אור ברסלב

חבצלת השרון מהדורא תנינא· רבי דוד מנחם מאניש באב"ד

סימן מד

סימן מג

ב״ה עש"ק ראה תרצ"ו פה טאטארוב.

שלו' אשיב לכבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו זך נקי וכו' בנש"ק מו"ה מרדכי ראטונבערג נ"י רב בקאזאווא נכד הה"ג החסיד בנש"ק אב"ד דשם נ"י:

יקרתו לנכון הגיעני. וע"ד שאלתו בס"ת חדשה שהוגה ע"י שני מגיהים וקצת יריעות הוגהו רק ע"י אחד. ועתה נמצאו בו ג' טעיות. דהדין בסי' רע"ט דצריך להגיהו מחדש אלא דכאן לא נמצא הג' טעיות בפ"א רק בזאח"ז. וקודם שנמצאו האחרונים כבר נתקנו הראשונים ועיני כת"ה שפיר חזו דברי הבני יונה שהביא הפ"ת שם. דבכה"ג לא מצטרפי. וכתב שכן נוהגין. אלא דבפ"ת הביא שם דברי הא"ר דלא ס"ל הכי:

והנה ידוע לכת"ה דאין לי פה ספרים לעיין בהם. ומ"מ נ"ל דיש בנ"ד עוד סניף להתיר כיון דאיכא קצת יריעות שלא הונהו רק ע"י מגיה אחד. א"כ איכא למימר דאחד או שנים מהטעיות נמצאו באותן היריעות שלא היגהו רק ע"י אחד. ונמצא שהמגיה השני בחזקתו עומד. ואף דספיקא הוא מ"מ הא כתב החוו"ד בדיני ס"ס בסי' ק"י דכל שהספק הוא בגוף הריעותא. ולולי הריעותא לא היינו חוששין. אז כיון דהריעותא גופה היא ספק אזלינן לקולא עיי"ש בביאורו לדברי הש"ך. וא"כ ה"נ דלולי הריעותא שנמצא ג' טעותים לא היינו חוששין כלל להסתפק. טעותים אזלינן בספיקו לקולא. וגם יותר יש לתלות הטעות באותם היריעות שלא הוגהו רק ע"י אחד מאותם שהוגהו ע"י שנים משום דאין הטעות מצוי בשנים כמ"ש התוס' בפסחים י"ב ע"א ד"ה אלא. ואי דאותן היריעות עכ"פ אסור לקרות בהם. מ"מ כיון דאין ניכרות בטלי ברובא כמ"ש בתשו' יד אלי' לענין ס"ת פסול שנתערב באחרות הובא בפ"ת ריש סי' רע"ט. ואף דאותם היריעות עצמם פסולים. מ"מ למאן דס"ל דמיעוט שנתבטל ברוב נעשה כהרוב. ול"א דהוי כליתי' עיין רש"י ותוס' ושטמ"ק זבחים דע"ח ע"א גבי פיגול ונותר שבללן זב"ז וכו' ותוס' מנחות כ"ב ע"א ד"ה והן בולעות ודוק והדברים עתיקין ועתה שהספק בזה גופה אם יש כאן ג' ה"נ חשוב המיעוט כהרוב. וא"כ כיון דאיכא עוד קצת סניף להתירא וודאי ראוי לסמוך על הבנ"י הנ"ל דאי תיקנו הראשונים אינם מצטרפות. ובפרט דנהוג עלמא כוותי'. והטעם לזה נראה דבאמת כיון דהספר בחזקת היתר א"א להוציאו מחזקתו רק ע"י חזקה של נ"פ וא"כ כ"ז כשנמצא הג' טעותים ביחד. אבל כשנמצא הטעות האחד תיקנו אותו שוב בחזקת היתר עומד כדמצינו ביו"ד בסי' י"ח לענין נאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דכיון דיצא בהיתר בחזקת היתר מחזקינן לי' וכמ"ש התוס' בכתובות כ"ו ע"ב בשם ר"י בר ברוך ועיין בש"ש מזה. וה"נ לאחר שתיקנו בחזקת היתר עומד וא"א להוציאו מחזקתו רק אם ימצאו ג' טעותים מחדש לבד הראשונים יהי' איך שיהי' כיון דנהוג עלמא כהבנ"י סמכינן על המנהג:

וע"ד הוצאת ס"ת לקרות בו לחדר שבחצר בינה"ג. פוק חזי מאי עמא דבר. שכן מנהג בכל העולם ואין פוצה פה וכו' דכל שאין מוציאין לשוק אין זה דרך בזיון. והגבול הוא כמו לענין שינוי מקום לענין ברכה וקידוש במקום סעודה שכתב הגאון ר"י מליסא בסידור דה"ח שלו דכל בית שתחת גג אחד לא הוי שינוי מקום וכמפינה לפינה דמי. וה"נ לענין הוצאת ס"ת דמשום בזיון הוא י"ל דהוא רק מקום שאינו צנוע ורמז לדבר במס' תענית דט"ז ע"א. ולמה מוציאין לרחובה של עיר אמר ריב"ל לומר כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעוונינו. ומהא דאו"ח סוס"י קל"ה דבנ"א שבבית האסורים אין מביאין ס"ת אצלם בלא"ה אין ראי' דשם הוא בזיון להס"ת שמוליכין אותו אצל האדם. משא"כ כשהציבור עם הס"ת הולכין ממקום למקום. אלא דההוצאה לרחוב הוא בעצמו בזיון ויש כזה בזהר באיזו מקום ואינו עתה תח"י לציין מקומו. אבל באותה חצר לא שמענו איסור בדבר. ומחמת טרדת עש"ק אקצר ואבקש לשלוח לי מכתבי זה או העתק ממנו בחזרה כי אין לי פה מעתיק:

כ"ד ידידו דוש"ת דוד מנחם מאניש באבד אבד"ק מרנאפאל. פ"ש לזקינו הרה"ג החסיד בנש"ק שליט"א.

תוכן העניינים

חבצלת השרון מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה