אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן מז

סימן מו

ב"ה עש"ק דברים תרצ"ו לפ"ק טארנאפאל.

שלום אשוב לכבוד הרב הה"ג החו"ב וכו' מוה"ר יעקב יצחק דארליך נ"י אבד"ק טיטשין יצ"ו.

יקרתו לנכון הגיעני וע"ד שאלתו בכלה שצריכה לטבול והרופאים אומרים שמחמת נקבי הבלאנעס שבאזני' הכנה היא לה לטבול שיכנסו מים לאזני' וכת"ה שואל אם לעשות כעצה שהביא הפ"ת בסימן קצ"ח ס"ק י"א בשם השיבת ציון ע"י אשה אחרת שתתחוב את אצבעותי' באזני' בשעת טבילה ותלחלח ידיו מקודם במי מקוה כדעת הש"ך ס"ק ל"ז בשם ובסי' ק"כ ס"ק ז' או שתתחוב חתיכת וואטע באזני' וג"כ ע"י שתלחלח מקודם את הוואטע במי מקוה ע"כ דברי כת"ה:

הנה מה שכתב שיהי' במי מקוה זה אי אפשר כאן דהא מוכרחת לתחוב אזני' קודם שיכנסו שם המים מפני הסכנה וכשתוציא הוואטע בידי' מהמקוה לתוחבה באזני' נעשה שאובים בידי' כמו שכתב הסד"ט כאן ס"ק נ"ז. ואמנם אם תחיבת הוואטע הוי חציצה בעצמה עיין פ"ת כאן ס"ק ג' בשם תשובת פני ארי' באשה שנושאת ספוג באזניה אם חוצץ בטבילה וכתב דאינו יודע בזה הלכה ברורה:

ויש לכאורה כדמות ראי' מהא דשבת (ס"ה) דיוצאה אשה במוך שבאזנה והא בריש פרק במה אשה שם אמרינן דאינה יוצאת בחישי צמר או פשתן הקשורים בשערה משום דחוצצין בטבילה וחיישינן דילמא מתרמא לה טבילה של מצוה ותתיר אותם קודם טבילה ומוציאתה לרה"ר וא"כ אם איתא דמוך שבאזנה הוי חציצה אמאי יוצאת בה לרה"ר ולא חיישינן דילמא מתרמא לה טבילה של מצוה ותעביר אותה בידי' אמנם ראי' גמורה אין כאן דכאן במוך שבאזנה שמנוול בצואת אזנים לא חיישינן דילמא מפקא לה לרה"ר משום דהוי דבר שאין מצניעים כמוהו ולא מחייב משום הוצאה עיין שבת (ע"ה:) מה שאין כן בחיטי צמר וכו' דמצניעין כמוהו ושפיר חיישינן דילמא תתיר אותם לצורך טבילה להעבירם ד' אמות ברה"ר. ואמנם יען שהוא שעת הדחק כמו שכתב כת"ה ומיעט המקפיד היא רק דרבנן י"ל לצוות בזה שתרגיל את עצמה מעתה לילך תמיד בוואט תחוב באזני' כדי שיהי' אצלה דבר שאינו מקפיד ואף דאין זה היתר ברור שאולי רוב ב"א ובפרט נשים מנוולת בכך ובושות לילך בוואט תחוב באזני' וכל שרוב ב"א מקפידים אף אם היא אינה מקפדת הוי חציצה כמבואר ריש סימן קצ"ח מ"מ איכא עצה שבשעת טבילה תרפה את הוואט קצת שלא יהי' דחוק בחוזק ותלחלח אותה במי מקוה מקודם ג"כ ובכהאי גוונא מתיר שם גם הסד"ט כשהם רפוים עיין שם ס"ק נ"ז ואף שכבר כתבתי בשמו למעלה דלא מהני מי מקוה כאן כיון דמוכרחת לעקור ידי' קודם מהמקוה נעשו שאובים ג"ז אינו ברור עיין בב"י סימן ר"א בשם בעה"נ להראב"ד דבעוקר בידו או בכסיתו מים מהמקוה כיון שאינם כלי שיכול לקבל מים לא נעשו שאובים בכך ופסול רק אם עושה כל המקוה או רובה בכך דאז פסולה משום שלא נעשה ביד"א אלא ביד"ש עיין ט"ז שם ס"ק נ"ז וס"ק כ"ח ולכן למען גודל הדחק שכותב שת"ה מסכים אנכי ג"כ לעשות כמו שכתבתי לעיל שתרגל את עצמה לילך תמיד וואט תחוב באזני' וגם תלחלח הוואט קודם הטבילה במי מקוה ולא תחתוב אותה בחוזק רק רפוי כמו שכתבתי לעיל והשי"ת יצילני משגיאות:

כ"ד ידידו דוש"ת.

דוד מנחם מאניש באבד האבד"ק טארנאפאל.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה