חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד
סימן מה
ב״ה.
שוכט"ס לכבוד תלמידי חרב הגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מו"ה אהרן נ"י אבד"ק סניאטין יצ"ו.
יקרתו לנכון הגיעני ולא הייתי בביתי איזו ימים. וגם קשה עלי מאד להשיב בעתים הללו כי יש לי בלבולי דעת הרבה. וגם חש כחי ומוכרח אנכי לנוח יותר מימים הקודמים. ואמנם יען כי הדבר נחוץ להלכה למעשה מוכרח אנכי להשיב לך בקוצר נמרץ רק בדבר הנוגע למעשה:
הנה ע"ד הסופר שנתברר לכת"ה שמחק את השם הקדוש במזיד כדי לחבר יריעה ישינה לס"ת ישן. ולא הי' מתאימות השורות ומחק איזו שורות ובתוכם השם הק'. מה דינו של הסופר להבא. אם ניחוש לכל הס"ת ותפילין ומזוזות שכותב דילמא לא יכתוב לשמם ולא יקדש השמות לכאורה הוא כחשוד לדבר אחד לעבור על לאו דלת"כ וכו' וקיי"ל דאינו חשוד לכה"ת ואף לדעת הרמב"ם דס"ל גבי שוחט דגם בחשוד לד"א צריך בדיקת הסכין. מ"מ זה רק במוחזק לעבור אבל לא בפ"א כמבואר ביו"ד סי' ב'. וכאן כפי דברי כתה"ר לא נתברר רק על פעם אחד:
אמנם ז"א דמבואר בב"י יו"ד סוסי' קי"ט דזה רק בשני ענינים כמו למשל גניבה ושחיטה אבל חשוד לאכול חלב חשוד גם על נבילה דכל עניני אכילה אחד הם. וכן נפסק שם בש"ע ס"ה להלכה עיי"ש בט"ז סק"ח ובש"ך סקי"ב. וא"כ ה"נ כל עניני ס"ת ותו"מ אחד הם וכיון דחשוד למחוק השם חשוד נמי לכתוב שלא לשמו ובפרט לדעת הפרישה שהביא שם הט"ז בסק"ח והש"ך בסקי"ג דכל שחשוד לעשות להנאתו חשוד גם לשאר דברים לעשות להנאתו. ה"נ הרי עשה זאת בשביל הנאת ממון. וחשוד גם לשאר ענינים היכא דיהי' לו הנאה כמו שאכתוב לקמן. וכדבריו מוכח ג"כ בתשו' הרשב"א סי' ת"ל ותרפ"ו שהביא הב"י בסי' קי"ט הנ"ל שהקשה על הא דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת מהא דקיי"ל דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ותירץ וז"ל שאני התם דהוי כחשוד לאותו דבר כיון דעבר משום ממון עכ"ל ומה"ט ניחא הא דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה שנתלבטו בזה האחרונים הא בעדות אשה לא בעינן עד כשר דעבד ואשה וקרוב ג"כ כשרים רק משום דחשוד למשקר והא קיי"ל דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת, והארכתי בזה בספרי. ולפי הנ"ל ניחא דכיון דחשוד לגזול משום הנאת ממון חיישינן ג"כ שישקר משום דענ"ב כמ"ש הנמו"י פ"ב דיבמות. ומה"ט ס"ל שם דרק רשע דחמם פסול לעדות אשה והנה כל הדברים האלו צריכים עיון במקומות הרבה ואין לי עתה פנאי לזה. אך להלכה א"א לזוז מדברים האלה שפסקי הלכות הם בסי' קי"ט הנ"ל:
ואמנם כ"ז לענין תפילין ומזוזות שלו שיש חשש חימוד ממון שי"ל שלקח פרשיות שנפסלו מחמת שלא כסדרן שאין הפסול ניכר בהם שתיקן הפסול. ומחמת חימוד ממון מוכר פרשיות פסולות שנפסלו משום שלא כסדרן וכן במזוזות. אבל בס"ת שאין אנו רואין בהם שום פסול וליכא רק חשש שלא כתב לשמן. בזה י"ל דכיון דעשה רק לתיאבון. אמרינן לא שביק היתירא לאכול איסורא כיון דאין טירחא בזה לכתוב לשמן. ומה שרצה כתה"ר לחלק דלעשות מעשה כגון לכתוב לשמן יותר חיישינן שמא לא כיון. עיני כת"ה שפיר חזו בתשו' הגרע"א סי' ס"ט שהשואל רצה לומר כן. והוא דחה דבריו עיי"ש ודבריו מסתברים. והראי' שהביא כת"ה מהא דתנאי בקו"ע חיישינן דילמא לא קיים אין ענין לכאן. דכאן משום חזקת כשרות של כל אדם דלא שביק היתירא לאכול איסורא אמרינן דוודאי כתב לשמן כיון דליכא טירחא. ואף דבמשבצות סי' ב' סק"ב עמד ע"ז ור"ל דמומר אין לו חז"כ מ"מ כתב זה רק בדרך קושיא. אבל להלכה קיי"ל שם דמומר לתיאבון בודק סכין ונותן לו משום חזקה דל"ש היתירא. ש"מ דזה חזקה מעלייתא היא להתיר מחזקת איסור שאינו זבוח וה"נ בנ"ד:
אמנם עתה ראיתי במכתבו השני שכתב שהראו לו בקלויז וויזניצא עוד ספר אחד שתיקן שם הסופר הנ"ל ומחק י"ד שורות וכתב תחתיהם כ' שורות ונמצא שמחק שני שמות קדושים. ודא עקא שכפי הנראה עשה בשאט נפש ולא הרוויח כלל בזה. דהא תיקן ס"ת של אחרים ולא נתן קלף שלו. ושכר מלאכתו קשקיל הי' יכול בניקל למחוק כל הי"ד שורות חוץ מהשמות הקדושים ולחזור ולכתוב י"ד שורות כבראשונה ולהעביר בקולמוס על השמות כאשר נוהגין כל הסופרים. ואם הי' לו טירחא יותר הי' יכול מתחילה לבקש נותר שכר מלאכה מזה נראה שקל בעיניו מחיקת השם וחשוד למוחקו בלי טעם והוי לכה"פ כאינו עושה לא להכעיס ולא לתיאבון דדעת הר"ן הובא במג"א סי' ל"ט סק"ג דדינו כמומר להכעיס דאף דחשוד לד"א הוא חשוד לכה"ת. ואף לדעת הרשב"א שם שאינו חשוד לכה"ת מ"מ הא כבר כתבתי דלדעת הב"י בסי' קי"ט הוי עניני כתיבת סת"מ כעניני מאכל דכל עניני מאכל אחד הוא וחשוד לד"א חשוד לכל. ויכתוב ג"כ שלא לשמן כיון דחזינן דשביק היתירא ואכיל איסורא. ועוד נראה דזה הוי חשוד לאותן דבר כיון דחשוד למחוק שם שנכתב בקדושה ש"מ דאינו מאמין שיש קדושה בדבר או שנקל בעיניו לחלל את הקודש איך נאמר שיכוין לקדש את השם הרי אינו מאמין כלל בקדושו והוי מחשבה דמינכרא דמכזה:
וגם לפי"מ שהכריע כ"ק זקיני בבכ"ש ע"ז כ"ו ובתב"ש סי' ב' סי"ג דכל שאינו מקפיד בין איסור להיתר שלא להכעיס ושלא לתיאבון נהי דגם בהא אמרינן דאינו חשוד לכה"ת. מ"מ לאותו דבר לאו בר זביחה מיקרי ושחיטתו נבילה אף אם שוחט כהוגן. א"כ לפימ"ש הש"ך ביו"ד סי' רפ"א סק"ח בטעם האחרון של הפוסלין ס"ת שכתבו ממזר וגר משום דכיון דאיכא איזו מצות שאין חייבים בהם דמי לעבד ואשה וקטן דפסולים לכתוב ס"ת. וביאור דבריו נראה דכמו דעבד ואשה וקטן פסולין לכתוב ס"ת משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה וכו' כמבואר שם ופסול לס"ת ג"כ משום דקדושתו חמורה מתו"מ כמבואר בב"י סי' רפ"א ד"ה גרסינן וס"ל להש"ך דקשירה לאו דוקא. דכל שאינו במצוה אחת ממצות שבתורה פסול לכתיבת ס"ת דהא התורה שלימה ניתנה ואם חסר אות אחד פסול ולכן אם אינו במצוה אחת מכל מצוות התורה פסול לכתוב ס"ת. וא"כ ה"נ כיון דהוא מומר למחיקת השם שלא לתיאבון שאינו במצות לת"כ. לדעת התב"ש הנ"ל א"כ פסול לכתיבת ס"ת אליבא דיש פוסלין שם:
ולכאורה הי' אפשר לומר דמטעם זה פסול רק לכתיבת ס"ת משום דהתורה היא כלולה מכל המצות וכשאינו בר מצוה אחת אינו יכול לכתוב ס"ת אבל בתפילין ומזוזות די אם הוא בר קשירה והנחה. ואינו פסול אם הוא מומר לאחד משאר המצות וראי' לזה מדברי המג"א בסי' ל"ט סק"ג הנ"ל והדג"מ שם שביאר דבריו דס"ל דאם הוא מומר לתפילין שלא לתיאבון פסול מדאורייתא לכתוב תפילין משום שאינו בר קשירה ואם הוא מומר לאחד משאר המצוות שלא לתיאבון אינו פסול רק מדרבנן ולדברי הש"ך הנ"ל גם אם אינו באחד משאר המצות פסול. אלא בע"כ דזה רק לס"ת אבל לא לתו"מ. אך נ"ל דז"א כלל דבתו"מ נמי פ' והי' אם שמוע היא קבלת כלל כל המצוות כדכתיב אם שמוע וכו' לכל מצות. ולדברי הש"ך פסול כמו לס"ת והא דכתב שם המג"א דאינו פסול רק מדרבנן לדעת הר"ן. משום דהר"ן לא ס"ל כדעת היש פוסלין כתיבת גר וממזר בסי' רפ"א. אבל לדעת היש פוסלין ה"נ דפסול גם לתו"מ. וגם לטעם הראשון שכתב שם הש"ך דפסול בגר וממזר משום דכשמגיע לקרא דלא יבא ממזר או לגר אשר בשעריך וכו' כי עם קדוש אתה אנן סהדי שאינו כותב בכוונה ה"נ בג"ד כשמגיע לקרא דלת"כ אנן סהדי שאינו כותב בכוונה:
ומה"ט נראה שהמג"א בסוף סק"ג הביא דברי התוס' ע"ז כו' דלכתיבת ס"ת אף מומר לתיאבון פסול. וקשה מ"ש מלשחיטה דמומר לתיאבון כשר ע"י בדיקת סכין. ולפי הנ"ל ניחא די"ל דהתוס' סוברין כדעת היש פוסלין בגר וממזר וכטעם הראשון הנ"ל. דכשמגיע לפסוק הזה הוא נחפז ואינו כותב בכוונה כיון שהדבר הוא כנגדו ונוגע אליו. ה"נ במומר לתיאבון כשמגיע לקרא דל"ת כל נבילה אינו כותב בכוונה. כיון שהוא עובר ע"ז. ואף שהאחרונים השיגו על המג"א והשיאו דברי התוס' לכוונה אחרת עיי"ש במחצ"ה בשם החמד משה דמפרשים דברי התוס' במומר להכעיס. מ"מ פשטות דברי התוס' משמע כדברי המג"א דאיירי במומר לתיאבון וגם החב"ש בשמ"ח סי' ב' סעיף י"ד ובתב"ש שם ס"ק כ"ב מפרש דברי התוס' במומר לתיאבון רק במומר לכה"ת לתיאבון. מ"מ המג"א אינו מחלק בכך ולאו קטלא קניא הוא וצריך לחוש לדבריו:
ומעתה הדבר תלוי כפי הבנת כת"ה במקומו. אם הוא כפי הנראה לי מבחוץ שמחיקת השמות שבס"ת שבקלויז וויזניצא לא הי' לו ריווח כ"כ ורק משום שאינו מקפיד על איסור מחיקת השם. אז נלע"ד דפסול הוא לכתוב סת"ם וכל הספרים והתו"מ שלו שכתב אחר המעשה הנ"ל פסולין אך אם נראה לכת"ה שהי' לו ריווח בדבר ועשה רק לתיאבון אז יש לצדד להתיר הס"ת שלו וכן לכתוב ס"ת אבל התפילין ומזוזות שקנו אצלו יש לחוש שמשום ריווח ממון לקח פרשיות ומזוזות שהי' פסולין ותיקן אותם שלא יהי' ניכר פסולים. ומכרם כך ובאמת פסולין הם מחמת שלכ"ס. וזה שכיח ומצוי מאד למאות ולאלפים. שנמצאים פרשיות ומזוזות פסולים בבתי כנסיות ומדרשות ויש לחוש שלקח אותם למכרם בחזקת כשרים. וכן להבא אסור לקנות ממנו תפילין ומזוזות. אך לענין כתיבת ס"ת אף דלדעת המג"א הנ"ל בפירוש דברי התוס' גם אם עשה לתיאבון והרווחת ממון פסול מ"מ אם ימצא מי שמתיר אין לתפוס עליו. ולכן ישאל כת"ה עוד רב אחד מובהק ומפורסם בהוראה. ויוכל לסמוך עליו. אך בתנאי אם נראה לכת"ה שעשה לתיאבון והרווחת ממון. וגם זאת רק לס"ת ולא לתפילין ומזוזות. וגם אחר שיקנוס אותו לפחות על חצי שנה שלא יכתוב כלל, והנלפע"ד כתבתי והשי"ת יצילנו משגיאות כ"ד דוש"ת באה"ר.
אכפול דברי אבקש להציע ד"ז עוד לפני רב אחד מפורסם כי מצ"א הדבר נוגע לד"נ ומצד אחד להכשיל רבים ח"ו בתפילין ומזוזות פסולים. ולכן לא אוכל לקבל עלי לבד אחריות הדבר:
הנ"ל.