חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן נה
ב"ה מוש"ק תצא תרצ"ב מיקוליטשין.
כוח"ט ושלו' אשיב לכבוד הרב החריף ובקי ענף עץ אבות מו"ה אפרים פישל מייזעלס נ"י
מכתבו קבלתי ואם כי אין לי פה ספרים לעיין בהם עכ"ז אשיב לו בקצת עיון על דבריו מה שהביא קושיא בשם דודו הרב הה"ג מהרח"צ גלאזער ראבד"ק פרעמיסלא נ"י בחולין פ"ז ע"ב אר"י א"ש כל מראה אדומית מכפרין ומכשירין ופריך הש"ס מכשירין פשיטא אי דם אכשורי מכשיר אי מים אכשורי מכשיר והקשה הא בעל המימרא הוא שמואל והוא ס"ל בפסחים ט"ז ע"א דמשקין טומאת עצמם יש להם מקרא דאשר ישתה בכל כלי יטמא וליכא רק חד קרא על הכשר ודרשינן רק מחוברין ולא תלושין (כמ"ש התוס' חולין דל"ו ע"ב ד"ה ועדיין) ומבואר ברש"י פסחים הנ״ל ד"ה מי דרק במים תלושין לא מכשרי ולא בשאר משקים וא"כ מאי פריך הש"ס אי מים אכשורי מכשיר הא בתלושין רק דם מכשיר ולא מים עכת"ד קושיתו:
הנה בפשיטות ל"ק כלל דמבואר שם להדיא דרק מדאורייתא תלושין לא מכשרי אבל מדרבנן מכשרי דהא קאמר שם להדיא דמשקי בית מטבחייא מש"ה לא מכשרו משום דתלושין נינהו ורבנן הוא דגזרו עלייהו ובמקדש לא גזרו הרי דשלא במקדש גזרו דמכשרי וכן מפורש להדיא בתוס' חולין (ל"ו ע"ב) ד"ה אלא והא דכתבו שם ד"ה ועדיין דמש"ה נקט והעבירה בנהר כדי שיהי' מחוברין היינו כיון דאיירי בזבח שלמים ומחיים אינו מכשיר רק לאחר שחיטה כשהוא כבר בעזרה ואז הוי משקה בי מטבחייא דבתלושין לא גזרו בעזרה דהא כל מים שבעזרה לא הי' מקדשין אותם רק כיון שהם בעזרה ולצורך קרבן לא גזרו בהן ה"נ במשקה טופח כשהם כבר בעזרה ולצורך קרבן כדי שיהי' העור נפשט יש לו דין משקה בי מטחייא דבתלושין אף מדרבנן לא מכשרו אבל בחולין דעלמא פשיטא דמדרבנן מכשרי וא"כ שפיר פריך הש"ס אי מיא אכשורי מכשרי ואין לומר דנ"מ לענין קדשים בעזרה דז"א דאז גם דם אינו מכשיר כדקיי"ל דדם קדשים אינו מכשיר משום דלא נשפך כמים וז"פ:
ועוד י"ל קושיתו דהא דקאמר שם רש"י דמשקין גם תלושין מכשרי היינו משום דרש"י שם קא קודם דמביא הש"ס דדם איתקש למים אבל לאחר שמוקי שם הש"ס בדם ודם קדשים אינו מכשיר משום דכל מה דידעינן דדם מכשיר הוא משום דכתיב ועל הארץ תשפכנו כמים דאיתקש למים א"כ כיון דאין היקש למחצה גם דם תלוש אינו מכשיר למ"ד מים תלושין לא מכשרי והא דדם מכשיר לדבריו הוא רק כמו דם שחיטה בשעה שיוצא מהבהמה דכיון שהוא מחובר למקום גידולו ויניקתו כמחובר חשיב כדקאמר הש"ס הטעם דמחוברין משום דקיימי בדוכתי' חשיבי וה"נ הדם המחובר לבהמה דוכתי' הוא:
ועוד בה שלישי' י"ל קושיתו גם ע"ד הפלפול קצת דהנה הש"ס בחולין משני שם דאיירי שנתמד במי גשמים דלא הי' לרצון ולא מכשרי משום מים אבל הדם מכשיר משום דהי' תחילתו לרצון עיי"ש ברש"י ד"ה שתמדו. וקשה לי הא הש"ס קאמר שם דדם שנתערב בדם לר"י אף אם שכנגדו במים לא הי' מראה דם מ"מ מכשיר כיון דס"ל דמב"מ ל"ב וא"כ קשה לפימ"ש במק"א עפי"ד הרא"ש שהביא הב"י ביו"ד סי' ל"ט לענין סירכא בעצם ובבשר דהא דאזלינן בעלמא בת"ר הוא רק היכא דהרוב והמועט מכחישין זא"ז עיי"ש. וה"נ לענין ביטול איסורין הוא ג"כ מה"ט משום דהרוב והמועט מכחישין זא"ז דאם הרוב היתר והמועט איסור א"א לאכול את הרוב היתר ע"י מיעוט איסור המעורב בו. אז אמרה התורה דאין מהדין דהמועט יגרע ויקלקל כח הרוב אלא אדרבא המועט בטל לגבי הרוב ונתנצח ממנו ונעשה כמי שאינו. ומותר לאכול כולו אבל היכא שאין מכחישין זא"ז ל"ש ביטול. ובזה אמרתי ישוב נחמד לקושית התוס' מעילה (כ"א ע"ב) ד"ה פרוטה על מתניתין דאמר פרוטה בכיס זה הקדש דאם הוציא כולו מעל ואמאי אינו בטל ברוב דמדאורייתא גם דשיל"מ וד"ח בטיל עיי"ש:
ועפ"י הנ"ל י"ל דהנה לפימש"ל לכאורה כל עניני ביטול רק בתחילה כשדנין אם מותר לאכול מדבר זה או ליהנות. או ליגע אם יש בו דבר המטמא. אבל כשכבר עבר ואכל. דרך משל כזית איסור שנתערב בשני זיתי היתר ואכלם כולם. דעכשיו דנין אם חייב מלקות בזה אין האיסור וההיתר מכחישין זא"ז כלל. דהרי וודאי אכל כזית איסור שחייבין עלי' מלקות מה בכך שאכל גם רוב היתר עמו. וכי עי"ז יופטר ממלקות. אך באמת ז"א דכיון דאם הי' בא לימלך אם מותר לאכול כל התערובות. היינו מתירין לו לאכול דאז האיסור והיתר מכחישין זא"ז ובטל המועט לגבי הרוב. דא"א לאסור הרוב מפני המועט. וכיון דהתירו לו לאכול לכתחילה א"א להלקותו אח"כ ע"ז דהרי אינו מזיד לעבור האיסור דברשות אכל. והנה איתא ביבמות (צ"ב ע"א) בהתירוה ב"ד לינשא והלכה וזינתה ובא בעלה חייבת בקרבן לדברי ר"א דקיי"ל כוותי' דלא מיקרי עשה ברשות ב"ד. כיון דהב"ד התירוה רק לינשא. ולא לזנות אף דזנות פנוי' הוא רק מדרבנן עיי"ש. וא"כ ה"נ כיון דהוציא כל הכיס הרי הוציא גם הפרוטה של הקדש ומעל בוודאי. דלענין קרבן ל"ש ביטול ברוב דהרוב והמועט אין מכחישין זא"ז. דמ"מ מעל בפרוטה של הקדש ומה בכך דהוציא גם חולין עמו. מאי אמרת דעשה ברשות ב"ד ע"י ביטול ברוב ז"א כיון דד"ח עכ"פ מדרבנן לא בטל אם הי' בא לשאול ב"ד לא הי' מתירין לו להוציא אף דהוי רק מדרבנן מ"מ דומה לזינתה הנ"ל. דכיון דאין לו רשות ב"ד ע"ז ולא הוי כעשה ברשות ב"ד שפיר חייב קרבן דבוודאי הוציא פרוטה של הקדש וכמש"ל:
וא"כ ה"נ בנ"ד קשה אף אם אין כאן מראה אדמומית מ"מ כיון דיש בתערובות זה מקצת דם שמכשיר ולענין הכשר ל"ב שיעור דגם כ"ש מכשיר. א"כ מאי בכך שיש רוב מים שאינו מכשיר מ"מ מיעוט הדם שבו יכשיר דאין שייך ביטול כיון דכבר הוכשר ע"י מקצת הדם אין הרוג והמיעט מכחישין זא"ז כלל. אך צ"ל די"ל דכיון דגם במשקין בעינן שיהי' תחילתן לרצון כמבואר בכמה דוכתי א"כ י"ל דבאמת דם דאינו עומד לשתי'. ודם שחיטה אינו מתכוון בשחיטתו לצורך הדם כלל א"כ אין תחילתו לרצון ומה דדם שחיטה מכשיר הוא משום דמבואר בריש מכשירין דמשקה טמא מכשיר אף שלא לרצון דטומאתו מחשבתו כמ"ש הר"ש. ומבואר בפסחים (דמ"ו) גבי בצק שבסדקי העריבה דאמרינן ג"כ דאיסורו חושבו. א"כ מש"ה דם מכשיר אף שלא לרצון דאיסור דם שבו חושבו והנה לענין איסור דם אם נתערב במים ויש בו מראה דם. אף אם יש ס' אסור משום חזותא ודעת הפמ"ג בסי' ק' דהוא דאורייתא עיי"ש. ואם אין בו מראית דם בטל שפיר האיסור שבו בס' וא"כ שפיר ניחא דהכא אם אין בו מראית דם אינו מכשיר דכיון דבטל איסור הדם שבו ומותר לאכלו דלענין אכילה בתחילה האיסור וההיתר מכחישין זא"ז ובטל האיסור לגבי ההיתר הרוב, וליכא שוב איסורו חושבו. דהא פקע האיסור שבו וממילא אינו מכשיר משום דהוי שלא לרצון. וצריך שפיר שיהי' בו מראית דם שלא יתבטל האיסור שבו. וא"כ כ"ז לפי"מ דמשני הש"ס שנתמד במי גשמים שלא לרצון. אבל להס"ד דהש"ס דאיירי ברצון שעירב הדם במים בכוונה מה בכך דמים תלושין אין מכשירין. מ"מ הדם שבו דמכשיר אף בתלוש שפיר מכשיר אף אם אין בו מראית דם דלא בטל במים כיון דאין הרוב מכחיש את המועט ול"ש ביטול והוי כמו מב"מ לר"י דל"ב ומכשיר אף שאין בו מראית דם. ולכך לא יכול הש"ס לשנות דנתערב במים תלושין דמ"מ הי' לו להכשיר אף אם אין בו מראית דם והוכרח לתרץ דנתמד במי גשמים שלא לרצון וכמש"ל, הרי דנתיישב קושית דודו הרב הה"ג נ"י בג' אנפי:
ומ"ש כת"ה לתרץ קושית התוס' בחולין הנ"ל על רש"י דכשנפל מהעור לבשר הוי תלושין ותירץ כת"ה עפי"ד המנ"י שהביא הפמ"ג בסי' ס"ט דמהני הדחה ע"ג עור האווזות משום דאית בו נקבים ובחולין (קי"ט ע"ב) מבואר דגם עור בהמה חלחולי מחלחל והוי כמו נפל על הבשר בעצמו ומכשיר עכת"ד. יאבה כת"ה לעיין בחולין שם שמבואר דע"י השערות הוא מנוקב שהיינו שכשתולש השער נשאר נקב במקומו כמבואר שם ברש"י ד"ה שומר ע"ג שומר וד"ה חלחולי מחלחיל וד"ה אי חלחולי מחלחל. עיי"ש אבל כ"ז שאינו תולש השער סותם הנקב ואין המים עוברים דרך שם וא"כ כאן שהעבירה בנהר מחיים ועדיין השערות עלי' אין כאן נקבים כלל שיוכשר הבשר דרך הנקבים כ"ז אמרתי להשיבו בהחפזי:
והנני בזה ידידו דוש"ת.