חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן נ
ב"ה.
שלום אשיב לכבוד הרב החו"ב משנתו זך ונקי בנש"ק מו"ה ארי' ליבוש נ"י לאמם דומ"צ דק"ק האראדענקא יצ"ו:
מכתבו לנכון הגיעני וע"ד ההרוג שנקבר עם מלבושיו ונמצא שם בכיס ביכעל שלו מהחובות ואומרים היורשים שיהי' להם הפסד מהחובות ורוצים לפתוח את קברו להוציא משם את הביכעל. אין בידי להקל נגד פשטות הש"ס ב"ב (קנ"ד ע"ב) ותוס' שם ד"ה זוזי וטוש"ע יו"ד סי' שס"ג ס"ז דהקרובים והיורשים אין רשאים לנוולו ואף לפתוח קברו לבד כמבואר בלשון המחבר שם ס"ז אסור לפתוח הקבר משמע דבפתיחת הקבר לחוד איכא איסור ואין להשגיח על איזו אחרונים נגד משמעות הש"ע:
אמנם אולי אחרים תובעים אותו והיורשים אינם יודעים מזה. ומהביכעל יוודע למי הוא חייב שזהו הפסד ממון של אחרים ולא של יורשיו. בזה שרי כמבואר בש"ס שם לקוחות אמרי אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול. עיי"ש בתוס'. אך יראה כת"ה שלא יהי' שום ערמה בדבר שאם יהי' נוגע להפסד ממון של אחרים ולא של יורשיו יוכל להתיר שיש טובה ג"כ להנפטר לשלם חובותיו לקיים מצות פריעת חוב. ובאופן אחר אינני מצטרף להתיר:
והשאלה השני' היא חמורה מאד וא"א לעשות מעשה נגד החת"ס שלא התיר רק להניח מוך אחר התשמיש ולא קודם. ואף דבספרי חבה"ש בהשמטות לאה"ע בתשו' לק"ק גארליץ הערתי קצת על דברי החת"ס מ"מ למעשה חלילה להקל נגדו. ושם שנטיתי קו להתיר הוא רק משום שהרופא אמר שהוא רק לזמן והבטיח שלאחר שנה תתרפא ותשמש כדרכה. ולכן כתבתי שם טעם להתיר כאשר הארכתי שם. ולא באופן אחר:
כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד