חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן נא
ב"ה ב' תבוא תרצ"ו טאטארוב.
כוח"ט לכבוד ידידי מהו' הרב הגאון המובהק החריף ובקי משנתו זך ונקי זקן וקנה חכמה מו"ה דוד ריין נ"י ראבד"ק קאלאמיא יצ״ו.
ספריו הנכבדים אשר שלח אלי ע"י הרבני המופלא ומופלג בחו"י מו"ה ישראל דוב שו"ב נ"י דקהלתו לנכון הגיעני. ומעט שיכולתי לעיין בהם מחמת עסקי ברפואות פה וגם מחסרון ספרים שאין למצוא כה אף דרך שאלה ועכ"ז למען הכבוד עיינתי מעט בספרו בחיו"ד סי' נ"ה אודות המאשיטן עופות שהביא כת"ה בשם הרב הגאון מטארנא ז"ל בספרו א"י שמביא ראי' מתוס' נדה (דכ"ג ע"א) ד"ה לאתסורי דכל שאינו יכול לחיות יב"ח הוא טריפה וכת"ה דחה ראייתו די"ל דכיון דאשתני שנולד בדמות אדם ל"א בת"ר כדאיתא בבכורות (מ"ב) הואיל באשתני אשתני ולכך ההורגה פטור דחיישינן דילמא טריפה היא עכת"ד כת"ה:
והנה לדבריו יוקשה הא דקיי"ל דגמל בן פרה מותר ופסק המחבר כן בפשיטות בסי' ע"ט ס"ב וסתם וקתני מותרת משמע דמותר לשחטה כך תיכף בכל הבהמות ואמאי לא כתב דצריך להמתין יב"ח דשמא טריפה היא כיון דאשתני ול"א בת"ר ואיך יסתום הש"ע לכתוב דבר שיבוא לידי מכשול מדאין זכר כלל דצריך להמתין יב"ח דאף בדיקה לא תועיל כיון דל"א בת"ר ניחוש דילמא במקום נקב שחט וגם כפשטות דברי הגאון הנ"ל לומר דכל שאינו יכול לחיות יב"ח הוא טריפה ג"כ א"א לומר דהלכה רווחת בידינו דהלל"מ דאין טריפות אלא הע' טריפות שמנו רז"ל ואם לאו אעפ"י שאינה יכולה לחיות הוא כמו מסוכנת דאף דא"י לחיות כיון דלא מתסרא לאו בכלל טריפה היא ושריא כמבואר בחולין (דל"ז ע"א) וברש"י שם ד"ה ואס"ד וד"ה מיבעיא ואכלה סם המות דבבירור א"י לחיות ואפ"ה כל שלא נולדו בה סימני טריפות מותרת עיין בסי' ס' במשבצות סק"א שכתב וז"ל ול"ד לאכלה חלתות וכו' משא"כ אכלה סם המות אף שוודאי תמות אח"כ מ"מ אין סופה ליחסר בגופה דבר מה אלא שהמזגיים שלה יתקלקלו ולאו בכלל טריפה היא אלא דין מסוכנת יש לה עכ"ל וה"נ דכוותה ואם נאמר דכוונת התוס' כיון דלא נוצרה כדרך היצורים שאין דרך שתוליד בהמה דמות אדם לכך חיישינן שמא לא נגמרה יציראה כראוי והוי כנפל ז"א חדא דא"כ נפל הו"ל למינקט ולא טריפה דנ"מ גדולה ביניי' דנפל מטמא כנבילה וההורגה בשבח פטור דכמחתך בשר בעלמא הוא וטריפה אינה מטמאה מחיים והשוחטה בשבח חייב כמבואר בחי' הרשב"א שבת דקל"ו עיי"ש ומשנה מפורשת היא בפסחים (ע"א ע"א) שחטו ונמצא טריפה בסתר הי' חייב אי לאו משום דאניס הוא עיי"ש וכבר תמהו הכל על המנ"ח בזה שכתב בהיפך עיי"ש במוסך השבת ועוד דכלל גדול הוא בידינו דכל ששהה ל"י באדם וח"י בבהמה יצא מכלל נפל אף בוודאי בן ח' עיין דג"מ סי' י"ג ולב"ש שם שחולקים על החב"ש ומסכימים עם הש"ך דמהני ח"י אף שקרעה והוציא את הוולד ולא נולדה כדרך הנולדים ויב"ח להוציא מידי נפל לא מצינו כלל דהכי קי"ל לחז"ל דכל שלא נגמרה יצירתו לא יוכל לחיות יותר מל' באדם וח' בבהמה וזה כעין שאמרו רז"ל בנפילה דמהני שהתה מעל"ע דקי"ל לחז"ל שאם היתה בה ריעותא גדולה כ"כ שנתרסקו אברי' א"י לחיות יותר ממע"ל ה"נ קי"ל דאם לא נגמרה צורתו א"י לחיות יותר מח"י בבהמה אבל יב"ח לית מאן דכר שמי' בהאי מילתא:
ודברי התוס' נדה בע"כ שבקי' ודחיק אנפשי':
לומר בכוונתם דכיון דאין כל אברי אדם דומים לאברי בהמה כמ"ש התוס' מנחות (ל"ז) ד"ה קיבורת לענין השוק וכ"כ התוס' ר"פ א"ט דהקרום העליון של מוח חזק באדם יותר מבהמה וא"כ יוכל להיות דעוד בכמה אברים איכא שינויים ודרך משל בבהמה קיי"ל דה' אוני איכא לריאה וגם וורדא ואי חסר או חליף טריפה ובאדם יוכל להיות שאינו כן ונמצא דמשכח"ל שיהי' איזו חסרון באבר שבבהמה היא טריפה ובאדם הוא כדרך יצירתו וכן להיפך וא"כ בבהמה שהיא במעי אשה נהי דמבחוץ יראה שהיא צורת בהמה מ"מ איכא לספוקי דילמא באברים הפנימיים יש בה אברים של צורת אדם כדאשכחן בירושלמי פניו חייש וגופו אדם וכן להיפך ה"נ באברים הפנימיים איכא לספוקי דילמא יש בתוכה איזו אברים כשל אדם ואותם האברים כצורתן באדם בבהמה הם טריפה כאמו חסר או יתיר במנין האונות והוורדא כדומה ולכן כתבו התוס' דא"א לחייב ההורגו רק לאחר יב"ח דאז בוודאי אינה טריפה וא"כ כ"ז רק בבהמה שבמעי אדם דשכיח טובא שלא נשתנית כולה ויש שרק קצתה נשתנה ולא כולה משא"כ בבהמות ועופות שנוצרו ממינן בוודאי ל"ח לטריפות כלל כמו בכל בהמות ועופות ומה דסתם המחבר בסי' ע"ט דגמל בן פרה מותר באכילה היינו כיון דשוחטין אותו לאכילה אז אנו רואין אם נמצא איזו חילוף באברים ואם נמצא באברים שינוי מטרפת בוודאי נאסר אותה ואין כאן מכשול והיותר פשוט נראה לי בכוונת התוס' דהתוס' כתבו וז"ל דפשיטא לי' דאינה חי' ג"ש שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טריפה עכ"ל דהמלות שלא תהא טריפה אינו מובן כלל לפי"ד הא"י הנ"ל שהרי היא גופה הטריפות שאינה חי' יב"ח וא"צ להוויות טריפה אחרת אלא נראה לי פשוט דכוונת התוס' דפשיטא לי' להאי תנא שא"א שבהמה שבמעי אשה יעברו יב"ח שלא יתקלקלו האברים שבה ויוולד בה אחת מהני טריפות שמנו חז"ל וכיון דבטריפות דיינין ע"ש סופו דכל שסופו לינקב או לינטל או להתקלקל טריפה מעכשיו ה"נ א"א לחייב ההורגו בתוך יב"ח דילמא עומדת להיות טריפה ומזה יהי' ראי' דגם בטריפות שעל שם סופה סגי ביב"ח עיין בפמ"ג סי' ל"א בש"ד ס"ק ה' ולשון התוס' מוכיח יותר בפירוש הזה:
והנה לדינא חלילה לי לומר שום הכרעה בזה מחמת שאין הספרים שמביא כתה"ר שאוסרים תח"י עתה. ואמנם יש לדון בזה מצד אחר לקולא דהא איכא דעת הרשב"א בתה"א הובא בפמ"ג בסי' ט"ו בש"ד ס"ק שס"ל דאף אפרוח הנמצא בתוך קליפתו עדיין אין בה איסור תורה משום נבילה ואף שהתב"ש שם הרבה לתמוה מאוד דמ"ש עוף מבהמה דאם לא כלו חדשיו אסור משום נפל אך תלי"ת שזכיתי לומר טעם נכון וקרוב לנקודת האמת והבאתי זאת בספרי חבה"ש בהשמטות שבחלק שני בסוף הספר בדף ל"ב ואכתוב כאן בקצרה דבאמת בבהמה גופה אינו מובן אמאי יהי' בן ח' אסור שכתב רש"י בפ' בהמה המקשה דע"ב ע"ב הטעם עיי"ש בד"ה שיש במינה וז"ל הלכך וכו' אבל בן ח' חי שנולד מבהמה חי' אין לנו במה לטהר אפילו נשחטה לפי שאינה בכלל בקר וצאן עכ"ל וקשה אדרבא כיון דאינה בכלל בקר וצאן לא יהא צריכין שחיטה כלל דוזבחת מבקרך וצאנך כתיב וכדקיי"ל לקמן (דע"ה) דתלש חלב מבן ח' פטור דכ"ז שלא כלו חדשיו אינו בכלל שור או כשב וכו' ועוד יותר כתבו התוס' בדק"ו ע"א) ד"ה באיסור דגם איסור אמ"ה ואיסור טריפה אינו חל עד שיוולד ולכ"ט אף לר"ל חדשים לכ"ע בעינן וא"כ כ"ז שלא כלו חדשיו אין בו שום איסור וגם איסור נבילה אין בו דכל שא"צ זביחה אין בו משום נבילה עיין רמב"ם פ"ד מהמ"א ה"ב אך נראה דרש"י תיקן זה במתק לשונו והוסיף ג' תיבות אבל בן שמנה חי שנולד מבהמה חי' דלאיזו צורך כתב שנולד מבהמה חי' אך דבר גדול דיבר רש"י בזה וכיון למאי דאמרינן בסוף פא"ט דרני דבישרא אסירי דכוורי שריין ופירש הש"ס שם הטעם דבהמה דבשחיטה תליא מילתא והני מדלא מהני להו שחיטה באיסוריי' קיימי ועי"ש ברש"י ד"ה בשחיטה וז"ל ואלו שגדלו בתוכה עד שלא נשחטה באו מאיסור אבמה"ח ושחיטת הבהמה לא אהניא לדידהו שהרי יש להם חיות בפ"ע וכו' עכ"ל וא"כ היינו דכתב רש"י הכא שנולד מבהמה חי' דבאמת כל שלא כלו חדשיו מצד עצמו אין בו חיוב שחיטה ולא איסור אבמ"ה דאינו בכלל בקר וצאן אלא דמ"מ לא גרע מתולעים שבבהמה דכיון דבאו מכח הבהמה שאסורה משום אבמה"ח ובשחיטה דידהו לא משתרו דלא נתנה התורה בתולעים שחיטה אמרינן דבאיסוריי' קיימי כמו הבהמה גופה ה"נ העובר שלא כלו לו חדשיו שנולד מבהמה חי' ובא מכח אבמה"ח ושחיטה לא שריא בי' עדיין דלאו בקר וצאן באיסורו הראשון קיים וכמו שאם הבהמה עצמה מתה שלא ע"י שחיטה היא נבילה ומטמא כמו כן העובר דשחיטה דידי' לאו כלום. ואמנם כ"ז בבהמה אבל אפרוח שבא מכח הביצה דשריא רחמנא דמיא שפיר לדרני דכוורי דמשתרי באסיפה בעלמא וא"כ אדרבא כל שלא נגמר צורתו וכל חדשי' אינו בכלל ציווי זביחה כלל כמש"ל ובהיתרו הראשון עומד כמו הביצה ונכונים מאד דברי הרשב"א בתה"א הנ"ל שכתב דאף בקליפתו מותר מה"ת דבעוף ל"ש איסור נפל כלל ולדעתי נכון הדבר מאד בעזה"י:
ומעתה אחר שהפרמ"ג הנ"ל כתב דגם הש"ך ס"ל כהרשב"א ופסק דהוי ספיקא דדינא ומצטרף לס"ס א"כ בהני עופות הנ"ל אף אם נאמר דספק יש בדבר אם נגמרה יצירתן מ"מ איכא ס"ס דילמא נגמרה יצירתן ואף אם לא מ"מ דילמא כהרשב"א דמותרין מן התורה אף כ"ז שלא נגמרה והוי ס"ס בדאורייתא וספק בדרבנן כמו ציר דגים דשרינן ומ"מ להלכה למעשה לא קאמינא שיש עדיין מקום לחקור במקומות השכיחים ששמעתי אומרים שהיום נשתנה לטוב לחיים יותר משאר עופות ולע"ע אינני אומר לא איסור ולא היתר בדבר שהדבר צריך עיון וחקירה ודרישה היטב. והנה אנכי כותב בחפזון מחמת שמוכ"ז אץ לדרכו:
והנני בזה ידידו מחו' דוש"ת מברכו בכוח"ט וכט"ס