חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן נג
ב"ה.
שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הח"ג חריף ובקי מו"ה מנחם מענדיל נ"י אבד"ק זלאטניק.
מכתבו לנכון הגיעני. ומחמת טרדתי נתעכבה תשובתי עד כה. ע"ד השאלה במי שקנה פרה מנכרי, ואחר שנתן מעות ועשה האנדשלאג עם הנכרי כנהוג הלך להרפת ליקח הפרה ראה שהפרה ילדה בכור. וספק אם ילדה קודם להקנין. או אחר הקנין. ופלפל כת"ה לצדד להתיר מטעם ס"ס דילמא קודם שקנה ילדה ועדיין היתה של הנכרי ולא קדיש בבכורה ואת"ל אחר שעשה הקנין ונתן הכסף דילמא כסף בלא משיכה אינו קונה כשיטת הר"ת עכת"ד:
והנה תמה אני שלא הביא כת"ה ש"ס מפורש ב"מ ד"ק ונפסק בש"ע ח"מ סי' רכ"ג להלכה במחליף פרה בחמור וילדה או קנה שפחה בכסף וילדה. ואינו ידוע אם עד שלקחה ילדה או אח"כ. על הלוקח להביא ראי' ומוקמינן הוולד ברשות המוכר ועיי"ש בש"ע ס"ב דגם בשניהם אומרים א"י אם הוולד ברשות שאינו של שניהם יש דיעות אם יחלוקו. אבל בעומד ברשות המוכר לכ"ע על הלוקח להביא ראי' משום דמוקמינן הוולד בחזקת מ"ק של המוכר. וא"כ הכא אלו קאתו לקמן לדינא. הוי מוקמינן הוולד ברשות הנכרי וא"כ נהי דלענין איסור הוי ספק איסור דדילמא אח"כ ילדה. מ"מ כיון דבשעת לידה לא הי' שום אדם רואה אימת ילדה אם קודם הקנין או אח"כ א"כ הי' זוכה הנכרי ליקח הוולד לא גרע ממקבל צאן ברזל מנכרי דכיון דאלו לא משכח בהמה תפיס וולד הוי יד עכו"ם באמצע. ה"נ כיון דהנכרי יכול לזכות בדין וליקח הוולד הוי יד עכו"ם באמצע ופטור מבכורה כן הי' נראה לכאורה ואף לדעת הראשונים שהביא הריט"א רפ"ב דבעכו"ם ל"ש חזקת מ"ק משום דראה וויתר גוים מ"מ הא כתב שם דגם הישראל לא הוי מוחזק. והוי כשניהם אינם מוחזקים ושניהם טוענים ספק דהדין הוא דיחלוקו כדיעה ה"ב של המחבר בס"ב הנ"ל וא"כ עדיין הוי יד עכו"ם באמצע:
ברם איכא למישדי בהא נרגא עפי"ד הט"ז בח"מ הנ"ל בסי' רכ"ג ד"ה ע"ש וטען שהקשה עד"ז מסי' ר"כ ומסקנתו דד"ז הוא רק היכא דמכר פרה סתם ונמצא שהיא מעוברת אבל מכר לו בפירוש פרה מעוברת. אף בילדה קודם הוולד של הלוקח עיי"ש. וא"כ בנ"ד צריך לחקור. אולי אמר לו בפירוש שמוכר לו פרה מעוברת, דאז הוולד של הישראל ב"כ וב"כ. ואינו יכול הנכרי לזכות כלל בדין בהוולד וליכא יד עכו"ם באמצע. וא"כ שוב הוי ספק איסור. דילמא ילדה אחר הקנין ונולד הוולד ברשות ישראל וקדוש בבכורה אמנם בקצוה"ח סי' ר"כ סק"א מביא דברי השטמ"ק ב"מ בשם רבינו יונתן שהקשה קושית הט"ז ותירץ דלעולם איירי באמר לו פרה מעוברת. ואפ"ה אם נודע אח"כ שילדה קודם. יוכל המוכר לומר אין פרה מעברתא זבנית לך. מיהו יהיבנא לך פרה אחריתא מעברתא ואי לא בעית תבטל המקח עיי"ש. א"כ שוב הוי יד עכו"ם באמצע דהמוכר יוכל ליקח הוולד לעצמו וליתן לו פרה מעוברת אחרת. ואם לא ירצה יבטל המקח. ואין לך יד עכו"ם באמצע יותר מזה. ואף לדעת הט"ז דבכה"ג הלוקח קנה הוולד. מ"מ בנ"ד דהישראל וודאי לא ניחא לי' בהוולד. דלמה לו וולד בכור שאסור לשוחטו ולעשות בו מלאכה. ועדיף יותר מאיסורא לא ניחא לי' דליקני. וא"כ אנן סהדי דאולי ידע הישראל בשעת נתינת הכסף וההאנדשלאג שהפרה ילדה וולד שיהי' מוכרח לנהוג בו ספק בכור משום דאנן לא נדע מתי נולד. ולא יהי' לו עת למכרו לגוי. וודאי דלא הי' רוצה לקנות הוולד. אף דאמר לו פרה מעוברת. דהי' סבור שימכור מקודם הוולד לגוי כנהוג ולא יהי' קדוש בבכורה. אבל אם הי' יודע שיהי' מוכרח לנהוג וודאי דלא הי' רוצה לקנות הוולד. והוי כקנה הפרה חוץ מוולדה. דאין הוולד קנוי לו ושייך להעכו"ם והוי יד עכו"ם באמצע דפטור מבכורה:
ובגוף דברי רבינו יהונתן הנ"ל בע"כ כוונת דבריו הוא דכיון דאמר פרה מעוברת אני מוכר לך. אם נמצא שבשעת קנין כבר ילדה ואינה מעוברת עוד. פשיטא שהלוקח יכול לחזור בו אם אינו רוצה ליתן לו הוולד. דהא פרה מלאה זבין ונמצא ריקנית. ואין לומר ג"כ דיהי' מחויב ליתן לו הוולד דהוי כקונה מעיקרא הבהמה והעובר. דז"א בהא וודאי דפרה מעוברת שוה פחות מהבהמה והעובר שכבר ילדה. דמעוברת פעמים מסתכנת בלידה היא עצמה ופעמים מפלת הוולד. וא"כ כשנודע שבאותה שעה כבר ילדה. ס"ל לרבינו יונתן שפיר דהמוכר יוכל לחזור בו. אם הלוקח רוצה דוקא הוולד. דיוכל לומר פרה מעוברת מכרתי לך. ולא פרה לחוד והעובר לחוד דשווים יותר. לכך שפיר קאמר רבינו יונתן. דאם הלוקח רוצה דוקא הוולד. יוכל המוכר לומר לו הילך מעותיך. וא"כ קשה הא התוס' בכתובות (דע"ו ע"ב) ד"ה כל הקשו מהא דאמרינן שם דכל שנולד ספק עליו הראי' משום דאין בוולד ס' בכור מחזיקין מרשות לרשות ה"נ גבי מחליף פרה בחמור וילדה נימא כיון דהספק נולד אחר שכבר קנה בעל החמור את הפרה נימא דברשותו ילדה. ויהי' שייך לו הוולד ותירצו דיש חילוק בין נולד ספק לטיבותא או לריעותא ופירש הריב"ש בתשו' הובא בשטמ"ק כוונתם דבנולד לריעותא כמו במת החמור דאז נולד הספק בגוף הקנין. דאם כבר מת החמור קודם משיכת הפרה. לא קנה הפרה. א"כ כיון דהספק בגוף הקנין אמרינן דברשותו נולד שלא לבטל הקנין שנעשה בפנינו והחזקנו אותו לקנין. אבל בספק לטיבותא כמו שם בילדה הפרה דהספק אינו על גוף הקנין דבין אם ילדה קודם או אח"כ קנין הפרה במקומו עומד בכה"ג הדרינן לכללא דהממע"ה עיי"ש וא"כ כ"ז בפרה סתם אבל במוכר לו פרה מעוברת לדעת הרבינו יונתן הנ"ל. דעיקר הטעם דאינו נותן לו הוולד הוא משום דאומר פרה מעוברת מכרתי לך וזו כבר ילדה ואי בעית תבטל המקח א"כ אנו דנין על גוף המכירה. וא"כ שוב קשה קושית התוס' הנ"ל דבכה"ג אמרינן כיון דברשותו נולד הספק אז היא דילדה ונתקיים המקח והוולד שייך לו. ולמה אמרינן דעל בעל החמור להביא ראי'. וכעין דברי הריב"ש הנ"ל הם ג"כ דברי הסמ"ע בסי' רכ"ד סק"ג בתירוצו לקושיא הנ"ל עיי"ש היטב והט"ז כתב שם דאשתמיטתי' להסמ"ע דברי התוס' כתובות הנ"ל ובאמת י"ל דדברי הסמ"ע הן הן דברי הריב"ש שפירש שזה כוונת התוס' בתירוצם הנ"ל:
אך לדברי הרב ר' יונתן הנ"ל קשיא. ומוכח לכאורה כדברי הט"ז דהש"ס איירי רק בסתם פרה ולא במעוברת. אך י"ל דהרבינו יונתן ס"ל כפירושו של השטמ"ק הנ"ל בכתובות בדברי התוס' הנ"ל דאין אנו יכולים לעשות מעשה ולהוציא ממון מספק ליתן את הוולד שהוא ברשותו של בעל הפרה לבעל החמור עיי"ש. וא"כ ה"נ אף במוכר פרה מעוברת. כיון דספק הוא דילמא ילדה מקודם אין יכולים להוציא הוולד מבעל הפרה וליתנו לבעל החמור. וא"כ בנ"ד נמי אין להוציא הוולד מהנכרי וליתנו להשראל והוי שפיר יד עכו"ם באמצע:
ידידוש"ת