חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן מו
ב"ה לעזין במדינת שווייץ.
שלום אשיב לכבוד הרב הה"ג החו"ב משנתו זך ונקי מוכתר בנימוסין מגזע יוחסין מו"ה מאיר סנ"ל לנדא דומ"ץ דק' ראטרדאם נ"י.
מכתבו נשלח אלי הנה מביתי מטארנאפאל שאנכי אסיר פה בכבלי המטה זה יותר מחצי שנה על חולי תלי השי"ת ירחם וישלח לי מהרה רפו"ש ולכן להשיב על ד"ת הלכה למעשה א"א לי כי מחוסר ספרים אנכי ואין לי אף הש"ע יו"ד ובפרט כל הספרים שהביא כת"ה בענין זה ופה אין דרים שום יהודים שיש להם ספרים ואין עמדי רק ש"ס קטן הוצאת חורב שנשלח לי מביתי ועכ"ז למען הכבוד אמרתי להשיב לו אך לא להלכה למעשה:
ע"ד המנורות שבביהכ"נ דשם העשוים בעיגול ששה קנים סביב ובאמצע אחד ומאירים במאור עלעקטרע ועומדים שם זה כחמשים שנה ועתה בא אחד וערער מחמת שהוא בת ז' קנים שאסור לעשות משום שמשים שבמקדש והביא כת"ה דיעות האחרונים בזה אם לא נעשה להאיר בשמן אם יש ג"כ איסור ומביא שפ"ת ביו"ד סי' קמ"א מסיק שיש להחמיר משום שהוא איסור דאורייתא מלאו דלא תעשון אתי אלא שכת"ה הביא דברי הח"ס בס' תורת משה ודברי דו"ז במנ"ח ז"ל שדעתם דלא הוי רק מדרבנן משום מורא מקדש שלא ישתמש בשרביטו של מלך הכבוד ואני אומר דבנידון דידן אם הי' הטעם מדאורייתא משום ל"ת אתי הי' עדיף טפי דהא אין האיסור רק כשעושה בעצמו ולא כשאחרים עשו לו אם לא משום חשדא כמבואר בר"ה (דכ"ד ע"ב) ובביהכ"נ דרבים ל"ש חשדא כמבואר שם דמה"ט הוי עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי לבי כנישתא דנהרדעא דהוי בי' אנדרטא ומצלו שם ומאיזה טעם נאסור בנ"ד דבר שנעשה זה חמשים שנה ויכול להיות שבהיתר נעשה ע"י עכו"ם ובפרט במדינות אלו שרוב האומנין הם עכו"ם ואדרבא חשש האיסור בכאן הוא רק לדעת החת"ס שהביא כת"ה והמנ"ח שאין להשתמש בשרביטו של מלך ואז אין נ"מ אם אחרים עשו לו דמ"מ הוא משתמש בהם ומשתמש בשרביטו וכו' אלא דא"כ אין כאן רק איסור דרבנן כמ"ש כת"ה בשמם ובדרבנן שומעים אולי להמקילים שהביא כת"ה הוא המשנ"ח שאין איסור רק אם יש בית קיבול לשמן:
והנה בתחלה בהשקפה ראשונה עלה בדעת דכאן שנעשה בעיגול ואינה כדמות מנורה שבמקדש שמפורש להדיא שלשה קנ"פ מצדה האחד ושלשה מצדה השני אין כאן איסור כלל כמבואר בתוס' יומא (נ"ד ב') דשמשים שבמקדש לא אסרה תורה אלא כמותן ממש כיון דאפשר לעשות כמותן עיי"ש אך אח"כ נתיישבתי שאין זה ברור דהא בברייתא שם בר"ה (כ"ד) ובמנחות (כ"ח) וע"ז (מ"ג) איתא לא יעשה אדם בית וכו' מנורה כנגד מנורה אבל עושה של חמשה וששה קנים ואם איתא דבמנורה ג"כ אינה אסורה רק ממש כתבניתה במשכן ל"ל למימר בשל ה' ושל ו' קנים מותר הא ממילא ידעינן דמותר כיון שאינה כתבניתה של מקדש כמו דלא אמרה הברייתא כלום על בית והיכל ושלחן שום פרט של היתר רק שאינה כתבניתה של מקדש ממש מותר א"ו דמנורה דהא תבנית המנורה של מקדש הכתוב בתורה הוא עם גביעים וכפתורים ופרחים אלא דאנן מדרבנן מקרא דמנחות (כ"ח) דכשאינה של זהב רק של שאר מתכת א״צ גביעים וכפתורים וכו' וא"כ תבנית המנורה שאינה של זהב אינה כתיבה כלל בקרא והש"ס הי' רוצה שם לומר דגם קנים א"צ אלא דזה לא מקרי מנורה רק פמוט עיי"ש בגמ' ובתוס' ד"ה דתניא ואם כן תלוי רק בקריאת שם אם מתקריא מנורה או לאו ואדרבא לפי"ז קשיא לי להיפך מנ"ל דשל שמונה קנים מותר הא רש"י שם ד"ה פמוט כתב מנורה קטנה וא"כ זה רק כשאין לה קנים כלל אבל כשיש לה שמונה קנים או יותר ודאי לא מקריא ע"ז מנורה קטנה ומאי טעמא שרי באמת ואולי כיון דבקרא כתיב שבעה קנים כמו דכתיב גביעים וכפתורים וכו' אלא דממעטינן מקרא דכתיב זהב דרק כשבאה זהב באה גביעים וכו' ופריך ואימא נמי באה זהב באה קנים וכשאינה באה זהב אינה באה קנים ומשני ההוא פמוט איקרי וא"כ כיון דמיעוט דזהב לא קאי על קנים ממילא נשאר קרא כדכתיב דבעינן ז' קנים אך לפי"ז אפשר לומר ג"כ דבקנים בעינן קרא כדכתיב שיהי' שלשה קנים מצדה האחד ושלשה מצדה השני ולא כשהם בעיגול ובפרט לפי"מ שכתב כת"ה דהמנורות בנ"ד אין להם ירך וזה מפורש בתוס' הנ"ל ד"ה דתניא דכל שאין לה ירך לאו מנורה מתקריא ועיין רש"י פרשת תרומה בתבנית המנורה דיריכה הוא הרגל של מטה עשוי כמין תיבה וברשב"ם שם שהוא רגל רחב של צד קרקע שעומד עלי' וכאן שכפי מ"ש כת"ה שאינה יכולה לעמוד בפ"ע כלל רק שקבוע במסמרים אל השלחן אף אם נרצה לומר דהשלחן הוא הירך הא מסתמא השלחן הוא של עץ והאיסור הוא רק בשל מתכת כמו במקדש דקיי"ל אין עושין כ"ש של עץ ולא מיבעי' למ"ד הכל הולך אחר המעמיד עי' סי' ק"כ ביו"ד לענין טבילת כלים א"כ כיון דהמעמיד הוא של עץ וודאי לית לן בה אלא אף להחולקין בזה עיי"ש בחת"ס יו"ד סי' ר"ו ובספרי חבה"ש יו"ד תשו' ס"ט זה רק לענין דלא נחשב כל הכלי כמעיד אבל כאן דבלי ירך לא הי' מנורה כמ"ש התוס' הנ"ל והירך הוא של עץ הוי עכ"פ כמו שאין לה ירך ולכן מכל אלו טעמים ודאי יש לצדד להיתר אך מחמת שמחוסר ספרים אנכי פה לא אוכל לקבל עלי אחריות הוראה ולכן לא אומר לא איסור ולא היתר:
וע"ד קושיתו בעובדא דר"ג שהי' לו צורת לבנה להראות להדיוטות דפריך הש"ס ומי שרי ומאי קושיא והא אורך קידוש החודש שרי אף לחלל שבת כדדרשינן שם בר"ה דכ"ב מקרא דתקראו במועדם הנה כל קרבנות ציבור ילפינן ג"כ ממועדו דדוחין שבת וטומאה ואפ"ה אין דוחין שום איסור רק שבת וטומאה אם לא היכא דשייך עדל"ת ואף טומאה לא כל טומאות דוחות רק מת ושרץ ולא זיבה וצרעת דאין לנו אלא מה שאמרה תורה ואם יוקשה לו מטעם עדל"ת כמו שהביא בשם ס' לחם סתרים ג"כ אינו קושיא דהא רק אם ודאי יקיים העשה דול"ת אבל לא ספק וכאן הוא רק לחקור את העדים ואין כאן בריא שיתקיים עדותן ויקיים מ"ע של קיה"ח והא דאמרינן בר"ה דכ' דאף לילך להעיד שמכיר את העד מחללין שבת היינו משום דשבת הותרה בכל הני דכתיב במועדו אבל שאר איסורים לא ואמנם בלא"ה לק"מ דהא הש"ס דקאמר שאני ר״ג דאחרים עשו לו משמע דגם מתחלה ידע הש"ס דע"י עכו"ם מותר אלא דהוי ס"ד דר"ג בעצמו עשה לו או ע"י ישראל וא"כ צעיר פריך מי שרי דאין לומר עדל"ת דהא אפשר לקיים שניהם ע"י עכו"ם ומשני הש"ס דבאמת כן הי' דאחרים עשו לו. ובזה ל"ק ג"כ מה שהקשה כת"ה על רש"י בס' יהושע שפירש דמשו"ה נקראת תמנת חרס משום שהעמידו דמות חמה על קברו לזכר שהעמיד את החמה והא אסור משום לא תעשון די"ל ג"כ כדמשני הש"ס על ר"ג דאחרים עשו או בשל פרקים ואף דאמירה לעכו"ם שבות מ"מ אז לא גזרו עדיין על שבותים וגם חשדא ליכא דודאי רבים עשו זאת לכבודו ול"ש חשדא ויותר אין עתה בכחי להאריך בפלפולים מחמת שאני כותב במותי השי"ת ירחם וישלח לי מהרה רפ"ש שאוכל עוד לטייל עם השואלים בפלפולא כבראשונה:
כ"ד ידידוש"ת באהבה. נ"ב. לפימש"ל י"ל דאלו ואלו דאו"ח דלעולם משמעות הש"ס בר"ה שהוא אסור מה"ת מקרא דל"ת כדפריך הש"ס ומי שרי והכתיב ל"ת אתי אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' משמע להדיא דהאיסור הוא מה"ת משום ל"ת אלא דאז שרי דאחרים עשו לו כדמסיק הש"ס ולכן הביא הרמב"ם ז"ל דין זה במורא מקדש לומר דאיכא ג"כ איסור דרבנן משום משתמש בשרביטו של מלך דאז גם להשתמש בהן אסור אף אם אחרים עשו לו אלא דאיסור זה ל"ה רק מדרבנן כמו"ש המנ"פ ז"ל: