברא מנחא חיובא ליתן ה' סלסים שפיר הוי גם עם אחותו מב"מ ואינו חוצץ ולכך ל"מ כלל בבכור אדם בעי' דכרכתו אחותו דהוי מב"מ:

ונלענ"ד ראי' גדולה לזה מנדה (דף כ"ו ע"א) דפריך סנדל דתני גבי בכורות למאי הלכתא לבא אתרי' וכו' והתניא כשהן יוצאין אין יוצאין אלא כרוכין וכו' ר"ה ב"ת משמי' דרבא אמר אפי' תימא דמצומצמין ואיפוך שמעתתא גבי בכורות שיצאו דרך מרגלותיהם וכו' גבי כרותית שיצא דרך ראשיהן וכו' עיי"ש בסוגי' וקשה אמאי צריך להפך והא גם גבי בכורות אף אם יצאו דרך ראשי' מ"מ כיון דיצאו מצומצמין הוי הסנדל חציצה לגבי הבכור דהא הסנדל לאו בר קיימא הוא ואינו קדוש בבכור אדם כידוע והוי ככרכתו אחותו דהוי אינו מינו לס' התוס' הנ"ל. אלא ע"כ כמ"ש דס' התוס' ל"ש רק גבי בכור בהמה אבל בבכור אדם דאינו קדוש קדושת הגוף הוי מין במינו גם עם הסנדל ואינו חוצץ ואין לדחות ולומר דמש"ה לא מוקי רבא גם דיצאו דרך ראשיהן ומשום חציצה משום דהיא גופה מספקא לי' אם הוי חציצה וכדאיבעיא לי' בש"ס חולין הנ"ל. דז"א דא"כ תפשוט לי' ממתניתין מדקתני המפלת סנדל הבא אחרי' בכור לנחלה ואין בכור לכהן אמאי קתני הבא אחרי' והא אף אם יצאו מצומצמין לא הוי מב"מ ואינו חוצץ. ולכאו' אפשר לדחות ולומר דדילמא רבא ס"ל כס"ד דהש"ס בכורות (ט' ע"ב) דלרבנן מקצת רחם מקדש וא"כ כיון דצד אחד נגע ברחם מקדש עיי"ש בפי' רגמ"ה אבל באמת ז"א דא"כ תקשה בהיפך מאי קאמר דסנדל שקיק ונפיק ברישא מה בכך לפמ"ש הס"ט בחי' בדף הנ"ל דהבא אחר יוצא דופן שאינו בן קיימא הוי בכור גם לכהן כיון דהוי פטר רחם וגם בכור לוולדות כיון שהראשון לא הי' בן קיימא והוכיח כן מהטו"ז סוס"י ש"ה וכ"כ שם בה"ג רע"א ביור"ד סוס"י ש"ה. וא"כ ה"נ כיון שהסנדל לא נגע בכל הרחם דהא הולד הי' חוצץ. א"כ לא נפטר כל הרחם והוולד שיוצא אתרי' דנוגע במקצת הרחם שלא נפטר ע"י הסנדל הוי פטר רחם אם נאמר דמקצת רחם מקדש וגם בכור לוולדות כיון דהסנדל אינו בן קיימא ואמאי לא הוי בכור לכהן אע"כ דזה לא מיקרי חציצה דמב"מ אינו חוצץ וכנ"ל:

ונ"ל עוד ראי' לזה מדברי התוס' ר"פ בהמה המקשה ד"ה סיפא שהקשו על הא דפריך ואי קמ"ל דהוציא ראשו הוי כילוד תנינא הבא אחר נפלים וכו' הא הוציא ראשו חי בכור לנחלה נמי לא הוי ומאי קושי' דילמא מתני' מיירי דלא החזירו יעיי"ש בתוס' וקשה דאם הוציא ראשו ולא החזירו ואח"כ יצא אחר א"כ הנפל הי' חוצץ בין רחם לאחי' ואמאי הוי בכור לכהן כי הנפל הי' ראשו בחוץ וגופו בפנים לרחם כשיצא אחי' דרך עלי' הי' נפל חוצץ בינו לרחם אע"כ כנ"ל דבכור אדם הוי מב"מ. ולכאו' הי' אפשר לומר דזה באמת טעמו של רש"י דפי' דמיירי רק בהחזיר ראשו ועיי' ברי"ט אלגאזי ר"פ יש בכור שהאריך מאד ודחיק בדברי רש"י אלו למה הוצרך לומר דמיירי בהחזיר ולפי הנ"ל ניחא דכוונת רש"י דאל"כ הוי חציצה ומוכח לכאו' מדברי רש"י היפוך מסברתי הנ"ל דגם זה מיקרי מבא"מ. אבל באמת אינו מוכרח די"ל דרש"י רוצה ליישב אף למ"ד גם מב"מ חוצץ או כמו שפי' שם הרי"ט אלגאי דבריו:

ונ"ל להביא עוד ראי' לזה מדברי הרמב"ם הובא בטיור"ד סי' ש"ה דשתי נשים שילדו שני זכרים ונקבה דאותו שלא ביכרה אשתו חייב בהם משום דהוי שני ספיקות לחיובא דילמא הוא לא ילדה נקבה כלל או דילמא ילדה זכר תחלה וקשה לפמ"ש הרא"ש בבכורות ט' ע"א להוכיח דגם ברובא לפטור מפריש טלה לעצמו מהא דזכר ונקבה מפריש טלה אף דרובא לפטורא במחצה יוצאה נקבה החלה ומיעוטא נפק מקצת הנקיבה בהדי זכר מקמי' דנפיק ראשו בזכר והוי חצצ:

כמו כרכתו אחותן יעיי"ש בדברי הרא"ש. וא"כ הכ"נ אמאי מחייב הרמב"ם מחמת שני ספיקות לחיובא הא אדרבה איכא ג"כ שני ספיקות לפטורי דילמא יצאה נקבה תחלה ודילמא יצאה נקבה בהדי זכר כמו"ש הרא"ש והוי חציצה אע"כ דבבכור אדם גם כרכתו אחותו ל"ה חציצה כנ"ל. ומעתה לדינא לענין שאלתו של כתה"ר צריך לעמוד על דברי הרופאים אם אינו חוצץ רק בידי' דאוחז בידי הולד י"ל ברור דמתרי טעמי ל"ה חציצה חדא כמש"ל דידים א"א להכניס תוך הרחם רק לביה"ח וא"כ ברחם ל"ה חציצה ועוד דידיים מיקרי מין במינו וכמ"ש הרשב"א בנדה (דף כ"א) גבי רואה דם בשפופרת דאם הכניסה ידה והוציאה דם טמאה דמין במינו אינו חוצץ עיי"ש וכמו שהארכתי לעיל דרק גבי בכור בהמה הוי דבר שאינו קדוש בבכורה מין באינו מינו לא בבכור אדם וכנ"ל ואמנם אם הוציא באינסטרעמענטין דהוי כמו כרכו בטוב דהוי אינו מינו וכמו שפופרת גבי דם נדה. הנה אם יאמר הרופא דאינו מכניס האינסטרעמענט לתוך האם לדעתי ל"ה חציצה וכנ"ל וגם אף אם מכניס מ"מ אם יאמר הרופא דהסטרומענט הוא רק כלי דק וארוך ואינו מקיץ רק מועט הולד ורובו נוגע ברחם ועפ"י ודאי כן הוא. א"כ ברור דל"ה חציצה בהס"ד דהש"ס הוא דגם מקצת רחם מקדשת אבל רובו גם למסקנא מקדש ודמי להא דאמרי' מיעוטו ואינו מקפיד אינו חוצץ כנ"ל ופוק חזי מאי עמא דבר מעולם לא עלה על לב אדם להסתפק בזה לפטור מפדיון כה"ג:

ומה שרוצה כתה"ר לפוטרו מטעם יוצא דופן כיון דל"ה יכול בעצמו לפטור הרחם. לא ידעתי מה ענין לזה ויוצא דופן פטור רק משום דלא יצא דרך הרחם ופטר רחם כתיב וכן גבי טומאת לידה דריש הש"ס בנדה דף מ' מקרא דתזריע עד שתלד ממקום שמזרעת ותלי העיקר רק במקום הלידה אבל לא באופן הלידה. ובאמת לכאו' בדברי הרגמ"ה בחי' בחולין דף ל"א על הא דקאמר הש"ס כי יוולד פרט ליוצא דופן תחת אמו פרט ליתום וכו' ה"ד אי דמתה והדר ילדתי' מכי יוולד נפקא ופי' רגמ"ה דכיון דלא נולד מחיים כדרך הנולדים מימעט מכי יולד כמו יוצא דופן. אבל רש"י שם פי' כפשוטו דברעו אמו ויצא ע"י דופן יעיי"ש בתוס' ע"א ד"ה כי יוולד דלאו מלשון לידה דריש כלל וכ"כ בתוס' בכורות (מ"ז ע"ב) ד"ה ראשו ועיי' ברי"ט אלגאזי סוף פ"ב דבכורות שהאריך בזה. ואף לפי' רגמ"ה מ"מ מאן לימא לן בכה"ג לאו דרך לידה מיקרי. וראי' לזה מדברי רש"י (דף ע') הנ"ל גבי כרכתו בידי' דכתיב רק משום חציצה ולא משום דהוציאתו בידים ול"ה דרך לידה וז"ב מאוד. ודבר תמוה ראיתי בשו"ת טוטו"ד מהדו"ק יור"ד סי' רמ"ה כ' סברא דמב"מ אינו חוצץ רק במקום דאויר אינו חוצץ וכ' דהא דבכורות (דף ט') ברחם אויר אינו חוצץ דל"ב שיגע ברחם וזה נגד ש"ס חולין (ע') הנ"ל דאיבעי' לי' אויר רחם מקדש או נגיעת רחם מקדש:

וע"ד שאלתו השני' בהדלקת העלעקסריש ביו"ט לא עיינתי כלל בדבריו כי אין רצוני להכניס א"ע בזה. מלבד כי נחוץ לזה בקיאות במלאכת הענין הזה. אבל אין דרכי תמיד להורות קולא לרבים. כ"ז חזיתי להשיבו. כ"ד חדו"ז דוש"ת באה"ר ואה"ע מחכה להרמת קרן ת"ח

דוד מנחם מאניש באבד הופ"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה